א אַף־לְ֭זֹאת יֶחֱרַ֣ד לִבִּ֑י וְ֝יִתַּ֗ר מִמְּקוֹמֽוֹ׃ ב שִׁמְע֤וּ שָׁמ֣וֹעַ בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ וְ֝הֶ֗גֶה מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃ ג תַּֽחַת־כָּל־הַשָּׁמַ֥יִם יִשְׁרֵ֑הוּ וְ֝אוֹר֗וֹ עַל־כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ ד אַחֲרָ֤יו ׀ יִשְׁאַג־ק֗וֹל יַ֭רְעֵם בְּק֣וֹל גְּאוֹנ֑וֹ וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם כִּֽי־יִשָּׁמַ֥ע קוֹלֽוֹ׃ ה יַרְעֵ֤ם אֵ֣ל בְּ֭קוֹלוֹ נִפְלָא֑וֹת עֹשֶׂ֥ה גְ֝דֹל֗וֹת וְלֹ֣א נֵדָֽע׃ ו כִּ֤י לַשֶּׁ֨לַג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃ ז בְּיַד־כָּל־אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם לָ֝דַ֗עַת כָּל־אַנְשֵׁ֥י מַעֲשֵֽׂהוּ׃ ח וַתָּבֹ֣א חַיָּ֣ה בְמוֹ־אָ֑רֶב וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ תִשְׁכֹּֽן׃ ט מִן־הַ֭חֶדֶר תָּב֣וֹא סוּפָ֑ה וּֽמִמְּזָרִ֥ים קָרָֽה׃ י מִנִּשְׁמַת־אֵ֥ל יִתֶּן־קָ֑רַח וְרֹ֖חַב מַ֣יִם בְּמוּצָֽק׃ יא אַף־בְּ֭רִי יַטְרִ֣יחַ עָ֑ב יָ֝פִ֗יץ עֲנַ֣ן אוֹרֽוֹ׃ יב וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת ׀ מִתְהַפֵּ֣ךְ בתחבולתו (בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו) לְפָעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם ׀ עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה׃ יג אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ אִם־לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ׃ יד הַאֲזִ֣ינָה זֹּ֣את אִיּ֑וֹב עֲ֝מֹ֗ד וְהִתְבּוֹנֵ֤ן ׀ נִפְלְא֬וֹת אֵֽל׃ טו הֲ֭תֵדַע בְּשׂוּם־אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶ֑ם וְ֝הוֹפִ֗יעַ א֣וֹר עֲנָנֽוֹ׃ טז הֲ֭תֵדַע עַל־מִפְלְשֵׂי־עָ֑ב מִ֝פְלְא֗וֹת תְּמִ֣ים דֵּעִֽים׃ יז אֲשֶׁר־בְּגָדֶ֥יךָ חַמִּ֑ים בְּהַשְׁקִ֥ט אֶ֝֗רֶץ מִדָּרֽוֹם׃ יח תַּרְקִ֣יעַ עִ֭מּוֹ לִשְׁחָקִ֑ים חֲ֝זָקִ֗ים כִּרְאִ֥י מוּצָֽק׃ יט ה֭וֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּ֣אמַר ל֑וֹ לֹ֥א־נַ֝עֲרֹ֗ךְ מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ כ הַֽיְסֻפַּר־ל֭וֹ כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אִֽם־אָ֥מַר אִ֝֗ישׁ כִּ֣י יְבֻלָּֽע׃ כא וְעַתָּ֤ה ׀ לֹ֘א רָ֤אוּ א֗וֹר בָּהִ֣יר ה֭וּא בַּשְּׁחָקִ֑ים וְר֥וּחַ עָ֝בְרָ֗ה וַֽתְּטַהֲרֵֽם׃ כב מִ֭צָּפוֹן זָהָ֣ב יֶֽאֱתֶ֑ה עַל־אֱ֝ל֗וֹהַּ נ֣וֹרָא הֽוֹד׃ כג שַׁדַּ֣י לֹֽא־מְ֭צָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹ֑חַ וּמִשְׁפָּ֥ט וְרֹב־צְ֝דָקָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽה׃ כד לָ֭כֵן יְרֵא֣וּהוּ אֲנָשִׁ֑ים לֹֽא־יִ֝רְאֶ֗ה כָּל־חַכְמֵי־לֵֽב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
אַף־לְזֹאת – מן הרעם יֶחֱרַד לִבִּי, ופעימותיו יהיו כה חזקות כאילו יִתַּר ינתר מִמְּקוֹמוֹ.
פסוק ב:
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ, את קולו הרוגז וְאת ההֶגֶה שמִפִּיו יֵצֵא.
פסוק ג:
תַּחַת־כָּל־הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ, הוא שורה, וְאוֹרוֹ, הברק מתפשט עַל־כַּנְפוֹת, קצות הָאָרֶץ.
פסוק ד:
אַחֲרָיו – אחרי הברק יִשְׁאַג־קוֹל, רעם, יַרְעֵם ה' בְּקוֹל שיבטא את גְּאוֹנוֹ, וְלֹא יְעַקְּבֵם, לא יתאחר אחרי הברקים, כִּי־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ.
פסוק ה:
יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת, בדרך פלא, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע, שאיננו מבינים, או: איננו ערים לדברים הגדולים שמחולל אלוקים בכל עת. אחת מהן:
פסוק ו:
כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר אלוקים: הֱוֵא, הֱיה מונח על האָרֶץ, שלא כגשם המחלחל בה, וְגֶשֶׁם מָטָר הוא מוריד, וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ, כוחו, גשם חזק.
פסוק ז:
הקדוש ברוך הוא לא רק עושה את כל הדברים הללו, אלא גם יודע מה מעשיו של כל אדם. יתר על כן, בְּיַד, בעד כָּל־אָדָם הגשם החזק יַחְתּוֹם, יסגור, ימנע מלצאת כדי לָדַעַת כָּל־אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ. בעקבות המטר החזק לא יוכל האדם לפקח על ענייניו, מלאכתו ופועליו.
פסוק ח:
וַתָּבוֹא מפני הגשם גם חַיָּה בְמוֹ־אָרֶב, בתוך מארב, במקומות מסתור וּבִמְעוֹנוֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן.
פסוק ט:
מִן־הַחֶדֶר, מן המדור שבו היא שוכנת תָּבוֹא, תצא באותה עת סוּפָה, וּמִמְּזָרִים, מחסנים מיוחדים תצא קָרָה.
פסוק י:
מִנִּשְׁמַת, מנשימת אֵל, מרוחו יִתֶּן־קָרַח. נשיפתו יוצרת קרח, כשם שהעולם נברא במאמרות פיו. וְרֹחַב, שפע מַיִם בְּמוּצָק, יהפוך מוצק.
פסוק יא:
אַף־בְּרִי, אפילו ביום ברור, בהיר יש ואלוקים יַטְרִיחַ, יטעין עָב, ענן, יָפִיץ, יפזר עֲנַן אוֹרוֹ, גשמו.
פסוק יב:
וְהוּא – הענן מְסִבּוֹת, בסיבובים מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו הבלתי צפויות של אלוקים לְפָעֳלָם, להרעמת רעמים, לשליחת ברקים ולהמטרת גשם ושלג, כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם ה' לעשות עַל־פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה, בארץ, בעולם.
פסוק יג:
אִם־לְשֵׁבֶט, למכה – אִם, כאשר יבוא לְאַרְצוֹאִם־לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ. כאשר יבוא הענן על הארץ, הוא יכול לבוא כדי להכותה או כדי להשפיע בה טובה. את טיב פעולתו בארץ קובע אלוקים.
פסוק יד:
הַאֲזִינָה, הקשב לזֹּאת, אִיּוֹב, עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל.
פסוק טו:
הֲתֵדַע בְּשׂוּם, מתי שָׂם אֱלוֹהַּ עננים עֲלֵיהֶם – על בני האדם, ומתי הוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ?!
פסוק טז:
הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי, הדרך שמפלס עָב, והאם אתה מבין את מִפְלְאוֹת, נפלאותיו של ה' שהוא תְּמִים דֵּעִים, שדעותיו שלמות?!
פסוק יז:
האם תדע מדוע אחרי הגשם והסופה יש אֲשֶׁר־בְּגָדֶיךָ חַמִּים, בְּהַשְׁקִט, כאשר שקטה האֶרֶץ ונושבת רוח חמה מִדָּרוֹם?!
פסוק יח:
האם תַּרְקִיעַ, תעלה עִמּוֹ – עם הבורא לִשְׁחָקִים, לשמים לעשותם חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק, כראי העשוי מתכת לטושה וחזקה?! כשהשמים בהירים ללא ענן, הם נראים מוצקים ויבשים, וכיפתם מדומה למראָה עצומה אל מול הארץ.
פסוק יט:
אם יכול אתה להגיע לגבהים אלו, הוֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּאמַר לוֹ – לאלוקים. ואולם הרי אתה ואנחנו יודעים שלֹא־נַעֲרֹךְ, נוכל לעמוד מולו, או: לערוך דברינו לפניו מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ, האופף אותנו, או: המקיף אותו ומסתירו מעינינו. ואולם אין צורך להודיע לאלוקים דבר:
פסוק כ:
הַיְסֻפַּר־לוֹ כִּי אֲדַבֵּר?! האם כדי שאלוקים ישמע את דברי צריך לספרם באוזניו?! אִם־אָמַר אִישׁ דבר כִּי יְבֻלָּע, שייסתר ממנו?!
פסוק כא:
וְעַתָּה לֹא רָאוּ בני אדם אוֹר, משום שכוסה בעננים, אך לאמתו של דבר הוא קיים אך אינו גלוי לעיניהם – בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה, פיזרה את העננים וַתְּטַהֲרֵם.
פסוק כב:
מִצָּפוֹן זָהָב, נוגה זהוב יֶאֱתֶה, בא, והוא מכסה עַל־אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד. שלא כדרום החמים והשקט, הצפון הוא מקור הסופה והגשם, ומשם יופיע ויתגלה עליך אלוקים. ייתכן שאליהוא מבשר לאיוב שדווקא מתוך ייסוריו וסערת הנפש שלו יתגלה עליו ה'.
פסוק כג:
שַׁדַּי אשר לֹא־מְצָאנֻהוּ בעצמו, ואשר הוא שַׂגִּיא־כֹחַ ושגיא מִשְׁפָּט וְרֹב־צְדָקָהלֹא יְעַנֶּה את בריותיו בשרירות לב.
פסוק כד:
לָכֵן – הואיל והוא שגיא כוח ומשפט, יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים, אך הוא לֹא־יִרְאֶה כָּל, לא יתחשב בכל חַכְמֵי־לֵב. הקדוש ברוך הוא, המנהל עולם מופלא ומסתורי, אינו רואה לנכון להצדיק את עצמו בפני החכמה האנושית.