פסוק א:ויען אליפז התימני:
פסוק ב:הלאל יסכן גבר, האיש הזה גדול החברים בחכמה, כי הכתוב יקדימהו להם, וכן דרך המקרא בכל מקום להקדים הגדול במעלה, ועוד שהגיע למעלת הנבואה בסוף. והנה הוא המאשים את איוב בתחלה, כי נרמז לו מדבריו סברת העדר ההשגחה, והוא המחזיר לו הענין במענה הזה בפירוש. והקרוב אל הדעת, כי איוב לא יאמין בהעדר המשפט בעולם הנשמות, כי אם היה כן היה מבעט יותר, והוא אמר הן יקטלני לו איחל, כאשר פירשתי, ולא תראה ממנו שיבקש אלא מוכיח, ועליו קורא תגר, ולא יתרצה לאמר שישולם שם השכר בעולם הנשמות, כי למה יריע האל לעושי רצונו בזה כלל, ולמה ייטיב למכעיסיו. וראיה עוד לזה שאמר בסוף דבריו כהתם תוכחותיו, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, אמר כי האל מבריאת העולם צוה לירוא ממנו ולסור מרע, והיא לאדם כל חכמתו ובינתו, יורה עתה בידיעת הפרט גם בהשגחה גם בגמול, כי לא יהיה לאדם חכמה ובינה ביראת ה' ובסור מרע, אם לא יהיה בהם השגחה, גם גמול או עונש, אבל יהיו מעשיהם תהו והבל. וכל זה יורה כי עיקר תלונתו בעולם הגופות, כי גוף האדם אצלו כגוף הבהמה, נולד בממשלת הכוכבים והמזלות וימשלו בו המקרים, רק הנפש מן האלהים אשר נתנה. והנה אליפז יחדש במענה הזה עתה לאמר לו כי אין החפץ לאל שיעשה האדם הטוב והישר בעיני אלהים ואדם ולסור מרע, רק בעבור טובת הנבראים, וזאת לו לראיה, כי האל חפץ להצדיק בריותיו ויחמול על מעשה ידיו, והוא מצוה ומשגיח עליהם, ואם כן רעת איוב באה אליו על כל פנים, או יהיה על פעולות רעות מאוד שיעשה, כאשר יפרש לו, או על מחשבת כפירה שהיתה בו. ולא רצה עתה בנסיון ובמוסר, אשר ראה תחלה להרחיק איוב הדעת ההיא, ואמר בסוף שיהיה מה שיהיה אם ישוב בו איוב, ישוב האל להטיב אחריתו מראשיתו. וזה ענין המענה כאשר יבואו הפסוקים:
פסוק ב:הלאל יסכן גבר, האם לאל יוכל להועיל בכל אשר יאמר או יעשה, כי יועיל על דבריך אדם משכיל לחלוק עליהם לטובת הבורא יתברך. ירצה לומר כי אחרי שאין האדם יכול לעשות לאל תועלת, אף כי מגרעת בחכמתו או בשכלו, הם לא יחלוקו על דברי איוב להועיל לאל או להחניף לו, רק יעשו כן ברצותם באמת:
פסוק ב:יסכן, מענין תועלת, כמו וכל דרכי הסכנת, וכן הוכח בדבר לא יסכן, כאשר יכפול, ומילים לא יועיל בם:
פסוק ב:עלימו, רמז על הטענות אשר ביניהם, כלומר על דברינו הנזכרות. והמפרשים אמרו הלאל יועיל גבר, כי יועיל על המעשים לאל אדם משכיל, הלא ברוב שכלו ומעשיו הטובים לא יוכל להועיל רק לעצמו. והתרגום אמר: האפשר דלאלהא ייליף בר נש וכד יליף אפשר דעליהון משגח. יאמר האם לאל ילמד האדם דעת, וכי ילמד הישגיח האל על דבריו וישכיל אותם ממנו כלל, כי אתה באת ללמד לאלהים דין ומשפט גבר:
פסוק ב:יסכן, מן ההסכן הסכנתי, שהוא ענין לימוד והרגל, למדת והרגלת אותי עליהם:
פסוק ג:החפץ לשדי כי תצדק, יגזור כי אין בהעשות הטוב לאלהים טובה, או רעה בהעשות הרעות, רק ירצה בטוב וביושר לטובת העושים אותם, וכן יאמרו עוד: אם חטאת מה תפעל בו, ורבו פשעיך מה תעשה לו:
פסוק ד:המיראתך יוכיחך, כאשר יוכיח וייסר אותך בייסורין הללו ויביאך במשפט הזה, מיראתך יעשה כן, פן תהיה פורק עול ותריע אליו, ואין זה רק בעבור כי
פסוק ה:הלא רעתך, שהיית עושה לבני אדם, היתה רבה, ולא היה קץ לעונותיך:
פסוק ו:כי, היית חובל אחיך חנם, ובגדי ערומים, אשר לא יספיקו בגדיהם להם, תפשיט, ערומים חסרי הבגדים, כאשר דרשו רבותינו ז"ל בפסחים, כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף. אלכה שולל וערום, הוא חסר הבגדים, כי אין דרך האבלים ללכת ערומים, רק חסרי הבגדים כאיש שולל, ורבים כי יקראם ערומים על שם סופם, כי תפשיט הבגדים השארת אותם ערומים:
פסוק ח:ואיש זרוע לו הארץ, וכי בעבור היותך בעל זרוע תהיה הארץ שלך, ובעבור היותך נשוא פנים, תשב בה לבדד:
פסוק ט:אלמנות שלחת ריקם, מבתיהם אשר גזלת:
פסוק ט:וזרועות, אשר יחזיקו בפנות הבית שלא יצאו משם, שברת אותם והוצאת מהם:
פסוק י:על כן סביבותיך פחים, לא על חנם:
פסוק י:ויבהלך פחד פתאום, כי תראה סביבך פתאום דבר שתפחד ממנו, או שמא לא תפחד,
פסוק יא:ולא תראה, כלל, חושך וענן, עד שיגברו המים ותאסף ותגוע בהם אתה וכל אשר לך. והענין הזה לאמר, כי עשה עוונות שראוי להיות נבהל פתאום ונלכד בפח ובמוקש, או נטרד ואובד בלי שיתבונן מקרהו כלל, ועל כן לא יתמה מאשר באו עליו מן המקרים. והמפרשים אמרו או היית חושב שאתה בחושד ולא תראה ושפעת מים כסתה אותך. ואין לזה הפירוש טעם או ריח:
פסוק יב:הלא אלוה גובה שמים, חסר בי"ת משרת, והענין כאשר אמר לו הלא רעתך רבה, חזר ואמר לו הלא אלוה וגו', לומר לא מיראתך יוכיחך רק מרעה רבה שעשית, או מכפירה גדולה שחשבת, כי אמרת שהאל שוכן מרום הכוכבים גבוהים וראשם שהם בגלגל העליון, רם מאוד, כל שכן עליון העליונים הרם והנשוא מהם, ולכן לא ידע בשפלים ולא ישגיח בהם, המלפנים לערפל, אשר שם סביב כסאו, ישפוט, בהם:
פסוק יד:עבים סתר לו ולא יראה, ויביט בשפלים, רק השמים, אשר יתארם במחוגה, בהם יתהלך, ויחפש לקיים אותם לעד, ולהעמיד מיני השפלים אשר הם נתלים בהם:
פסוק יד:יתהלך, כמו התהלכנו בארץ, ומתהלך בה, שהכוונה בהם לחקירה וחיפוש, כאשר פירשתי בתחלת הספר:
פסוק טו:האורח עולם תשמור, והנהגת הגלגל תשמור ותצפה לאמור, כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב להגביה ולהשפיל, להיטיב או להרע:
פסוק טו:אשר דרכו מתי און, זה בלבם. ויתכן שיתפרש כפשוטו, התשמור בלבך ותאמין באורח הזה, אשר כבר לימים ראשונים ואשר היו מן העולם, דרכו אותה מתי און, והם
פסוק טז:נכרתו מפני הכפירה הזאת בלא עתם:
פסוק טז:ונהר יוצק יסודם, משל על מהירות ההכרתה, או יזכור אנשי דור המבול, וכן בתרגום:
פסוק יז:האומרים לאל סור ממנו, עניינו שהוא סר מהם ולא יפעל בהם כלום:
פסוק יח:והוא מלא בתיהם טוב, יאמר אליפז שהאל הוא הנותן להם הטוב, כי עצתם והכפירה הזאת אשר בלבם היא רחוקה ממנו:
פסוק יט:יראו צדיקים וישמחו, יקשר עם הפסוק הבא אחריו, יראו הצדיקים
פסוק כ:אם לא נכחד קימנו, אנחנו המאמינים, ויתר שאת ויתר עז אשר היתה לכופרים הנזכרים, אכלה אש, פתאום, ועל כן ישמחו ויגילו בזה, כי תהיה להם אחרית ותקוה:
פסוק כא:הסכן נא עמו ושלם, הועיל לעצמך עם האל הנזכר ותעשה עמו שלום, כי בדברים האלה תבואתך טובה, ובלעדיו לא תוכל להועיל לנפשך. ירצה לומר שירחיק האמונה הרעה הנזכרת מלבו, ויאמין באלהים ויהיה עמו תמיד. והתרגום אמר: אליף כען עמיה ותשלים, שילמד וירגיל נפשו להיות עמו תמיד ויהיה בשלום, כי בהם תבואתך טובה, כי יעביר רעתך:
פסוק כב:קח נא מפיו תורה, כי הוא הגוזר לעשות הטוב והישר, ולא לחבל אחים והפשט בגדי ערומים ויתר הרעות הנזכרות:
פסוק כב:ושים אמריו בלבבך, להרחיק הכפירה הנזכרת:
פסוק כג:אם תשוב עד שדי תבנה, אם תשוב מן הרעות שעשית או מן הכפירה שהשבת, תבנה:
פסוק כג:תרחיק עולה, במעשה, כמו לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה מכף מעול וחומץ, ויש בדבור ובמחשבה, הלאל תדברו עולה, יחפשו עולות, וקרב איש ולב עמוק. על כן אמר שירחיק שתי הרעות, והם רעת המעשים הנזכרים, ורעת הכפירה הנזכרת:
פסוק כד:ושית על עפר בצר, על עפר הארץ מבצר ומגדל עז, ולא תצטרך לשים בסלע קניך:
פסוק כד:ובצור, הנעלה שהוא גבוה, תשית לך זהב אופיר:
פסוק כה:והיה שדי, האל, באויביך להשמיד ולהיות ידו בהם עד כלותו אותם. ויש מפרשים והיה האל בצרה שלך, כמו עמו אנכי בצרה:
פסוק כה:וכסף תועפות לך, הרים יהיה לך, כי יגדל עשרך וכבודך, ויהיה נשגב משונאיך, כאילו היו בגבהי ההרים הרמים, מן תועפות הרים והתרגום אמר בצריך כמו בצר, והיה שדי בצריך, כרך תוקפך:
פסוק כז:ונדריך תשלם, כי יבוא אשר תדור עליו, כי הנודרים יאמרו אם יהיה אלהים עמדי ושמרני ויראני בשונאי, אהיה לו, או אתן זבח ונסכים, והנה יבוא רצונך ותצטרך לשלם הנדר הנידר עליו:
פסוק כט:כי השפילו, הרשעים ונפלו לעיניך:
פסוק כט:ותאמר גוה, תגזר ותאמר כי גאוה השפילה אותם, כי שח עינים יושיע, האל, וכאשר ימלט האל האי אשר בתוך הים ולא יכסנו בשוא גליו בהיותו נקי, ותאמר לו נמלט אתה בבור כפיך:
פסוק ל:אי נקי, ירצה לומר יושבי האי שהוא נקי, כמו וכל הארץ באו מצרימה, ארץ כי תחטא לי, ורבים כן. והתרגום אמר: ארום דרא דאיתמריד במימרך יתעביד גויתן ותשוח בעיני ברייתא תפרוק. אמר: כאשר השפילו האנשים עצמם, אתה האל תאמר שיהיה להם גאון וגבה, והשח לעינים תושיענו. ישיזיב גבר דליתוהי זכאי בזכותך ואשתזיבו בברירות ידך. עשה, אי, כמו אין. ואיננו נכון. ואולי רצה לפרש כי ימלט האי כולו ויהיה נקי ונמלט בבור ידי איוב ובזכותו, כי ישוב לאלהים בכל לבו:
