א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּמָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן־גָּ֑בֶר כִּֽי־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל׃ ג הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁדַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם־בֶּ֝֗צַע כִּֽי־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ׃ ד הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט׃ ה הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין־קֵ֝֗ץ לַעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ ו כִּֽי־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט׃ ז לֹא־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃ ח וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃ ט אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא׃ י עַל־כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִֽ֝יבַהֶלְךָ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם׃ יא אוֹ־חֹ֥שֶׁךְ לֹֽא־תִרְאֶ֑ה וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ׃ יב הֲ‍ֽלֹא־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי־רָֽמּוּ׃ יג וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃ יד עָבִ֣ים סֵֽתֶר־ל֭וֹ וְלֹ֣א יִרְאֶ֑ה וְח֥וּג שָׁ֝מַ֗יִם יִתְהַלָּֽךְ׃ טו הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמֹ֑ר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי־אָֽוֶן׃ טז אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃ יז הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה־יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ׃ יח וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃ יט יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃ כ אִם־לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ׃ כא הַסְכֶּן־נָ֣א עִמּ֑וֹ וּשְׁלם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה׃ כב קַח־נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ׃ כג אִם־תָּשׁ֣וּב עַד־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ׃ כד וְשִׁית־עַל־עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּבְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר׃ כה וְהָיָ֣ה שַׁדַּ֣י בְּצָרֶ֑יךָ וְכֶ֖סֶף תּוֹעָפ֣וֹת לָֽךְ׃ כו כִּי־אָ֭ז עַל־שַׁדַּ֣י תִּתְעַנָּ֑ג וְתִשָּׂ֖א אֶל־אֱל֣וֹהַּ פָּנֶֽיךָ׃ כז תַּעְתִּ֣יר אֵ֭לָיו וְיִשְׁמָעֶ֑ךָּ וּנְדָרֶ֥יךָ תְשַׁלֵּֽם׃ כח וְֽתִגְזַר־א֭וֹמֶר וְיָ֣קָם לָ֑ךְ וְעַל־דְּ֝רָכֶ֗יךָ נָ֣גַֽהּ אֽוֹר׃ כט כִּֽי־הִ֭שְׁפִּילוּ וַתֹּ֣אמֶר גֵּוָ֑ה וְשַׁ֖ח עֵינַ֣יִם יוֹשִֽׁעַ׃ ל יְֽמַלֵּ֥ט אִֽי־נָקִ֑י וְ֝נִמְלַ֗ט בְּבֹ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:
הַלְאֵל יִסְכָּן, יועיל גָּבֶר?! כִּי, אלא יִסְכֹּן עָלֵימוֹ, יועיל לעצמו גבר מַשְׂכִּיל. אין לאלוקים שום תועלת מן השיחה אתך.
פסוק ג:
הַאם יש חֵפֶץ, רצון, עניין לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק, וְאִם־בֶּצַע, ירוויח כִּי תַתֵּם, אם תיישר את דְּרָכֶיךָ?!
פסוק ד:
האם מִיִּרְאָתְךָ, בגלל יראה ממך, הוא יֹכִיחֶךָ, מתווכח אתך ויָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט?! לאלוקים אין עניין להגיב לטענותיך.
פסוק ה:
ובסגנון ישיר ובוטה – הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין־קֵץ, סוף לַעֲוֹנֹתֶיךָ.
פסוק ו:
כִּי־תַחְבֹּל לוקח משכונות מאַחֶיךָ חִנָּם, לא משום שמגיע לך, אלא בכוח הזרוע בלבד, וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים, בגדיהם האחרונים העוטפים את גופם של עניים תַּפְשִׁיט, ובגללך הם ערומים.
פסוק ז:
לֹא־מַיִם את העָיֵף, צמא תַּשְׁקֶה, וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם.
פסוק ח:
וְאִישׁ זְרוֹעַ, אדם חזק ותקיף – לוֹ נתת את הָאָרֶץ, וּנְשׂוּא פָנִים, אדם מכובד, או מי שנשאת לו פנים, כלומר מי שוויתרת לו על חובותיו בדינו, יֵשֶׁב בָּהּ – בארץ. מכאן עולה שאיוב שימש כדיין במשפטיהם של אנשים, ומלתו חרצה גורלות.
פסוק ט:
אַלְמָנוֹת שאין להן כוח לתבוע שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם, חסרות כול, ואת זְרֹעוֹת, כוחם של יְתֹמִים, שאף עליהם אין מי שיגן, יְדֻכָּא, דיכאת.
פסוק י:
עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ יהיו פַחִים, מכשולים, וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם.
פסוק יא:
אוֹ, ובחֹשֶׁךְ שאתה שרוי בו, לֹא־תִרְאֶה, וְאף לא תוכל לראות את הדברים לאשורם כאשר שִׁפְעַת, שפע מַיִם, מכאובים תְּכַסֶּךָּ.
פסוק יב:
על כן תטעה לחשוב הֲלֹא־אֱלוֹהַּ נמצא בגֹבַהּ שָׁמָיִם, וּרְאֵה, ותסתכל ברֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי־רָמוּ, ששגבו. המרחק בין אלוקים כה גדול, שאין הוא משגיח עלי כלל.
פסוק יג:
וְאָמַרְתָּ: מַה־יָּדַע אֵל?! הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט?! האם אלוקים יודע מה קורה מבעד לערפל?! בחסות המרחק והערפל אוכַל לנהוג כרצוני.
פסוק יד:
עָבִים, עננים סֵתֶר, מסתירים לוֹ, וְלֹא יִרְאֶה, ובחוּג, מעגל, כיפת השָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ. על כן כשהוא נמצא בצד הרחוק ממני, אין הוא רואה אותי.
פסוק טו:
הַאֹרַח עוֹלָם, האם את הדרך העתיקה תִּשְׁמוֹר, תזכור, הדרך אֲשֶׁר דָּרְכוּ בה מְתֵי, אנשי אָוֶן, רֶשע?!
פסוק טז:
הרי אלה האנשים אֲשֶׁר־קֻמְּטוּ, נכרתו וְלֹא־עֵת, קודם שהגיעה שעתם, בצעירותם, ואף בחייהם לא היה להם בסיס יציב – נָהָר יוּצַק, נוזל הוא יְסוֹדָם. או: יסודם הותך כנהר.
פסוק יז:
הָאֹמְרִים לָאֵל: "סוּר מִמֶּנּוּ, מאתנו ואל תתערב בחיינו", וּמַה־יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ, להם?! הם טועים לחשוב שאלוקים אינו משפיע על חייהם כלל.
פסוק יח:
וְאולם הוּא מִלֵּא את בָתֵּיהֶם טוֹב. ואליפז מעיר: עֲצַת, מחשבתם של רְשָׁעִים כאלה רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אל יהי חלקי עמהם.
פסוק יט:
לעומתם, יִרְאוּ צַדִּיקִים את מפלת הרשעים וְיִשְׂמָחוּ, וְנָקִי יִלְעַג־לָמוֹ, לרשעים, החושבים שאין הם תלויים כלל באלוקים. וכך יאמרו הצדיקים:
פסוק כ:
אִם־לֹא נִכְחַד האדם הנקי, הרי זה משום שהאלוה קִימָנוּ, קיימנו; קיומנו; מושבנו לא אבד; או: אכן הקם עלינו נכחד. וְאילו את יִתְרָם – הנותרים מהרשעים אָכְלָה אֵשׁ.
פסוק כא:
הַסְכֶּן, הרְגל עצמך נָא עִמּוֹ – עם אלוקים וּשְׁלָם, ותהיה שלם. בָּהֶם – באמצעות הדברים הללו תְּבוֹאָתְךָ, תבוא לך טוֹבָה.
פסוק כב:
קַח־נָא מִפִּיו של ה' תּוֹרָה, וְשִׂים אֲמָרָיו, אמרותיו, דבריו בִּלְבָבֶךָ.
פסוק כג:
אִם־תָּשׁוּב עַד־שַׁדַּי, אז תִּבָּנֶה, תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ.
פסוק כד:
וְאז תעשיר עד כדי כך ששִׁית, תשים עַל־עָפָר בָּצֶר, חומרי גלם יקרים, אולי ריכוז של חומר מינרלי בעל ערך רב, וּבְצוּר, סלע נְחָלִים, מקום הפקר בטבע תוכל להניח זהב טוב הבא מאוֹפִיר.
פסוק כה:
וְהָיָה שַׁדַּי עושה שפטים ונלחם בְּצָרֶיךָ, אויביך. וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת, עצום, או יעוף לָךְ, אליך.
פסוק כו:
כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג, וְתִשָּׂא, תרים אֶל־אֱלוֹהַּ את פָּנֶיךָ.
פסוק כז:
תַּעְתִּיר, תתפלל אֵלָיו וְהוא יִשְׁמָעֶךָּ, וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם כשיתגשמו רצונותיך.
פסוק כח:
וְתִגְזַר־אֹמֶר, תחליט דבר, וְאלוקים יָקָם, יממש אותו לָךְ, בידיך, וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ, יזרח אוֹר. תצליח באשר תפנה.
פסוק כט:
כִּי, כאשר תראה אנשים שהִשְׁפִּילוּ, מצבם שפל וירוד, וַתֹּאמֶר, תגזור עליהם ותבטיח להם: גֵּוָה, גאון, מצב מרומם, הואיל וְאתה יודע ששַׁח עֵינַיִם, את האדם האומלל שעיניו פונות מטה, ה' יוֹשִׁעַ.
פסוק ל:
אז בזכותך יְמַלֵּט, יציל אלוקים את אִי־נָקִי, האדם החוטא, וְהוא נִמְלַט, יינצל בְּבֹר, הודות לניקיון כַּפֶּיךָ. דבריו של אליפז חריפים למדי, אם כי נראה שבסופם הוא מזכיר לאיוב שעדיין הבחירה בידו. כוונת דבריו היא, שאם אדם עושה מעשים רעים וחושב שהוא מסתתר מאלוקים, הוא ייענש בכל תוקף, אבל אם יחזור בתשובה ויפנה אל אלוקים, יבואו לו טובה וברכה. אם כן, הוא אומר לאיוב: הכול תלוי במעשיך, ואינך צריך להאשים את הקדוש ברוך הוא בגורלך.