א אַף־לְ֭זֹאת יֶחֱרַ֣ד לִבִּ֑י וְ֝יִתַּ֗ר מִמְּקוֹמֽוֹ׃ ב שִׁמְע֤וּ שָׁמ֣וֹעַ בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ וְ֝הֶ֗גֶה מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃ ג תַּֽחַת־כָּל־הַשָּׁמַ֥יִם יִשְׁרֵ֑הוּ וְ֝אוֹר֗וֹ עַל־כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ ד אַחֲרָ֤יו ׀ יִשְׁאַג־ק֗וֹל יַ֭רְעֵם בְּק֣וֹל גְּאוֹנ֑וֹ וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם כִּֽי־יִשָּׁמַ֥ע קוֹלֽוֹ׃ ה יַרְעֵ֤ם אֵ֣ל בְּ֭קוֹלוֹ נִפְלָא֑וֹת עֹשֶׂ֥ה גְ֝דֹל֗וֹת וְלֹ֣א נֵדָֽע׃ ו כִּ֤י לַשֶּׁ֨לַג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃ ז בְּיַד־כָּל־אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם לָ֝דַ֗עַת כָּל־אַנְשֵׁ֥י מַעֲשֵֽׂהוּ׃ ח וַתָּבֹ֣א חַיָּ֣ה בְמוֹ־אָ֑רֶב וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ תִשְׁכֹּֽן׃ ט מִן־הַ֭חֶדֶר תָּב֣וֹא סוּפָ֑ה וּֽמִמְּזָרִ֥ים קָרָֽה׃ י מִנִּשְׁמַת־אֵ֥ל יִתֶּן־קָ֑רַח וְרֹ֖חַב מַ֣יִם בְּמוּצָֽק׃ יא אַף־בְּ֭רִי יַטְרִ֣יחַ עָ֑ב יָ֝פִ֗יץ עֲנַ֣ן אוֹרֽוֹ׃ יב וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת ׀ מִתְהַפֵּ֣ךְ בתחבולתו (בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו) לְפָעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם ׀ עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה׃ יג אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ אִם־לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ׃ יד הַאֲזִ֣ינָה זֹּ֣את אִיּ֑וֹב עֲ֝מֹ֗ד וְהִתְבּוֹנֵ֤ן ׀ נִפְלְא֬וֹת אֵֽל׃ טו הֲ֭תֵדַע בְּשׂוּם־אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶ֑ם וְ֝הוֹפִ֗יעַ א֣וֹר עֲנָנֽוֹ׃ טז הֲ֭תֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָ֑ב מִ֝פְלְא֗וֹת תְּמִ֣ים דֵּעִֽים׃ יז אֲשֶׁר־בְּגָדֶ֥יךָ חַמִּ֑ים בְּהַשְׁקִ֥ט אֶ֝֗רֶץ מִדָּרֽוֹם׃ יח תַּרְקִ֣יעַ עִ֭מּוֹ לִשְׁחָקִ֑ים חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק׃ יט ה֭וֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּ֣אמַר ל֑וֹ לֹ֥א־נַ֝עֲרֹ֗ךְ מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ כ הַֽיְסֻפַּר־ל֭וֹ כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אִֽם־אָ֥מַר אִ֝֗ישׁ כִּ֣י יְבֻלָּֽע׃ כא וְעַתָּ֤ה ׀ לֹ֘א רָ֤אוּ א֗וֹר בָּהִ֣יר ה֭וּא בַּשְּׁחָקִ֑ים וְר֥וּחַ עָ֝בְרָ֗ה וַֽתְּטַהֲרֵֽם׃ כב מִ֭צָּפוֹן זָהָ֣ב יֶֽאֱתֶ֑ה עַל־אֱ֝ל֗וֹהַּ נ֣וֹרָא הֽוֹד׃ כג שַׁדַּ֣י לֹֽא־מְ֭צָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹ֑חַ וּמִשְׁפָּ֥ט וְרֹב־צְ֝דָקָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽה׃ כד לָ֭כֵן יְרֵא֣וּהוּ אֲנָשִׁ֑ים לֹֽא־יִ֝רְאֶ֗ה כָּל־חַכְמֵי־לֵֽב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא י״א:מ״א) וזו היא שלבו תוהה:
פסוק ב:
שמעו שמוע ברוגז קולו. הרעמים שהוא מרעי' ברקיע כהגה היוצא מפיו:
פסוק ג:
תחת כל השמים ישרהו. ראיתיו כמו אשורנו (במדבר כד) והם אותם אורות שהברקים מאירים:
פסוק ד:
אחריו. של אותו אור, ישאג הרעם ומרעים בקול גאונו, והם ברקים ורעמים המביאים את המטר:
פסוק ד:
ולא יעקבם. המקום:
פסוק ד:
כי ישמע. לפניו קולו של מפגיע:
פסוק ד:
יעקבם. יכריתם, ולשון משנה שנינו (סוטה טז ע"א) בשלש מקומות הלכה עוקבת מקרה:
פסוק ו:
כי לשלג יאמר. ע"י הקולות הללו:
פסוק ו:
הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. כלומר מד' רוחות יבא:
פסוק ז:
ביד כל אדם יחתום. כשאדם חוטא לפניו האדם עצמו חותם כתב ידו ביום מותו על עבירות שעבר הכתובות לפניו:
פסוק ז:
לדעת כל אנשי מעשהו. להודיע על מה הוא נידון:
פסוק ח:
ותבוא חיה במו ארב. כלומר ועוד שלוחים הרבה יש למקום ליפרע פורענותיו שילוח חיות רעות וסופה וקרה:
פסוק ט:
וממזרים. אוצר יש ושמו מזרים:
פסוק י:
מנשמת. מרוחו:
פסוק י:
ורוחב מים במוצק. ביציקה לפורענות:
פסוק יא:
אף ברי. שם מלאך הממונה על העננים והוא יפיץ ענן מטרו של המקום:
פסוק יא:
ענן אורו. ענן מטרו:
פסוק יב:
והוא. הממונה:
פסוק יב:
מסיבות מתהפך בתחבולותיו. של מקום:
פסוק יב:
לפעלם. של גשמים לפועל המוטל עליהם לעשות אם טוב ואם רע מתהפך במסיבות הרבה כאותו ששנינו הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים לסוף סרחו לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל ארץ שאינה צריכה להם ועתים לטובה כיצד כו':
פסוק יב:
כל אשר יצום. לאותן גשמים לעשות לארץ (ד"א והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו. מקיף עננים ורוחות סביבות ההרים שיהיו שותים מכל רוחותיהם, באגדת והיה עקב):
פסוק יג:
אם לשבט. אם לפורעניות בני אדם מורידם בהרים וגבעות שאין מקום זריעה:
פסוק יג:
אם לארצו. להורידם כאשר נגזר בתחילת דין לא לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית:
פסוק יג:
אם לחסד. שנעשו הדור עכשיו יותר צדיקים משהיו בראש השנ' ואותן גשמים שנגזרו בבינונית מתהפך בתחבולות מסיבותיהם לירד בחסד בזמנם ועל הארץ הצריכה להם שלא תרד הטפה מהם לאיבוד:
פסוק יג:
ימציאהו. למטר לאחת מן המדות הללו:
פסוק טו:
בשום אלוה. חק ברית עליהם היאך תלוים במאמר:
פסוק טז:
מפלשי עב. גילוי עב ל' מבוי מפולש כלומר לארכן ולרחבן של עבים:
פסוק טז:
התדע. עליהם מפלאות תמים דעים:
פסוק יז:
אשר בגדיך חמים. במה בגדיך חמים בהשקיטי ארץ מרוח דרומית שאינה הורגת את העולם בקרה שרוח מזרחית מחממת שנאמר רוח קדים חרישי' (יונה ד׳:ח׳) שמשתקת כל הרוחות מפניה:
פסוק יח:
חזקים. הרקיעים:
פסוק יח:
כראי מוצק. כראי שהנשים רואות בו, (מוצק טרישטייר והוא חזק ביותר):
פסוק יט:
הודיענו מה נאמר לו. להקב"ה בריבנו עמו, לא נוכל לערוך אליו מפני חשך אשר סתרו וסביבותיו:
פסוק כ:
היסופר לו כי אדבר. וכי כמדת הבריות הוא שצריך שיספרו אליו דברים היוצאים מפינו:
פסוק כ:
אם אמר איש. אומר מפיו:
פסוק כ:
כי יבולע. יגלה אליו מיד, כמו פן יבולע למלך (שמואל ב י״ז:ט״ז) יגלה, ורבותינו פירשו היסופר כל שבחו לו כי אדבר. כי נדבר בו ובגבורתו, אם אמר איש, לספרם כולם כי יבולע. ממקומו:
פסוק כא:
ועתה לא ראו אור. בסוף דבריו אל אליהוא חזר לקנתר אותן שלשת ריעי איוב על לא מצאו מענה ואמר ועתה שלשת ריעיך אלה שהיה להם להשיבך כל דברים אלו שאמרתי לך, לא ראו אור נעשו המה כנפלים אשר לא ראו חכמה:
פסוק כא:
בהיר הוא בשחקים. דומה בהירים הנראים בשחקים להוריד גשם:
פסוק כא:
ורוח עברה. ורוח בא ומטהרתן ומעבירתן ואין מטר יורד כך הוא דוגמא שלהם התחילו להשיבך וסוף עמדו ולא ענו:
פסוק כב:
מצפון זהב יאתה. הרי הוא כחוזר על הראשונות (ועתה לא ראו אור) ד"א מדרש חכמים כשהרקיע מלא בהרות עננים עננים להוריד גשם רוח עברה ותטהרם ואין גשם יורד זה מדרש חכמים ואינה מתיישב' על סדר המקראות:
פסוק כב:
מצפון זהב יאתה. מנשב רוח צפונית ומעביר הגשם והחמה זורחת כמו המריקי' מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב):
פסוק כב:
על אלוה. מלפניו:
פסוק כב:
(מצפון זהב יאתה. נצפן הזהב הטוב לאותן שיאתיו את עצמן למצות הקב"ה ומאמינים באלוה הנורא מאד):
פסוק כג:
שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לעורר משפטיו על הבריות בגודל כחו כ"א ברחמי' וכפרת הבריות שם בדבר מועט לפי היכולת קומץ מנחה מחצית השקל תורים ובני יונה בקר וצאן ולא טרח לבק' ראם ויחמור:
פסוק כג:
ומשפט. יסורין:
פסוק כג:
לא יענה. הבריות יותר מדאי וכן לא יענה הצדיק יותר מדאי במה שא"א כי אם איש כמתנת ידו:
פסוק כד:
לכן יראוהו אנשים. מלהתווכח אליו (כי) לא יראה כל חכמי לב. המתחכמים אליו כי אין חכמתם בעיניו כלום ורבותינו פירשוהו על איוב שאמר לו אליהוא לפי שהיית מטיל אימה יתירה על דורך חנם לפיכך לא זכית להתקיים לך בנים חכמי לב: