א הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃ ב לֹֽא־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃ ג מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃ ד לא־(לֽוֹ־)אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר־גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ׃ ה מִֽי־גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא׃ ו דַּלְתֵ֣י פָ֭נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה׃ ז גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר׃ ח אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֝ר֗וּחַ לֹא־יָב֥וֹא בֵֽינֵיהֶֽם׃ ט אִישׁ־בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֝תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ׃ י עֲ‍ֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ יא מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ׃ יב מִ֭נְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן׃ יג נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃ יד בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃ טו מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל־יִמּֽוֹט׃ טז לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ־אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית׃ יז מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃ יח מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה׃ יט יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה׃ כ לֹֽא־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ל֥וֹ אַבְנֵי־קָֽלַע׃ כא כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן׃ כב תַּ֭חְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי־טִֽיט׃ כג יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה׃ כד אַ֭חֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה׃ כה אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי־חָֽת׃ כו אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
הֵן־תֹּחַלְתּוֹ, תקוותו של המבקש לצודו נִכְזָבָה, הֲגַם, הרי אפילו אֶל־מַרְאָיו, למראהו יֻטָל, נופל אדם באימה.
פסוק ב:
לֹא, אין יצור אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ, שיעיר ויטריד אותו משלוותו. וּמִי הוּא שלְפָנַי, כנגדי יִתְיַצָּב. ה' מזמין כביכול את מי שמתיימר לנצח את הלווייתן להתערבות:
פסוק ג:
מִי הִקְדִּימַנִי, מצליח יותר ממני בהתמודדות זו וַאֲשַׁלֵּם לו את דמי ההתערבות?! ויש לי מהיכן לשלם לו, שכן תַּחַת כָּל־הַשָּׁמַיִם לִי־הוּא.
פסוק ד:
אילו נמצא אדם אכזר וגיבור כזה, לוֹ – באשר אליו אַחֲרִישׁ, הייתי שותק לשמע בַּדָּיו, פעולות אבריו, גבורותיו או: הגיגיו וּדְבַר־גְּבוּרוֹת, גבורותיו וְחִין עֶרְכּוֹ, החן שבו אבריו ערוכים.
פסוק ה:
כאן הוא חוזר לתאר את הלווייתן: מִי־גִלָּה, יכול לגלות את פְּנֵי לְבוּשׁוֹ, מה שנחבא בתוך לבוש הקשקשים שלו?!בְּכֶפֶל רִסְנוֹ, ברסנו הכפול – בין שתי לסתותיו, מקום הנחת הרסן מִי יָבוֹא?! איש לא יעז להתקרב לשם.
פסוק ו:
את דַּלְתֵי פָנָיו, פיו, מִי פִתֵּחַ, יכול לפתוח?!סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה. שִׁניו מאיימות על כל הסובב אותו.
פסוק ז:
גַּאֲוָה, הוא מתגאה באֲפִיקֵי, ערוצי, חגורות או: גושי מָגִנִּים, קשקשים, כך שבשרו סָגוּר וכלוא מאחוריהם כמו תחת חוֹתָם צָר.
פסוק ח:
אֶחָד בְּאֶחָד, זה בזה יִגַּשׁוּ, נוגעים הקשקשים, וְרוּחַ, רווח לֹא־יָבֹא בֵינֵיהֶם.
פסוק ט:
אִישׁ־בְּאָחִיהוּ, באחיו, זה בזה יְדֻבָּקוּ, יִתְלַכְּדוּ לשריון אחד וְלֹא יִתְפָּרָדוּ.
פסוק י:
עֲטִישֹׁתָיו, התעטשותו תָּהֶל, מאירה, מפיצה אוֹר. כשהוא מתעטש, נראה כאילו ברק יוצא ממנו, וְעֵינָיו זוהרות כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר, כהתאדמות השמים לקראת הזריחה.
פסוק יא:
מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, יוצאים, ואף כִּידוֹדֵי, ניצוצות אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ, יוצאים ממנו.
פסוק יב:
מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן, כְּמו עשן העולה מדוּד נָפוּחַ, רותח וְאַגְמֹן, וסיר.
פסוק יג:
נַפְשׁוֹ כמו גֶּחָלִים תְּלַהֵט, וְלַהַב, להבה מִפִּיו יֵצֵא.
פסוק יד:
בְּצַוָּארוֹ יָלִין, נמצא, שוכן עֹז, עוצמה רבה, וּלְפָנָיו תָּדוּץ, שמֵחה אפילו דְּאָבָה, דאגה וצער. כלומר, אין לפניו כל דאגה ועצב. או: מכיוון שהוא טורף והורס כל דבר, הוא זורה סביבו אימה, ורק הדאגה והצער יכולים לשמוח לפניו.
פסוק טו:
מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ. בשרו יָצוּק עָלָיו, בַּל־יִמּוֹט, יתמוטט. גופו מוצק מגובש והדוק.
פסוק טז:
לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ־אָבֶן. הוא איננו מתרגש ומפחד. וְיָצוּק, יציב כְּפֶלַח תַּחְתִּית, השֶׁכב ברֵחיים, שלא כמו הפלח העליון, הרֶכב, המסתובב.
פסוק יז:
מִשֵּׂתוֹ, משאתו, מאימתו, יָגוּרוּ, יפחדו אֵלִים, גיבורים, ומולו אף מִשְּׁבָרִים, המשבָּרים, גלי הים יִתְחַטָּאוּ, ייזוקו וייפגמו. הלווייתן עמיד בפני כל כלי נשק:
פסוק יח:
מַשִּׂיגֵהוּ בחֶרֶבבְּלִי תָקוּם, לא לו תהיה תקומה, או: החרב שביד מי שמבקש להשיגו לא תוכל לעמוד בפניו. ולא רק החרב אלא גם חֲנִית מַסָּע, שהיא כלי נשק גדול יותר, וְשִׁרְיָה, שריון.
פסוק יט:
אם מנסים לפגוע בלווייתן באמצעות ברזל – יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל. הברזל ייסוג מעליו כאילו היה רך כמו תבן. לְעֵץ אכול רִקָּבוֹן תיחשב מולו נְחוּשָׁה, הנחושת, מחמת קשקשיו הקשים והחזקים.
פסוק כ:
לֹא־יַבְרִיחֶנּוּ בֶן־קָשֶׁת, חץ. לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ־לוֹ, נחשבים בעיניו אַבְנֵי־קָלַע שמשליכים עליו.
פסוק כא:
כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ בעיניו יריותיו של תוֹתָח, כלי נשק אחר שאינו מזוהה, וְיִשְׂחַק, הוא צוחק בזלזול לְרַעַשׁ כִּידוֹן. כלי המשחית אינם עושים עליו שום רושם.
פסוק כב:
במקום מרבצו מונחים תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ, חרסים חדים, אבל אין הם מטרידים אותו כלל. אם יִרְפַּד, מרפד לעצמו בתור מצע חָרוּץ, כלי דיש דוקר – הוא יוכל לנוח עליו כאילו הוא רובץ עֲלֵי־טִיט. הוא חסין בפני כל דבר.
פסוק כג:
יַרְתִּיחַ כַּסִּיר את המְצוּלָה, מעמקי הים. יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה, תערובת בשמִים. תנועתו של היצור הענק מערבבת את כל מה שסביבה ויוצרת מהומה במים.
פסוק כד:
אַחֲרָיו יָאִיר, ייראה נָתִיב, שביל. תנועתו המהירה תשאיר אחריו סימן במים, כמו לאחר מעבר אנייה. יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. שחייתו תותיר קצף לבן.
פסוק כה:
אֵין־עַל־עָפָר, ביבשה מָשְׁלוֹ, יצור דומה לו, הֶעָשׂוּ, העשוי, שנברא לִבְלִי־חָת, כך שלא יירא מדבר.
פסוק כו:
אֵת־כָּל־גָּבֹהַּ הוא יִרְאֶה. הוּא מֶלֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָׁחַץ, הבריות הגדולות.