פסוק ב:ישיבוני. יש הבדל בין עונה ובין משיב, שהשבה תהיה גם מרחוק בשהוא שליח, והעניה הוא רק מקרוב, ובששניהם מקרוב תהיה התשובה לסתור דברי חברו, ופה ר"ל שסעיפיו ישיבו אותו מדרכו הקודם עפ"י שטת המחקר והתבונה, ופה יענה עפ"י בחינת החושים, וחושי, שם מורה על החושים, כמו שמצאנו ומי יחוש חוץ ממני (קהלת ב׳:כ״ה) שבא על טעימת חוש הטעם, וכן יקראו יתר החושים בשם זה:
פסוק ג:ורוח מבינתי. הבינה תשיג שלא ע"י החוש, רק בהוצאת דבר מתוך דבר ע"י היקשים ותשיג מן המאוחר אל הקודם, ובזה אמר יענני, כי הוא החזיק בדרכי הבינה שלדעתו רק הבינה תשיג האמת לא החוש, והיה המענה של הבינה כפי דעתו, משא"כ מענה החוש שבחר בו עתה, אינו כפי שטתו אמר ישיבוני, יען שהוא נגד דעתו, רק שמוכרח לבחור בתשובה שיברר דבריו עפ"י השגת החוש מפני ששמע כלימתו על דרך מענהו הקודם שהיה עפ"י רוח בינתו וזאת יסר אותו בל יתוכח עתה עפ"י דרך זה:
פסוק ה:רננת רשעים, ושמחת חנף, הרשע הוא בגלוי, והחונף הוא רשע בנסתר, ובנגלה מראה א"ע כצדיק, והוא לא ירנן בגלוי רק ישמח על רשעתו בלב, והרשעים ירננו בגלוי:
פסוק ו:לשמים שיאו, וראשו לעב. שיאו הוא ההתנשאות שלו, כמו הלא שאתו תבעת אתכם, שהוא רוממותו וכבודו, והיא עליה הגיונית שכבודו יתנשא עד שמים, ומוסיף שגם אם ירום בפועל ויגדל בגופו עד שראשו יגיע עד העבים והעננים:
פסוק ז:כגללו. מענין וגולל אבן אליו תשוב, כשהגיע הזמן שיתגולל ממרום לארץ:
פסוק ח:כחלום יעוף. וידד כחזיון, החלום הוא בלא חזיון, ואם יחזה איזה דמיון ותמונה נקרא חזיון, והחזיון מצוייר כדבר הולך נודד על הארץ, והחלום כעוף פורח באויר הרעיונים:
פסוק י:ירצו שרשו רצץ, אונו. גזלתו שנעשה בכח ואון, שישוב לעשוק כפעם בפעם:
פסוק יא:עלומיו. כח נעוריו כמו ישוב לימי עלומיו, ותשכב, ר"ל בריאת גופו שהיא עלומיו תשכב עמו לעפר:
פסוק יב:רעה. סם המות, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ"ב ד' מ"א):
פסוק יג:לשונו, חכו. לענין הטעם מוסיף בחיך על הלשון, ומלת לא נמשך לשתים, לא יעזבנה ולא ימנענה:
פסוק טו:חיל. דבר בריא וחזק, אל תתן לנשים חילך (משלי ל״א:ג׳):
פסוק יז:(יז-יח) אל ירא, משיב יגע, לא יראה דבר שישיב לו יגיעתו ומלת יגע נמשך לשתים ולא יבלע כחיל יגע תמורתו, ר"ל כשיעור החיל והכח אשר יגע תמורת הדבר:
פסוק כ:שלו. היא השלוה הפנימית, וזה הבדלו מן שלום, ימלט, השלכת הדבר לחוץ, כמו כדודי אש יתמלטו, ומלטה ודגרה בצלה:
פסוק כא:יחיל, מענין חיל וכח. טוב המאכל לא יתן לו כח, או מענין יחולו על ראש יואב שטובו לא יתעכב אצלו, או מענין תקוה ותוחלת שלא יקוה להשיג טוב מן המאכל:
פסוק כב:ספקו. די הצורך, כי אם יספוק עפר שומרון (מ"א כ' י'), כל יד, הכח או המכה, כמו ותכבד יד בית יוסף, הנה יד ה' הויה:
פסוק כג:בלחומו. מענין לחומי רשף, ומשותף עם לחם שמורה מלחמה וחום האש של הרשפים:
פסוק כו:טמון לצפוניו. הטמון הוא יותר מן הצפון, כמ"ש (יהושע ב') ומוסיף שהגם שהחשך טמון, ירע, כמו תרועם בשבט ברזל ישבר ויפוצץ:
פסוק כח:יגל, מענין גילוי, יבול ביתו, תבואת ביתו והיא מליצה על עשרו וקניניו, נגרות, כמו והגרתי לגיא אבניה:
פסוק כט:חלק, ונחלה. החלק הוא כפי החלוקה, והנחלה היא המגיע לו בירושה, ומצד שהוא אדם רשע מגיע לו חלקו עפ"י מעשיו, ועוד מגיע נחלה בירושה ע"י אמרת האל שהבטיח עונש כללי לרשעים והיא להם ירושת נחלה מצד העונש הכללי חוץ מחלקם הפרטי: