פסוק א:הֵן־תֹּחַלְתּוֹ, תקוותו של המבקש לצודו נִכְזָבָה, הֲגַם, הרי אפילו אֶל־מַרְאָיו, למראהו יֻטָל, נופל אדם באימה.
פסוק ב:לֹא, אין יצור אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ, שיעיר ויטריד אותו משלוותו. וּמִי הוּא שלְפָנַי, כנגדי יִתְיַצָּב. ה' מזמין כביכול את מי שמתיימר לנצח את הלווייתן להתערבות:
פסוק ג:מִי הִקְדִּימַנִי, מצליח יותר ממני בהתמודדות זו וַאֲשַׁלֵּם לו את דמי ההתערבות?! ויש לי מהיכן לשלם לו, שכן תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם לִי־הוּא.
פסוק ד:אילו נמצא אדם אכזר וגיבור כזה, לוֹ – באשר אליו אַחֲרִישׁ, הייתי שותק לשמע בַּדָּיו, פעולות אבריו, גבורותיו או: הגיגיו וּדְבַר־גְּבוּרוֹת, גבורותיו וְחִין עֶרְכּוֹ, החן שבו אבריו ערוכים.
פסוק ה:כאן הוא חוזר לתאר את הלווייתן: מִי־גִלָּה, יכול לגלות את פְּנֵי לְבוּשׁוֹ, מה שנחבא בתוך לבוש הקשקשים שלו?!בְּכֶפֶל רִסְנוֹ, ברסנו הכפול – בין שתי לסתותיו, מקום הנחת הרסן מִי יָבוֹא?! איש לא יעז להתקרב לשם.
פסוק ו:את דַּלְתֵי פָנָיו, פיו, מִי פִתֵּחַ, יכול לפתוח?!סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. שִׁניו מאיימות על כל הסובב אותו.
פסוק ז:גַּאֲוָה, הוא מתגאה באֲפִיקֵי, ערוצי, חגורות או: גושי מָגִנִּים, קשקשים, כך שבשרו סָגוּר וכלוא מאחוריהם כמו תחת חוֹתָם צָר.
פסוק ח:אֶחָד בְּאֶחָד, זה בזה יִגַּשׁוּ, נוגעים הקשקשים, וְרוּחַ, רווח לֹא־יָבֹא בֵינֵיהֶם.
פסוק ט:אִישׁ־בְּאָחִיהוּ, באחיו, זה בזה יְדֻבָּקוּ, יִתְלַכְּדוּ לשריון אחד וְלֹא יִתְפָּרָדוּ.
פסוק י:עֲטִישֹׁתָיו, התעטשותו תָּהֶל, מאירה, מפיצה אוֹר. כשהוא מתעטש, נראה כאילו ברק יוצא ממנו, וְעֵינָיו זוהרות כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר, כהתאדמות השמים לקראת הזריחה.
פסוק יא:מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, יוצאים, ואף כִּידוֹדֵי, ניצוצות אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ, יוצאים ממנו.
פסוק יב:מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן, כְּמו עשן העולה מדוּד נָפוּחַ, רותח וְאַגְמֹן, וסיר.
פסוק יג:נַפְשׁוֹ כמו גֶּחָלִים תְּלַהֵט, וְלַהַב, להבה מִפִּיו יֵצֵא.
פסוק יד:בְּצַוָּארוֹ יָלִין, נמצא, שוכן עֹז, עוצמה רבה, וּלְפָנָיו תָּדוּץ, שמֵחה אפילו דְּאָבָה, דאגה וצער. כלומר, אין לפניו כל דאגה ועצב. או: מכיוון שהוא טורף והורס כל דבר, הוא זורה סביבו אימה, ורק הדאגה והצער יכולים לשמוח לפניו.
פסוק טו:מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ. בשרו יָצוּק עָלָיו, בַּל־יִמּוֹט, יתמוטט. גופו מוצק מגובש והדוק.
פסוק טז:לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ־אָבֶן. הוא איננו מתרגש ומפחד. וְיָצוּק, יציב כְּפֶלַח תַּחְתִּית, השֶׁכב ברֵחיים, שלא כמו הפלח העליון, הרֶכב, המסתובב.
פסוק יז:מִשֵּׂתוֹ, משאתו, מאימתו, יָגוּרוּ, יפחדו אֵלִים, גיבורים, ומולו אף מִשְּׁבָרִים, המשבָּרים, גלי הים יִתְחַטָּאוּ, ייזוקו וייפגמו. הלווייתן עמיד בפני כל כלי נשק:
פסוק יח:מַשִּׂיגֵהוּ בחֶרֶב – בְּלִי תָקוּם, לא לו תהיה תקומה, או: החרב שביד מי שמבקש להשיגו לא תוכל לעמוד בפניו. ולא רק החרב אלא גם חֲנִית מַסָּע, שהיא כלי נשק גדול יותר, וְשִׁרְיָה, שריון.
פסוק יט:אם מנסים לפגוע בלווייתן באמצעות ברזל – יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל. הברזל ייסוג מעליו כאילו היה רך כמו תבן. לְעֵץ אכול רִקָּבוֹן תיחשב מולו נְחוּשָׁה, הנחושת, מחמת קשקשיו הקשים והחזקים.
פסוק כ:לֹא־יַבְרִיחֶנּוּ בֶן־קָשֶׁת, חץ. לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ־לוֹ, נחשבים בעיניו אַבְנֵי־קָלַע שמשליכים עליו.
פסוק כא:כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ בעיניו יריותיו של תוֹתָח, כלי נשק אחר שאינו מזוהה, וְיִשְׂחַק, הוא צוחק בזלזול לְרַעַשׁ כִּידוֹן. כלי המשחית אינם עושים עליו שום רושם.
פסוק כב:במקום מרבצו מונחים תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ, חרסים חדים, אבל אין הם מטרידים אותו כלל. אם יִרְפַּד, מרפד לעצמו בתור מצע חָרוּץ, כלי דיש דוקר – הוא יוכל לנוח עליו כאילו הוא רובץ עֲלֵי־טִיט. הוא חסין בפני כל דבר.
פסוק כג:יַרְתִּיחַ כַּסִּיר את המְצוּלָה, מעמקי הים. יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה, תערובת בשמִים. תנועתו של היצור הענק מערבבת את כל מה שסביבה ויוצרת מהומה במים.
פסוק כד:אַחֲרָיו יָאִיר, ייראה נָתִיב, שביל. תנועתו המהירה תשאיר אחריו סימן במים, כמו לאחר מעבר אנייה. יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. שחייתו תותיר קצף לבן.
פסוק כה:אֵין־עַל־עָפָר, ביבשה מָשְׁלוֹ, יצור דומה לו, הֶעָשׂוּ, העשוי, שנברא לִבְלִי־חָת, כך שלא יירא מדבר.
פסוק כו:אֵת־כָּל־גָּבֹהַּ הוא יִרְאֶה. הוּא מֶלֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָׁחַץ, הבריות הגדולות.