תנ"ך על הפרק - איוב ט - וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי / הרב צבי הירש קלישר ז"ל

תנ"ך על הפרק

איוב ט

768 / 929
היום

הפרק

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל׃אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ׃הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן׃הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֝דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי יָֽם׃עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן׃עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃אֱ֭לוֹהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹתחתותַּחְתָּ֥יושָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי׃אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי׃אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃חָ֭לְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּיבמו־בְמֵי־שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃כִּי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב צבי הירש קלישר ז

וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי

לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי׃
מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי׃
(איוב כ ב)

מילת "לָ֭כֵן" אין לה מובן בתחילת הפרק, אבל נמשכת היא על דברי איוב אשר דיבר איתם תוכחות לגור מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב עבור שחשדוהו, ושהיה להם להוכיחו על פי דרכו שהוא צדיק, ושתכלית תלונתו להודיע האושר הנצחי, ושנחזיק בלבנו כי ימינו כצל ולאפס נחשבו.

הנה נכנסו דברי איוב באזנו של צֹפַר וקיבל התוכחה ולא החזיק עוד עוון על איוב והבין קוטב אמריו כמוהו, באומרו כי הרשע תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח בעולם הבא.

רק באחת השיבו, כי משפט א-להים אמת ובלתי אפשרי לייסר הרשעים בעולם הזה, כי ללא יועיל יהיה, כי הרעה תמתיק בפיו, יחמול עליה ולא יעזבנה, וכאמרם: "רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה"(עירובין יט.).

ראיה ברורה לדברי כי צֹפַר חזר בו מלדבר סרה נגד איוב, כי אחר מענה זה לא תמצא עוד דברי צֹפַר מאומה. כי שני הרעים, אליפז ובלדד, עוד ענו לו, וצופר לא ענה עוד, ולא אבה עוד להמרות עיני כבודו.

עתה יבוארו פרטי המקראות.

לָ֭כֵן אני מקבל מוּסַרך וחוזר בי מלהזכיר לך עוד עוון. אך גם אתה תקבל ממני מוסרי בדבר אחד אשר שגית.

"שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי" – רעיוני יְשִׁיב֑וּנִי ויחזירוני מדרכי ואיני עומד באֲמָרַי לחפש הניצחון, רק האמת אחפש כמטמונים.

"וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי" – אמר צופר לאיוב, אל ירע בעיניך מה שעד הנה הכעסתיך, כי בעבור ח֣וּשִׁי, מהירות אשר הייתה בי, דיברתי נגד כבודך. ח֣וּשִׁי מלשון מהירות, כמו "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י"(תהילים לח כג).

בגלל שהכלמתיך, מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע. הגם שהמוּסַר לכְלִמָּה לי, לא אמנע מלשמוע מוּסַרך.

"וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי" – לא אהיה מן אותם המחזיקים את דעתם בכל עוז מפני אהבת הניצוח, ויבושו לומר 'שגיתי'. לא כן אנכי, כי רק רוּחַ בִּינָתִי יַעֲנֵנִי, לא רוח הניצחון.

על כן לא יהיו עוד דברי אליך כמורה דרך למי שאינו יודע האמונה, רק אעירך בדבר אשר כבר נודע לך.

הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃
כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע׃
אִם־יַעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֝רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ׃
כְּֽ֭גֶלֲלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ׃
(איוב כ ד-ז)

הלא מעולם יָ֭דַעְתָּ זֹאת, כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב, כי כרגע יאבדו. וכיוון שידעת כן, מה זה כי תלין על יוצרנו, אשר יצליח הרשעים לזמן קרוב, רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ?

עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ עלומו (עֲלוּמָ֑יו) וְ֝עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב׃
(איוב כ יא)

ומה שאמרת שְיַרְאֶה ה' פרעון הרשעים למען ישוב, זה בלתי אפשרי כי ימי עֲלוּמָ֑יו, חטאת נעוריו מָלְא֣וּ בעצמיו, ומִמֶּנָּה לֹֽא־יָס֥וּר, אף אם יעמוד עַל־עָפָ֥ר, על פתח הקבר, עִמּוֹ נצמדת חטאתו כאזור אל מתניו. כי "רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה"(עירובין יט.). וזאת מליצה נעימה, כי ימי עֲלוּמָ֑יו עַד־עָפָר תִּשְׁכָּֽב עמו, וממנו לא יפרד; "לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ"(בראשית ד ז).

אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ׃
(איוב כ יב)

אִם עשות הרעה הוא מתוק בְּפִ֣יו ותאוה לעיניו, אף אם רואה כי רע ומר יהיה בסופו, עם כל זה לא יפליט המתוק מפיו.

"יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ" – יסתירנה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ ויכזב לעצמו לאמר לא תבוא בעדני הרעה.

יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֝יִמְנָעֶ֗נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ׃
לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ׃
חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃
(איוב יג-יד)

ימליץ העניין כמי שהוא בעל תאווה ואוכל הרבה יותר משבעו, עודנו בן שיניו רואה כי יאחזנו השבץ (ראה שמואל ב א), כי נתמלא בטנו מן רוב המאכל, עם כל זה יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ מלהסיר את אשר בפיו, עד כי יבוא כחרבות לתוך מֵעָיו. ובעוד לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ למְרוֹרות בְּקִרְבּֽוֹ.

"מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ" – כמו ארס פתן מר לו בקרבו ויקיא גם הטוב. "כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע"(משלי א יט), העושק משחית גם את ההון שלו, ויקיא הכל, גם אשר הורישו א-ל. זהו שכתוב "חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃", פירוש חַ֣יִל של אחרים אשר בָּ֭לַע יְקִאֶנּוּ, וגם החיל אשר יֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל (מלשון ירושה), אשר לא בגזל ובחמס, גם כן יקיא עמו [ומילת וַיְקִאֶ֑נּוּ נמשך גם לפניו וגם לאחריו].

מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַעֲלֹֽס׃
(איוב כ יח)

גם את אשר יָ֭גָע בעצמו מֵשִׁ֣יב וְלֹ֣א יִבְלָענו לתוכו, כְּמו חֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ, והוא רכוש אשר אינו שלו, רק המר ימירנו מאשר לרעהו כאילו הוא שלו, וכל אשר הביא מרשות לרשות נקרא תמורה, שמן רשות אחרת החזיקו כשלו, וכמו שבחֵיל תְּמוּרָה לֹא יַעֲלֹֽס, כן היָגָע אשר ביגיע כפו רכש לֹא יִבְלָ֑ע.

כִּ֤י ׀ לֹא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃
בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃
יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃
(איוב כ,כב-כג)

עבור שלא היה שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ, אך אם כבר מילאו כל טוב לא ידע שבעו, כי תמיד יחמוד את של רעהו, על כן יקיא הכל, גם את שלו. זהו שאמר "בַּ֝חֲמוּד֗וֹ", בחימוד שלו אשר בשל חברו, על כן לא ימלט כלל, אף שלו לא ימלט לו מן האבדון אשר יאבד. כי בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ, אם נתמלא לו די סיפוקו, עוד יֵ֣צֶר ל֑וֹ, תהיה לו צרות עין בהון רעהו.

"כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃" – כל רשות עמל אשר יעמול רעהו בו, תבוא לו לפי חמדתו, כאילו הכל שלו ולחבירו אין חלק כלל בחמדת תבל. כן ארחות כל חומד כל אשר רואה אצל רעהו כאילו גזלו ממנו, כי תְּבוֹאֶהוּ לפי דעתו, יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ,  הכל יהיה ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ, כי בֶטֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר (על פי משלי יג כה).

על כן יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ ותבוא לו צרה על צרה.

כָּל־חֹשֶׁךְ֮ טָמ֪וּן לִצְפּ֫וּנָ֥יו תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ׃
יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֺנ֑וֹ וְ֝אֶ֗רֶץ מִתְקוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ׃
יִ֭גֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֝גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ׃
זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֭שָׁע מֵאֱלֹהִ֑ים וְנַחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל׃
(איוב כ כז-כט)

ארבעת פסוקים אלו יבוארו במאמר נפרד בע"ה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך