לפרק כ"ט

בפרקנו יספר גודל כבודו בימי קדם, ישִׁישִׁים קמו לפניו ויאשרוהו כל מכיריו.

אין מן הצורך לבאר פרטי הכתובים כי פשוטים בפירוש רש"י על נכון.

וזאת אוסיף בהם, אמר כי לא זאת תכלית הטוב לו, בהיות לו כבוד המדומה, רק זה פרי ההצלחה –

כִּֽי־אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃
אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ׃
וָֽ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃
(איוב כט יב,טז-יז)

כי כולם קשבו לעצתו, אחר דברו לא ישנו, על כן הייתה יכולת בידו למַלֵּט עָנִ֣י מזעקתו ולהיות אָ֣ב לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל.

וָ֭אֹמַר עִם־קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃
כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃
(איוב כט יח,כ)

אחרי שפעלתי כל טוב בסיבת גדולתי, על כן עד אמות לא יסור כבודי ותמיד יחלִֽיפו כח קַשְׁתותי.

לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃
(איוב כט כא)

לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ ועל ידי זה תתרבה הדעת והיושר ויראת ה' תוסיף.

אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃
(איוב כט כד)

אם יוחסר שמץ אמונה בליבם אזי אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם ואז –

"וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן" – האור אשר פָּ֝נַ֗י יאירו להם לֹ֣א יַפִּילוּ ארצה ויבוא דרך אמון בליבם.

אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃
(איוב כט כה)

כגודל יקרי בעיניהם אני אֶֽבֲחַ֣ר להם דַּרְכָּם֮. כאילו יש לי הבחירה של דַּרְכָּם֮, כי מה שאני אבחר המה ילכון אחרי, ואחרי שחפץ ה' בידי יצליח, למה יסיר ממני חפצי וטובי אשר עתה שחקו עלי צעירים.