א וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב לָ֭כֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּ֝בַעֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי׃ ג מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֝ר֗וּחַ מִֽבִּינָתִ֥י יַעֲנֵֽנִי׃ ד הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֤י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ ה כִּ֤י רִנְנַ֣ת רְ֭שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע׃ ו אִם־יַעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֝רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ׃ ז כְּֽ֭גֶלֲלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֝אָ֗יו יֹאמְר֥וּ אַיּֽוֹ׃ ח כַּחֲל֣וֹם יָ֭עוּף וְלֹ֣א יִמְצָא֑וּהוּ וְ֝יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה׃ ט עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֝֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ׃ י בָּ֭נָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֝יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ׃ יא עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ עלומו (עֲלוּמָ֑יו) וְ֝עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב׃ יב אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֝כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ׃ יג יַחְמֹ֣ל עָ֭לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֝יִמְנָעֶ֗נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ׃ יד לַ֭חְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ׃ טו חַ֣יִל בָּ֭לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֝בִּטְנ֗וֹ יוֹרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל׃ טז רֹאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֝הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה׃ יז אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַהֲרֵ֥י נַ֝חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה׃ יח מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַעֲלֹֽס׃ יט כִּֽי־רִ֭צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֝זַ֗ל וְלֹ֣א יִבֶנֵֽהוּ׃ כ כִּ֤י ׀ לֹא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃ כא אֵין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֝֗ן לֹא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ׃ כב בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבוֹאֶֽנּוּ׃ כג יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃ כד יִ֭בְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֝חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה׃ כה שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים׃ כו כָּל־חֹשֶׁךְ֮ טָמ֪וּן לִצְפּ֫וּנָ֥יו תְּ֭אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ׃ כז יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֺנ֑וֹ וְ֝אֶ֗רֶץ מִתְקוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ׃ כח יִ֭גֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֝גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ׃ כט זֶ֤ה ׀ חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֭שָׁע מֵאֱלֹהִ֑ים וְנַחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:
לָכֵן, בגלל דבריך. או: אכן, שְׂעִפַּי, הרהורי יְשִׁיבוּנִי. מחשבותי יענו לשאלות שאתה מעורר בי, וּבַעֲבוּר מכיוון שחוּשִׁי בִי, אני שותק ומקשיב, לכן –
פסוק ג:
את מוּסַר כְּלִמָּתִי, דבריך המייסרים והמביישים אותי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי, תבונתי היא שעונה לשאלות הללו.
פסוק ד:
כך אומרת לי רוחי: הֲזֹאת – מה שאומר מיד יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד, מעולם, מִנִּי שִׂים, מאז הושם אָדָם עֲלֵי־אָרֶץ?!
פסוק ה:
עליך לדעת כִּי רִנְנַת, שמחתם ושירתם של רְשָׁעִים מִקָּרוֹב, החלה לא מזמן, וְשִׂמְחַת חָנֵף, רשע מגיעה רק עֲדֵי־רָגַע. היא קצרת מועד.
פסוק ו:
אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, גובהו של הרשע, וְרֹאשׁוֹ לָעָב, עד הענן יַגִּיעַ,
פסוק ז:
כְּמו גֶלְלוֹ, צואתו אף הוא לָנֶצַח יֹאבֵד. אין גובהו אלא גובה של מגדל גללים שסופו התפוררות וכליה. רֹאָיו, אלה שראו אותו יֹאמְרוּ: "אַיּוֹ? " היכן הוא? כיצד נעלם?
פסוק ח:
כּמו שחֲלוֹם יָעוּף ויתפוגג – וְלֹא יִמְצָאֻהוּ, אי-אפשר למצאו, וְיֻדַּד, ינדוד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה. גדולת הרשע מתפוגגת בלי להשאיר אחריה שריד, כחלומות הלילה.
פסוק ט:
עַיִן שְׁזָפַתּוּ, ראתה אותו, וְלֹא תוֹסִיף לראותו שוב, וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ, תסתכל בו עינם של אנשי מְקוֹמוֹ.
פסוק י:
בָּנָיו יְרַצּוּ, יצטרכו לפייס דַלִּים, עניים שמהם גזל, וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה את מה שעשה באוֹנוֹ, רשעתו.
פסוק יא:
עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ היו מלאות בעבר בעֲלוּמָו, כוחות נעורים, וְעִמּוֹ רעננותו עַל־עָפָר תִּשְׁכָּב, ישכבו וייקברו אתו עלומיו. אולי: ימות בהיותו צעיר.
פסוק יב:
אִם־תַּמְתִּיק, תמתק בְּפִיו רָעָה, אוכל מקולקל או רעיל, כלומר אם תזדמן לרשע מזימה רעה, הוא יַכְחִידֶנָּה, יסתיר אותה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ לשעת הכושר.
פסוק יג:
יַחְמֹל עָלֶיהָ – על הרעה, וְלֹא יַעַזְבֶנָּה, וְיִמְנָעֶנָּה, ימנע ממנה לצאת וישמור אותה בְּתוֹךְ חִכּוֹ, בפיו.
פסוק יד:
לאחר שיבלע-יממש את הרעה, לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ, יתהפך, כאילו מְרוֹרַת, ארס של פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ, בבטנו. והנמשל:
פסוק טו:
חַיִל, עושר בָּלַע, צבר, וַיְקִאֶנּוּ, אפילו מִמה שהתעכל בבִטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ, ינשל אותו אֵל.
פסוק טז:
רֹאשׁ, ארס של פְּתָנִים יִינָק. פתנים יכישו אותו. תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה.
פסוק יז:
וקללה לרשע: אַל־יֵרֶא, לא יזכה לראות בִפְלַגּוֹת, בפלגי, בשפע נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. טובה זו אינה מיועדת לו. דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.
פסוק יח:
מֵשִׁיב הרשע יָגָע, את פרי עמלו לאחרים, אולי לאלו שגזל מהם, וְלֹא יִבְלָע וייהנה ממנו בעצמו.. כְּחֵיל, כמו הכסף שעשק מזולתו – כך תְּמוּרָתוֹ, וְלכן לֹא יַעֲלֹס, יעלוז, ישמח.
פסוק יט:
כִּי־רִצַּץ, רוצֵץ, שבר ועָזַב דַּלִּים בעבר, בַּיִת גָּזַל, וְלֹא יִבְנֵהוּ.
פסוק כ:
כִּי לֹא־יָדַע שָׁלֵו, שלווה בְּבִטְנוֹ, והכול תוסס בתוכו. בַּחֲמוּדוֹ, באמצעות אוצרותיו וחפצי החן שלו לֹא יְמַלֵּט את עצמו, יינצל.
פסוק כא:
אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, למאכלו. ברעבתנותו הוא יכלה את הכול מיד. עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל, יהיה בידו הכוח לשמור את טוּבוֹ.
פסוק כב:
בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ כשיתמלא כל מה שהוא צריך כדי סיפוקו, דווקא אז יֵצֶר לוֹ, יבואו עליו צרות. כָּל־יַד עָמֵל, אדם רשע ופוגעני תְּבֹאֶנּוּ, תכה בו ותציק לו.
פסוק כג:
יְהִי לְמַלֵּא, בשעה שימלא את בִטְנוֹ, דווקא אז יְשַׁלַּח־בּוֹ ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ, עליו בִּלְחוּמוֹ, באש החמה שלו, או במלחמתו.
פסוק כד:
הוא יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל, ואז תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה, שראשי חִצֶּיה עשויים נחושת. ביריית קשת חזקה זו יחלוף החץ בתוך גופו של הרשע.
פסוק כה:
שָׁלַף אויבו את הנשק, וַיֵּצֵא הנשק מִגֵּוָה, מעברו השני של גופו, וּבָרָק שיכה בו, מִמְּרֹרָתוֹ, מן המרה שלו יַהֲלֹךְ, יטיל עָלָיו אֵמִים, אימה.
פסוק כו:
כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן, מיועד לו לִצְפוּנָיו, בגלל חטאיו הנסתרים. תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח, שלא נפחו בה כדי להגבירה וכך יסבול זמן רב יותר; או: אש לא אנושית. יֵרַע, יישבר ויתמוטט כל שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ.
פסוק כז:
יְגַלּוּ שָׁמַיִם את עֲוֹנוֹ, כדי שיהיה ניכר לעין כול, וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה, תתקומם לוֹ, כנגדו, ולא תרצה לקבלו.
פסוק כח:
יִגֶל, יִגְלה, ירְחק יְבוּל מבֵּיתוֹ, ופורענויות יהיו נִגָּרוֹת, נשפכות, ניתכות בְּיוֹם אַפּוֹ, כעסו של ה'.
פסוק כט:
זֶה חֵלֶק, גורלו של אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְזו נַחֲלַת אִמְרוֹ, הנחלה הגזורה עליו והמיועדת לו מֵאֵל.