פסוק א:וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:מִי־יִתְּנֵנִי, יאפשר לי לחיות שוב, כְמו שחייתי ביַרְחֵי, חודשי קֶדֶם?! הלוואי היו חוזרים אלי הימים שעברו. הלוואי שיכולתי שוב לחיות כּמו בימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי, באותם זמנים שבהם ה' שמר אותי.
פסוק ג:בְּהִלּוֹ, כשהאיר נֵרוֹ של ה' עֲלֵי רֹאשִׁי, כשה' הגן עלי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ, יכולתי ללכת גם בחֹשֶׁךְ.
פסוק ד:הלוואי שיכולתי שוב לחיות כַּאֲשֶׁר, כפי שהָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בצעירותי, בימי צמיחתי שבהם הייתי בְּסוֹד, במועצה הקרובה, כלומר בקרבה גדולה או השגחה מיוחדת של אֱלוֹהַּ עֲלֵי, על אָהֳלִי,
פסוק ה:בְּעוֹד שַׁדַּי, ה' עִמָּדִי, אתי, ובזמן שסְבִיבוֹתַי היו נְעָרָי, משרתי ועוזרי, כאשר הייתי מוגן וחזק.
פסוק ו:בִּרְחֹץ, כאשר רחצו הֲלִיכַי, רגלי בְּחֵמָה, בחמאה שכן טבלתי בשפע כלכלי באותם ימים, וְגם הצוּר, הסלע היָצוּק עִמָּדִי, שאולי הוא מגלם כאן את מבצרי הבטוח, היה מוקף כביכול פַּלְגֵי־שָׁמֶן.
פסוק ז:לא הייתי רק מוגן ועשיר. אף מעמדי החברתי היה רם: בְּצֵאתִי, כשהייתי יוצא לשַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת, עיר, בָּרְחוֹב, ברחבה, שגם בה היו יושבים גדולי העיר, אָכִין, הייתי מבסס את מוֹשָׁבִי.
פסוק ח:באותם ימים רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ ביראת כבוד מפני גדולתי, ואפילו ישִׁישִׁים, זקנים קָמוּ עָמָדוּ לכבודי.
פסוק ט:שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים, שתקו בנוכחותי, וְכַף יד יָשִׂימוּ לְפִיהֶם לאות שתיקה.
פסוק י:קוֹל־נְגִידִים, שרים בכירים נֶחְבָּאוּ, נדם והסתלק וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה, נאלמה.
פסוק יא:כל אלה רחשו לי כבוד כִּי כל אֹזֶן ששָׁמְעָה עלי – וַתְּאַשְּׁרֵנִי, אישרה את התנהגותי ודברי, וְכל עַיִן שרָאֲתָה אותי – וַתְּעִידֵנִי, יכלה להעיד רק על מעשי הטובים:
פסוק יב:כִּי־אֲמַלֵּט, הצלתי עָנִי מְשַׁוֵּעַ, זועק, וְיָתוֹם וְלֹא, שאין מי שעֹזֵר לוֹ.
פסוק יג:וכיוון שעזרתי למי שאיבד את דרכו או את רכושו, בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, וְלֵב אַלְמָנָה, שאין להן תומך אחר, אַרְנִן, אשמח במעשי.
פסוק יד:צֶדֶק לָבַשְׁתִּי, נהגתי בצדק וַיִּלְבָּשֵׁנִי, והצדק הלם את מידותי. כּמו במְעִיל וְכמו בצָנִיף, עטיתי עלי את מִשְׁפָּטִי.
פסוק טו:עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר, וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי. אני ממלא את חסרונם של כל בעלי המום והזקוקים לעזרה.
פסוק טז:כמו אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים, לעניים, וְרִב, וריב שלֹא־יָדַעְתִּי את פרטיו משום שאין הוא נוגע לחיי, אֶחְקְרֵהוּ. אינני יכול לסבול מריבה, ועל כן אני מתערב גם בסכסוכים שאינם קשורים אלי ומנסה ליישר את ההדורים. אינני מסתפק בחקירת המקרים הללו, אלא אף מתערב בהענשת הפושע:
פסוק יז:וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת, מלתעות של עַוָּל, עושה העוול, וּמִשִּׁנָּיו העושקות והפוגעות בזולת אַשְׁלִיךְ, אני מציל טָרֶף.
פסוק יח:וָאֹמַר: "עִם־קִנִּי, במקומי הבטוח אֶגְוָע. אינני זקוק לחסדי אחרים, ובביתי אוכל לשכון בשלווה כל ימי, וכגרגריו הרבים של החוֹל אַרְבֶּה יָמִים.
פסוק יט:שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם לינוק מהם חיות. קיומי בטוח כעץ השתול על מים, וְטַל יָלִין, ישכון בלילה בִּקְצִירִי, בענפי.
פסוק כ:כְּבוֹדִי חָדָשׁ, מתחדש ומתחזק שוב ושוב עִמָּדִי, וְקַשְׁתִּי, כוחי בְּיָדִי תַחֲלִיף ותתחדש תמיד".
פסוק כא:לִי־שָׁמְעוּ אנשים וְיִחֵלּוּ, השתוקקו לשמוע עוד, וְיִדְּמוּ, ישתקו לְמוֹ, לנוכח עֲצָתִי.
פסוק כב:אַחֲרֵי דְבָרִי, שאני מדבר, לֹא יִשְׁנוּ, ישַׁנו ממה שאמרתי ולא יסורו מהוראותי, וְעָלֵימוֹ, ועליהם תִּטֹּף מִלָּתִי. דברי מזינים את שומעי כטיפות מי מטר או מי טל המשקות את האדמה.
פסוק כג:וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי. הם מצפים לי כמו שמצפים לגשם, וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לקלוט משהו מדברי כאילו הם צמאים המתאמצים לקלוט עוד כמה טיפות מן המַלְקוֹשׁ, הגשם האחרון.
פסוק כד:בגלל מעמדי הנשגב אֶשְׂחַק, כשאני מחייך אֲלֵהֶם – לֹא יַאֲמִינוּ מאוֹשר, וְלמרות פנייתי השוחקת אליהם את אוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. הילת החשיבות שלי לא תיפגע בעיניהם.
פסוק כה:אני אֶבְחַר את דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ, בראשם, וְאֶשְׁכּוֹן בקרבם כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, כַּאֲשֶׁר, וכמו מי שאת האֲבֵלִים יְנַחֵם.