וַיַּעַן אֱלִיפַז הַֽתֵּמָנִי (פרק כ"ב)

הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן־גָּ֑בֶר כִּֽי־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל׃
(איוב כב ב)

מה הרעש הגדול הלזה אשר תחשוב שהא-ל יתברך יצדיק לפניך ולפני יושבי תבל למען לא ימשכו אחר הרשעים? זה היה צודק אם הייתה לו תועלת מן עבודת צדיקים, אבל באמת הַלְאֵ֥ל יִסְכָּן־גָּ֑בֶר, שיועיל לו, ושיהיה מוכרח עבור תועלתו לבני אדם עלילותיו? כִּֽי־יִסְכֹּ֖ן עָלֵ֣ימוֹ מַשְׂכִּֽיל! הלא המַשְׂכִּֽיל יועיל רק לעצמו, וכבר הבחירה נתונה לפניו והשכל נטוע בליבו שהבין שיבחר בחיים.

הַחֵ֣פֶץ לְ֭שַׁ-דַּי כִּ֣י תִצְדָּ֑ק וְאִם־בֶּ֝֗צַע כִּֽי־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ׃
(איוב כב ג)

"חֵ֣פֶץ" מלשון "וְכׇל־חֲ֝פָצִ֗ים לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ"(משלי ח יא), רצונו לומר, היש לְ֭שַׁ-דַּי חפצים ורכוש במה שתצדק? וכן – 

"וְאִם־בֶּ֝֗צַע כִּֽי־תַתֵּ֥ם דְּרָכֶֽיךָ" – היש לו בֶּ֝֗צַע בזה?

וכיוון שהבחירה רק לטובתך, עליך מוטל להשכיל ולחפש ישרת ה' בכל לבך.

הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ יֹכִיחֶ֑ךָ יָב֥וֹא עִ֝מְּךָ֗ בַּמִּשְׁפָּֽט׃
(איוב כב ד)

הירא הוא מפניך, שיתווכח עמך להצדיק לפניך? ואיך יעלה על לבך שידבר איתך?

הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין־קֵ֝֗ץ לַעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃
כִּֽי־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ חִנָּ֑ם וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט׃
לֹא־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃
וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃
אַ֭לְמָנוֹת שִׁלַּ֣חְתָּ רֵיקָ֑ם וּזְרֹע֖וֹת יְתֹמִ֣ים יְדֻכָּֽא׃
(איוב כב ה-ט)

זה ייפלא בעיני כל, שיעמיס על איוב חטאים גדולים אשר בלי ספק לא נשמעו כלל על איש תם וישר אשר אין כמוהו בכל הארץ. איך יאמר עליו "וּבִגְדֵ֖י עֲרוּמִּ֣ים תַּפְשִֽׁיט", "לֹא־מַ֭יִם עָיֵ֣ף תַּשְׁקֶ֑ה וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃"; הלא שקר ענה בפניו אשר גלוי לכל! כי אילו אמר שבליבו או בסתר חטא, היה אפשרי לחשוד את איוב, אך דברים גלויים כאלה איך יאמר על איש הנודע לתם וישר?

ולזה נראה בעיני כי לא הרשיע את איוב במעשים הללו. רק כה יאמר לו, למה יתווכח ה' יתברך עמך, אחרי שאין נזק לו ברָעָֽתְךָ֣, רק לך. על זאת אמר אף אם "רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה" וכו'. והכל בדרך משל, כדבר איש אל רעהו, אף "כִּֽי־תַחְבֹּ֣ל אַחֶ֣יךָ... וּ֝מֵרָעֵ֗ב תִּֽמְנַֽע־לָֽחֶם׃". ומכל הרעות הללו לא יבוא לקב"ה נזק.

עַל־כֵּ֭ן סְבִיבוֹתֶ֣יךָ פַחִ֑ים וִֽ֝יבַהֶלְךָ פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם׃
(איוב כב י)

המעשים הללו יהיו רק למוקש ולפַח סְבִיבוֹתֶ֣יךָ, ולך נתן בחינה להבין משפטו ומבהלת פַּ֣חַד פִּתְאֹֽם תבין כי משפט עשה.

הֲ‍ֽלֹא־אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם וּרְאֵ֤ה רֹ֖אשׁ כּוֹכָבִ֣ים כִּי־רָֽמּוּ׃
וְֽ֭אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל הַבְעַ֖ד עֲרָפֶ֣ל יִשְׁפּֽוֹט׃
(איוב כב יב-יג)

מפני כי אֱ֭לוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם אָמַרְתָּ מַה־יָּ֣דַֽע אֵ֑ל, וכפי שפירש רש"י כי אליפז חשד את איוב שכפר בהשגחה.

הַאֹ֣רַח עוֹלָ֣ם תִּשְׁמֹ֑ר אֲשֶׁ֖ר דָּרְכ֣וּ מְתֵי־אָֽוֶן׃
אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם׃
(איוב כב טו-טז)

וזכרת מקדם איך נענשו דורות מקדם, כמו דור המבול ואנשי סדום. אֲשֶֽׁר־קֻמְּט֥וּ וְלֹא־עֵ֑ת, נכרתו בדרך הפלא בלֹא־עֵ֑ת זמן מיתתם, וגם כי נָ֝הָ֗ר יוּצַ֥ק יְסוֹדָֽם, שלא כטבע.

הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וּמַה־יִּפְעַ֖ל שַׁדַּ֣י לָֽמוֹ׃
(איוב כב יז)

מפני הָאֹמְרִ֣ים לָ֭אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ הראה ה' יתברך השגחתו ומשפטו.

וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם ט֑וֹב וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי׃
(איוב כב יח)

"וְה֤וּא מִלֵּ֣א בָתֵּיהֶ֣ם" – ה֤וּא מִלֵּ֣א טובם, שתראה בהם השגחה יתירה מה שהטיב להם ש-די.

"וַעֲצַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי" – לא ידעתי איך יש לרשעים עצה להסיר דעת הנכונה ולסתור מופתי ההשגחה ולומר שלא ה' פעל כל זאת. וכי יאמרו 'אני עשיתיני'?

יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃
(איוב כב יט)

"יִרְא֣וּ צַדִּיקִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ" – אם הצַדִּיקִים רואים טובת הרשעים בשביל מצוה קלה שעשו, ישמחו שאם לעוברי רצונו כך מטיב, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה (ע"פ נדרים נ:).

"וְ֝נָקִ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ" – אף שיראה כל טובם בידם ביתר שאת וביתר עוז, לא יקנא ברשעים, רק יִלְעַג־לָֽמוֹ, ידע כי יבוא יומו.

אִם־לֹ֣א נִכְחַ֣ד קִימָ֑נוּ וְ֝יִתְרָ֗ם אָ֣כְלָה אֵֽשׁ׃
(איוב כב כ)

די לנו אשר לֹ֣א נִכְחַ֣ד הקיום שלנו, שלא נאבד הקיום הנצחי. וְ֝יִתְרָ֗ם של רשעים שיש להם בעולם הזה אָ֣כְלָה אֵֽשׁ פתאום ולא נותר מהם מאומה.

אִם־תָּשׁ֣וּב עַד־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ׃
(איוב כב כג)

אִם־תָּשׁ֣וּב מהרעיון הרע שלך, ותשית לך בנין עַד־שַׁ֭דַּי, להתקרב אליו ביום האחרית, ולא יהיה נחשב לך כלל פגעי עולם הזה, אז תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָהֳלֶֽךָ, שתדע שאין עַ֝וְלָ֗ה כלל בֵאָהֳלֶֽךָ, שה' יתברך לא שלח לך עַ֝וְלָ֗ה רק לבנין עולם, להביאך עַד־שׁדּי נצח.

וְשִׁית־עַל־עָפָ֥ר בָּ֑צֶר וּבְצ֖וּר נְחָלִ֣ים אוֹפִֽיר׃
(איוב כב כד)

החוסן יגיעך בהיותך עד עָפָ֥ר שפל. אז תגביה ותתחזק כעיר בצורה, ובנחלי אוֹפִֽיר חלקך.

וְשִׁית־עַל־עָפָ֥ר, ההשמה על העפר בעולם הזה, היא הבצר והחוזק לנצח (בעולם הבא).