פסוק ב:(מענה איוב):
מי יתנני כירחי קדם. כימים קדמונים שהייתי בגדולתי:
פסוק ג:בהלו נרו. לשון אור ושמחה:
פסוק ג:לאורו. הייתי הולך בכל חשך וצרה שהיתה באה לעולם לי היה אור:
פסוק ד:בימי חרפי. בימי קדמותי לשון ארמי הוא חרפי ואפלי:
פסוק ד:בסוד אלוה עלי אהלי. כשהיו כשרי הדור באים לאהלי להווסד בדברי הקב"ה בתורה ובגדר סייג לשעה:
פסוק ו:וצור יצוק עמדי פלגי שמן. כלומר נחת רוח וכל תאות לב הנוחים כנחלי שמן:
פסוק ז:קרת. תקרה גבוה מוכנת ככסא לשבת לזקני העיר:
פסוק ז:ברחוב וגו'. וכאשר ברחוב הייתי מכין מושבי:
פסוק ח:היו נערים. אים אותי ונחבאים וישישים עמדו מפני:
פסוק ט:שרים עצרו במילים. ומצפים שאפתח אני תחלה:
פסוק יא:כי אזן. אשר שמעה מלתי ותאשרני:
פסוק יא:ועין ראתה. בכל מקום בגודלי וכושר מידתי:
פסוק יג:ברכת אובד. אדם מת בעונו ונטרד:
פסוק יג:עלי תבא. כי הייתי זן את בניו ואת אשתו ורבותינו אמרו שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם ופשטיה דקרא אינו נראה כך שאין קרוי אובד אלא דבר שהוא עצמו אובד כמו ככלי אובד (תהילים ל״א:י״ג) וכן תעיתי כשה אובד (שם קיט) צאן אובדות (ירמיה כ):
פסוק יג:ולב אלמנה ארנין. שהיה מטיל שמו על אלמנות לאמר קרובתי היא או אני אשיאנה כדי שיקפצו עליה תובעים:
פסוק יד:צדק לבשתי וילבשני. רדפתי אחרי הצדק והוא נמצא לי כמעיל וצניף שהם תכשיטים נאים כן היה משפטי נאה וטהור:
פסוק יח:ואומר עם קני אגוע. בשביל כושר מדתי הייתי אומר בלבי כשאמות יהיה קני וביתי נכון עמי:
פסוק יח:וכחול ארבה ימים. עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחד' וחוזר לנערותו:
פסוק יט:שרשי פתוח וגו'. כל זה הייתי אומר בלבי שלא יבש שרשי ולא ימות קצירי כמו ועשה קציר (לעיל יד) והן יונקות ענפים רכים של אילן, ואמרתי:
פסוק כ:שכבודי. יתחדש עמדי תמיד:
פסוק כ:וקשתי. ואיתני תחליף תמיד לטובה:
פסוק כא:לי שמעו ויחלו. השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי:
פסוק כב:תטוף מלתי. ל' נבואה וכן לא תטיף על בית ישחק (עמוס ז׳:ט״ז) כלומר כנבואה היה דברי:
פסוק כג:למלקוש. לזמן ארוך היו מדברים כי רוב שעותיהם שתיקה שהיו תאיבים לשמוע דברי:
פסוק כד:לא יאמינו. שאני משחק עמהם מפני חשיבותי:
פסוק כד:ואור פני לא יפילון. היו יראים להתקרב אלי ולהגיס לבם בי:
פסוק כה:אבחר דרכם. כל דרכיהם ועצתם אני הייתי בוחר להם שהיו שואלים לי איזה דרך נלך ומה נעשה:
פסוק כה:ואשב ראש. אם היו מסובים אני הייתי מסב בראש המסובים: