פסוק ב:(מענה צופר):
שעיפי ישיבוני. מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך:
פסוק ב:חושי. שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג):
פסוק ד:הזאת. תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד:
פסוק ה:כי רננת רשעים. כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד':
פסוק ה:ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה:
פסוק ז:כגללו. גלל של רעי:
פסוק ח:ולא ימצאהו. יודעיו:
פסוק י:בניו ירצו דלים. על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים:
פסוק י:וידיו תשבנה. חמס כפיו:
פסוק יא:עצמותיו מלאו עלומיו. כח נערותיו:
פסוק יא:ועמו על עפר תשכב. כי ימות פתאום עם כחו:
פסוק יב:אם תמתיק. כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול יכחידנה תחת לשונו, עד בא העת שתצליח:
פסוק יד:לחמו במעיו. ביום אידו נהפך למרורות פתנים:
פסוק יז:בפלגות נהרי נחלי. גן עדן המתוקין כדבש וחמאה:
פסוק יח:משיב יגע. הגזל שגזל:
פסוק יח:כחיל תמורתו. כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון:
פסוק יח:ולא יעלוס. בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות:
פסוק יט:כי רצץ עזב דלים. לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו:
פסוק יט:כי רצץ. כשריצץ כמו (שמות י״ח:ט״ז) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם:
פסוק כ:כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני ועל כן בחמודו. בבשר יופי חמדתו:
פסוק כ:לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהילים ל״ט:י״ב):
פסוק כא:אין שריד לאכלו. לא שייר ממאכלו לחלק לעניים:
פסוק כא:על כן לא יחיל טובו. לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל ט״ז:מ״ט) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא:
פסוק כב:במלאות שפקו. בהתמלאות תאות לבו די, אז יצר לו. תבא עליו צרה:
פסוק כב:ספקו. ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון:
פסוק כב:כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים:
פסוק כג:יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו. שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד:
פסוק כג:וימטר עלימו. הקב"ה:
פסוק כג:בלחומו. בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וגו':
פסוק כד:תחלפהו. חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל"א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה:
פסוק כה:שלף. השולף עליו את הנשק:
פסוק כה:וברק. פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו) פורבי"ר:
פסוק כה:ממרורתו יהלוך. ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע:
פסוק כו:לצפוניו. לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו:
פסוק כו:אש לא נופח. אש של גיהנם:
פסוק כו:ירע שריד באהלו. תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום:
פסוק כו:ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא:
פסוק כז:מתקוממה. ל' אויב הקם כנגדו:
פסוק כח:נגרות. יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א׳:ד׳) כמים המוגרים ארצה:
פסוק כט:אמרו מאל. האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות: