אף לזאת. אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר עם כי היא הקטנה שבפעולותיו מ״מ אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון:
שמעו שמוע. כי בעת רדתו שמוע נשמע קולו אשר ירעם ברוגז והוא קול הרעם: והגה. הדבור אשר יצא מפיו הוא הרעם שזכר היוצא בגזרת המקום והוא כפל ענין במ״ש:
תחת כל השמים ישרהו. והנה משלח את הקול בדרך ישר תחת כל השמים ולא יסבב בדרך עקלתון ואז ישלח גם אור ברקיו על קצות הארץ כי בעת יוצא הרעם אז יוצא הברק כאשר חקרו הטבעיים:
אחריו ישאג קול. אבל שאגת הקול אשר ירעם בקול גאונו נשמע לאוזן אחר ראיית הברק עם כי גם הקול הולך בדרך ישר: ולא יעקבם. אולם לא יאחר באמת את הקולות לצאת לעקבות הברקים ואחריתם אם היה נשמע קולו מיד בצאתו ר״ל אם היה נשמע מיד אז היה נודע שאינו מתאחר לצאת לעקבות הברק אבל בעבור גסות חוש השמש ודקות חוש הראות יראה הברק טעם ישמע הרעה לזה חושב האדם אשר כן הוא סדר תולדותם אבל לא כן היא והוא דבר נפלא ותמהון:
ירעם אל. הנה האל ירעם בקולו רעמות נפלאות אשר שמענו ונדעם ומה הם עוד הגדולות אשר עושה ואנחנו לא נדעם:
כי לשלג. אשר לשלג יצוה שיהיה על הארץ והננו רואים אותו בארץ וכן יצוה על גשם מטר וכן יצוה על גשם מטרות עוזו ר״ל גשם חזק ושוטף וכולם נראים המה לעין כל בעת רדתם:
ביד כל אדם יחתום. ועכ״ז יסתום ויחתום בתוך כל בני אדם מלהיות להם קדימת ידיעה טרם בואם למען דעת כל אנשי מעשה מעשהו ר״ל בכדי להזדרז כל בעל מעשה לכלות מעשהו טרם יבוא הגשם לבל ימנעהו בבואו:
ותבוא חיה. עם כי החיה תשיג ידיעת המטר טרם בואו ותקדים לבוא במקום אשר תשב ותארוב לטרוף טרף ותשכון במעונותיה ולא תצא אז החוצה וקצרה א״כ השגת האדם אף בדבר אשר תשיג החיה:
מן החדר. יספר עוד מפלאות המקום ואמר הנה רוח סופה תבוא מן החדר אשר יכלה שם הרוח והם חדרי תימן כמ״ש עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן (לעיל ט): וממזרים קרה. מן המזלות תבוא הקור והיא מזל כימה:
מנשמת אל. מנשיבות רוח האל ר״ל במאמר פיו יבוא הקרח ובא רוחב המים במקום צר ודחוק עד לא יוכלו להעלות גלים כי הקרח עליהם ממעל:
אף ברי. אף בעת יהיה האויר ברור ואין מקום לבוא המטר ע״פ הטבע עכ״ז יטריח את העב למלאותו בכובד המים רבים והוא יפזר מטרו ע״פ האדמה, ורז״ל אמרו שהמלאך הממונה על המטר שמו אף ברי:
והוא. העב הזה הנה מחמת סבות מתהפך הנה והנה ברוב תחבולותיו לעשות פעלם המוטל עליהם כפי כל אשר יצוום המקום להריק המטר ע״פ האדמה ר״ל מה שהעבים מתהפכים הנה והנה לא במקרה היא כ״א מחמת סבה ולעשות שליחותו של מקום:
אם לשבט. פעם יתהפך להוריד המטר לענוש את הבריות על ידו כי כאשר יחטאו יורד הוא במקום עמק ומצולה והמטר רע להם: אם לארצו. פעם יתהפך להוריד המטר לארץ ה׳ ר״ל אל המקום אשר אנשים המה לה׳ הנכנעי׳ אליו אשר המטר נגזר עליהם: אם לחסד. פעם יתהפך להוריד המטר לעשות בה עוד חסד נפלא יותר ממה שנגזר והוא כאשר נגזר מתחלה מעט גשמים ולאח״ז הטיבו מעשיהם הנה יפליא חסד להורידם במקום היותר צורך ואינו מאבד טפה לרדת במקום שאין שם צורך: ימציאהו. חוזר הוא על כולן ור״ל יזמין ויושיט את המטר לאחת מאלו אם לשבט וכו׳:
האזינה. קשוב באזניך את אמרי ושתוק ותן לבך להבין נפלאות האל ר״ל שבאו מן האל ולו יחשבו ולא אל המערכה:
התדע. ר״ל איך תחשוב שהכל בא מצד המערכה הלא למדת חכמה וידעת מה מהדברים הטבעיים טרם בואם האם גם זאת תדע מתי שם אלוה המטר על הענן ומתי הופיע וגלה מטר עננו ר״ל מתי היתה יציאת טפת המטר מן הענן כי לא נודע מהם עד אשר נראה לעין ולא מאז ומלת אור עננו חוזר גם על ראשית המקרא:
התדע. האם תדע מפלאות ה׳ התמים בדעות אשר יעשה על מפרשי העב ממעל להם וכאומר ומה הנעשה בעבים לא ידעת האם תדע מה ממעל להם:
אשר. חוזר הוא על מלת התדע האמור במקרא שלפניו לומר האם תדע הסבה אשר בגדיך חמים בעת ישקיט הארץ בפאת הדרום ר״ל כשלא בא אליה ממולה רוח צפון הקרה מאד ונעשה אויר חם ויוחמו גם הבגדים הידעת למה כן הוא הלא הם דוממין ומאין בא להם התעוררות להתחמם וכאומר ואם היה הכל בא מצד המערכה היה א״כ מהאפשר לדעת הכל כאשר נדע דברים הטבעיים:
תרקיע. וכי פרשת עמו את השחקים החזקים כמראה הנשים הנעשה ביציקה שהוא חזק יותר מאלו נעשה בהקשת הקורנס או שהמה חזקים בדבר הבהירות כמראה דבר המוצק בעת יתיכו אותו אשר יזהיר מאד וכאומר וכי כח אל לך עד שתאמר אערכה לפניו משפט:
הודיענו. הודע לנו מה נאמר במשפט וכאומר גם אנו היינו מתווכחים עמו בעבורך אך אמר נא מה נאמר: לא נערוך. הלא לא נוכל לסדר משפט למולו מפני חשכת הדעת אשר עמנו מול חכמת המקום:
היסופר לו. ר״ל מה לנו לערוך עמו משפט וכי מהצורך לספר לו אשר אדבר הלא הכל ידוע לו: אם אמר. וכי אמר איש דבר אשר יסתר ממנו והוא כפל ענין במ״ש:
ועתה. כשבא להשלים דבריו אמר ועתה אומר אני דרך כלל הנה לפעמים לא ראו אנשים אור השמש והוא כאשר יכסנו הענן ועם כי בהיר הוא במקומו בשחקים ומזהיר מאד אבל כאשר עברה רוח ותטהר את השחקים מן הענן אז יראוהו והוא מקרא קצר ומובן מאליו:
מצפון. ר״ל ואם השמש אשר נראה הוא לעין כל כאשר יטהר השמים נעלם הוא כאשר יכסנו הענן ואיך א״כ יובא ממצפוני הלב דעות וחקירות מזוקקות כזהב על אלוה וכו׳ הלא נעלם הוא בכל זמן ואיך נדע א״כ חקר הנהגת מדותיו: נורא הוד. יראוי מלהגיד הודו פן ימעטו וכענין שנאמר נורא תהלות (שמות טו):
שדי לא מצאנוהו. עם כי לא מצאנו את האל שדי ר״ל עם כי לא נוכל להשיג עצמותו והנהג׳ מדותיו מ״מ הן ידענו כי הוא שגיא כח אבל במשפט ורב צדקה ולא יענה את האדם מלבו כי אם מה מגמול מעשיו יעשה לו:
לכן. על כי כל מעשיו במשפט לכן יפחדו ממנו האנשים ולא ימרו פיו כי לא יראה כל חכמי לב ר״ל אף חכמי לב אינם חשובים לפניו ואינו רואה אותם להכיר להם פנים במשפט כמ״ש לא ניכר שוע לפני דל (לעיל לד) כי אין משוא פנים לפניו (העולה מהדברים ההמה כי יאמר שהמקום משגיח אף בפרטות ויבדיל את הרשע מן הטובה הבאה בעולם וכן יבדיל את הצדיק מן הרעה ואם לפעמים יקרה רע לצדיק בהשגחה באה לגלות אזנו למוסר כאשר ינטה מעט מדרך הישר וישיב לאיוב שגם עליו באו היסורים לגלות אזנו למוסר לשוב לה׳ וינצל מדין גיהנם ויתענג בדשן נפשו כ״א היה מתמיד לשבת בשלוה היה בועט בה׳ מרוב כל והיה אבוד לנצח כדור המבול אף יוכיחו על מה לא יכניע עצמו למקום הלא הכל בידו ואין דומה לו ויוכיח על ההשגחה על כי הוא יוצר העין ואיך לא יביט הוא אף יוכיח מנפלאותיו הידועים לנו מה הם עוד הנעלמים אף ישוב לאיוב לומר הלא ידעת מה מטבעיות ומדוע לא תדע יתר הדברים אלא ע״כ הכל ממנו בהשגחה ואין לדעתם ולזה אין להרהר אחר מעשיו כי קצרה דעת האדם להבין מעשה ה׳ והנהגתו):
