פסוק א:וַיַּעַן צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:לָכֵן, בגלל דבריך. או: אכן, שְׂעִפַּי, הרהורי יְשִׁיבוּנִי. מחשבותי יענו לשאלות שאתה מעורר בי, וּבַעֲבוּר מכיוון שחוּשִׁי בִי, אני שותק ומקשיב, לכן –
פסוק ג:את מוּסַר כְּלִמָּתִי, דבריך המייסרים והמביישים אותי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי, תבונתי היא שעונה לשאלות הללו.
פסוק ד:כך אומרת לי רוחי: הֲזֹאת – מה שאומר מיד יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד, מעולם, מִנִּי שִׂים, מאז הושם אָדָם עֲלֵי־אָרֶץ?!
פסוק ה:עליך לדעת כִּי רִנְנַת, שמחתם ושירתם של רְשָׁעִים מִקָּרוֹב, החלה לא מזמן, וְשִׂמְחַת חָנֵף, רשע מגיעה רק עֲדֵי־רָגַע. היא קצרת מועד.
פסוק ו:אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, גובהו של הרשע, וְרֹאשׁוֹ לָעָב, עד הענן יַגִּיעַ,
פסוק ז:כְּמו גֶלְלוֹ, צואתו אף הוא לָנֶצַח יֹאבֵד. אין גובהו אלא גובה של מגדל גללים שסופו התפוררות וכליה. רֹאָיו, אלה שראו אותו יֹאמְרוּ: "אַיּוֹ? " היכן הוא? כיצד נעלם?
פסוק ח:כּמו שחֲלוֹם יָעוּף ויתפוגג – וְלֹא יִמְצָאֻהוּ, אי-אפשר למצאו, וְיֻדַּד, ינדוד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה. גדולת הרשע מתפוגגת בלי להשאיר אחריה שריד, כחלומות הלילה.
פסוק ט:עַיִן שְׁזָפַתּוּ, ראתה אותו, וְלֹא תוֹסִיף לראותו שוב, וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ, תסתכל בו עינם של אנשי מְקוֹמוֹ.
פסוק י:בָּנָיו יְרַצּוּ, יצטרכו לפייס דַלִּים, עניים שמהם גזל, וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה את מה שעשה באוֹנוֹ, רשעתו.
פסוק יא:עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ היו מלאות בעבר בעֲלוּמָו, כוחות נעורים, וְעִמּוֹ רעננותו עַל־עָפָר תִּשְׁכָּב, ישכבו וייקברו אתו עלומיו. אולי: ימות בהיותו צעיר.
פסוק יב:אִם־תַּמְתִּיק, תמתק בְּפִיו רָעָה, אוכל מקולקל או רעיל, כלומר אם תזדמן לרשע מזימה רעה, הוא יַכְחִידֶנָּה, יסתיר אותה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ לשעת הכושר.
פסוק יג:יַחְמֹל עָלֶיהָ – על הרעה, וְלֹא יַעַזְבֶנָּה, וְיִמְנָעֶנָּה, ימנע ממנה לצאת וישמור אותה בְּתוֹךְ חִכּוֹ, בפיו.
פסוק יד:לאחר שיבלע-יממש את הרעה, לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ, יתהפך, כאילו מְרוֹרַת, ארס של פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ, בבטנו. והנמשל:
פסוק טו:חַיִל, עושר בָּלַע, צבר, וַיְקִאֶנּוּ, אפילו מִמה שהתעכל בבִטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ, ינשל אותו אֵל.
פסוק טז:רֹאשׁ, ארס של פְּתָנִים יִינָק. פתנים יכישו אותו. תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה.
פסוק יז:וקללה לרשע: אַל־יֵרֶא, לא יזכה לראות בִפְלַגּוֹת, בפלגי, בשפע נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. טובה זו אינה מיועדת לו. דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.
פסוק יח:מֵשִׁיב הרשע יָגָע, את פרי עמלו לאחרים, אולי לאלו שגזל מהם, וְלֹא יִבְלָע וייהנה ממנו בעצמו.. כְּחֵיל, כמו הכסף שעשק מזולתו – כך תְּמוּרָתוֹ, וְלכן לֹא יַעֲלֹס, יעלוז, ישמח.
פסוק יט:כִּי־רִצַּץ, רוצֵץ, שבר ועָזַב דַּלִּים בעבר, בַּיִת גָּזַל, וְלֹא יִבְנֵהוּ.
פסוק כ:כִּי לֹא־יָדַע שָׁלֵו, שלווה בְּבִטְנוֹ, והכול תוסס בתוכו. בַּחֲמוּדוֹ, באמצעות אוצרותיו וחפצי החן שלו לֹא יְמַלֵּט את עצמו, יינצל.
פסוק כא:אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, למאכלו. ברעבתנותו הוא יכלה את הכול מיד. עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל, יהיה בידו הכוח לשמור את טוּבוֹ.
פסוק כב:בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ כשיתמלא כל מה שהוא צריך כדי סיפוקו, דווקא אז יֵצֶר לוֹ, יבואו עליו צרות. כָּל־יַד עָמֵל, אדם רשע ופוגעני תְּבֹאֶנּוּ, תכה בו ותציק לו.
פסוק כג:יְהִי לְמַלֵּא, בשעה שימלא את בִטְנוֹ, דווקא אז יְשַׁלַּח־בּוֹ ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ, עליו בִּלְחוּמוֹ, באש החמה שלו, או במלחמתו.
פסוק כד:הוא יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל, ואז תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה, שראשי חִצֶּיה עשויים נחושת. ביריית קשת חזקה זו יחלוף החץ בתוך גופו של הרשע.
פסוק כה:שָׁלַף אויבו את הנשק, וַיֵּצֵא הנשק מִגֵּוָה, מעברו השני של גופו, וּבָרָק שיכה בו, מִמְּרֹרָתוֹ, מן המרה שלו יַהֲלֹךְ, יטיל עָלָיו אֵמִים, אימה.
פסוק כו:כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן, מיועד לו לִצְפוּנָיו, בגלל חטאיו הנסתרים. תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח, שלא נפחו בה כדי להגבירה וכך יסבול זמן רב יותר; או: אש לא אנושית. יֵרַע, יישבר ויתמוטט כל שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ.
פסוק כז:יְגַלּוּ שָׁמַיִם את עֲוֹנוֹ, כדי שיהיה ניכר לעין כול, וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה, תתקומם לוֹ, כנגדו, ולא תרצה לקבלו.
פסוק כח:יִגֶל, יִגְלה, ירְחק יְבוּל מבֵּיתוֹ, ופורענויות יהיו נִגָּרוֹת, נשפכות, ניתכות בְּיוֹם אַפּוֹ, כעסו של ה'.
פסוק כט:זֶה חֵלֶק, גורלו של אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְזו נַחֲלַת אִמְרוֹ, הנחלה הגזורה עליו והמיועדת לו מֵאֵל.