פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה21 פסוקים📜
רש"ירש״י32 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא19 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן32 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג21 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי9 פסוקים📜
חלקת מחוקקאלשיך26 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר35 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר25 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי7 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם15 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם29 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ21 פסוקיםמאמרים על הפרק
חלקת מחוקק
אלשיך
פסוק א:
ויען בלדד כו' :
פסוק ב:
עד אנה השימון כו'. הנה עד כה לא היינו מתיכים מליך להשיב על פרטיהם רק משימים קנצי למלין באמור קץ כוונתך דרך כלל הוא מדוע טוב לרשע ורע לצדיק כי צדיק אתה בלי פשע ועל זה היינו משיבים ואומרים בחינות מתחלפות בהנהגתו יתברך להשיבך כמפורש במענה בלדד הקודם אך לא טוב הדבר רק הבינו תוכן אמריו ואחר נדבר למען בוא עד תכונת אשמתו:
פסוק ג:
כי הלא מדוע נחשבנו בעיניו כבהמה באמרו לבם צפנת משכל אין זה כי אם על שנטמינו בעיניכם שאת רעי החשבתם אותו לגדול מאד עד שיראה בעיניכם כאלו אנו מטמינים עצמנו מפני טענותיו ואין אנו משיבים רק כנשמטים בטענות מה והלא זה האיש אין להטמן ולהתבייש ממנו כי מדרגתו שפלה:
פסוק ד:
טורף נפשו כו'. הנה פסוק זה מתחיל שלא לנוכח ומסיים לנוכח וכל יתר הפסוקים שלא לנוכח אמנם הנה רצה לדבר דברים קשים כגידים והיה בוש כי גדול היה איוב מכל בני קדם על כן בחר לשון ערומים וכל הדבר הקשה הרבה אמרו שלא לנוכח כענין אמרו טורף נפשו באפו וכן אומרו ולא ידעך שביב אשו כו' כאשר יבא בסייעתא דשמיא. והענין לומר הלא אמרת כי שנות מספר יאתיו כו' כאשר ביארנו שאמר ענין מאמרו יתברך לר' אלעזר בן פדת בהצטערו על יסורי דלותו אי בעית אחריב ליה לעלמא דלמא אתית במזלא דמזוני והשיב לו שאם מה שעתיד לחיות הוא מעט שלא יחריבוהו ויסבול דלותו כי זמן מועט הוא כן כתבנו שאמר איוב לפניו יתברך אם שנות מספר שהם מועטים הן אשר יאתיו שאני עתיד לחיות טוב לי לסבול יסוריו שאזכה לבלתי התגלגל כי על ידם אורח לא אשוב לעוה"ז אהלוך שמורה שאם לא כן היה מניחו להחריב ליה לעלמא שמא יבא במזל משולל יסורין ועל כן אמר לו ראה שפל אנשים אשר נתגאית והלא מי שצדקתו קלה שטורף נפשו באפו שמספיק האף לאבד נפשו בהתריס דברים כלפי מעלה האם איש כמוך חשוב שלמענך אם לא היו שנות מספר אשר היית עתיד לחיות היתה נעזבת ארץ שהיה הקב"ה מחריב ליה לעלמא והיה נעתק צור העולמים ממקומו כי השרה שכינתו בארץ ובהחריב ליה לעלמא יעתק מפה עד ישוב להכין אותה ולסעדה:
פסוק ה:
אמנם לבך בל עמך כי לא ידעת ערכך כי הנה אם כל כך היה גדרך היית חשוב כאברהם ויתר צדיקים יסודות עולם ואני אומר כי אין צריך לומר שאינך אור עולם ומקימו כי גם הגדר האמור על גדולים שהיו ראוים תשרה עליהם שכינה אלא שאין הדור ראוי לכך כנאמר בהלל הזקן וכן אמרו על שמואל הקטן יש ביניכם מי שראוי שתעמוד לו חמה כיהושע אלא שאין הדור ראוי לכך על דרך זה יאמר הנה אין צריך לומר בהיות הדור חייב כי אם אפילו כאשר נר רשעים ידעך היא נשמתם שימותו באופן ישאר הדור ראוי לא יגה שביב אשו כי לא תאיר זכותך לעולם וכבר הקדמנו כי להיות הדבר קשה מדבר שלא לנוכח באמרו שביב אשו ולא אמר שביב אשך:
פסוק ה:
(ד) או יאמר טורף נפשו כו' לומר הלא אמרת ויקימני לו למטרה וביארנו שאמר איוב לא פשעי ולא חטאתי גרמו לי הרעה הזאת כי אם ששם אותי למטרה כי היו ישראל בלתי ראוים ואם השטן היה מלמד קטיגוריא עליהם היו כלים ח"ו ויאבד העולם אז על כן הקימני כמטרה שכל מה שהיה לו לירות חציו על ישראל יורה באיוב כי רב זכותו ויצטרך זמן רב להתגרות בו וכל המגן ההוא ירפה מישראל נמצא שע"י זכות איוב היה העולם מתקיים בדרך השתלשלות שעל ידי הטפל בו מניח את ישראל ועודם חיים מתקיים העולם על כן בא והשיב לו ואמר מי אתה הר הגדול שכל כך גדלת בעיניך טורף נפשו באפו שהוא כשרון קל מאד שעל ידי כעסך תטרף ותאבד נפשך האם כל כך גדלה זכותך שלמענך תעזב ארץ במקומה ולא תחרב על ידי הניח השטן את ישראל פן יחרב העולם ותמוכו בכלותם וגם יעתק צור ישראל ממקומו שהוא מכסא דין שהיה ראוי ישב בו לפי מעשיהם ויעתק לכסא רחמים על ידך:
פסוק ה:
(ה) והנני מקשה לך קושיא גדולה על זה למה עשה יתברך הדבר דרך עקלתון שישראל היו אז חייבים כליה ושיבטל מעשות הדין בהם ויתנכל שיקטרג השטן עליך כי גדול זכותך ולא יוכל לך ויניח את ישראל לקיים את העולם עם היותך תם וישר כו' ובלתי ראוי להתייסר הלא טוב טוב היה יעשה דין בהם אם רשעים בדינם היו ויתקיים העולם בך כי צדיק יסוד עולם וזה אמר גם אור רשעים ידעך והיה הוא ית' דועך אור ישראל כי רשעים בדינם היו האם ולא יגה שביב אשו כו' בתמיה למה לא יאיר לעולם שביב אשך הוא זכות אש נשמתך אשר נתפשט בעולם אור מעשיך הטובים אך אין זה כי אם ששקר דברתי ואמרו שלא לנוכח כבר כתבנו הטעם שעשה כן מפני הכבוד:
פסוק ה:
(ד) עוד יתכן באמרו טורף נפשו כו' והוא כי הנה הוא יתברך השוה נח דניאל ואיוב ואמר שעם היותם ראוים אם היו בזמן החורבן לא יגינו רק על נפשם יתכן בא להתריס נגדו לומר מי שטרף ומאבד נפשו באפו שכועס ומטיח דברים אי לך ארץ אם היה בימי נח שנחרב העולם וקיימה בזכותו ולא החזירה לתהו ובהו האם למענך איוב תעזב ארץ במקומה ולא תעקר לגמרי ויעתק צור ממקומו מכסא דין לרחמים כאשר היה בנח שבזכותו נעזבה ארץ ולא נעשתה תהו ובהו ויעתק צור ממקומו כי גם מדת הדין הנקראת צור נעתק לרחמים כמו שאמרו ז"ל על ויזכור אלהים את נח שאפילו מדת הדין נהפך לרחמים:
פסוק ה:
(ה) והנה אמרו רז"ל בנח שאלו היה בדורו של משה או שמואל לא היה נחשב לכלום כי לפי דורו היה צדיק וכן אמרו משל למלך שהיה לו מרתף של יין ובא אריסו ופתח אחת ומצאה חומץ שניה ומצאה חומץ עד שמצא באחת יין תוסס אמר תוסס הוא. אמר לו המלך אית לן טב מניה כך נח לפי דורו היה צדיק כו' ובזה יאמר הנה אין צריך לומר בדורות צדיקים שלא יאיר אור זכיותך בימהם כדורו של משה ושמואל כי אם גם אם אור רשעים ידעך כדורו של נח גם אז בערכם לא יגה ולא יאיר שביב אשך לקיים העולם שלמענך תעזב ארץ כו':
פסוק ו:
והוא כי הלא קל וחומר הוא אם כאשר אור חשך באה לו מאבדן נכסים ובנים לא עצרת כח להגן ולהשיבו לאיתנו כי אם אפילו ונרו עליו ידעך שאת נפשך הוא נרך שעליך דעכת וכבית בדברך נגד ה' כי טרפת נפשך ואמור מעתה אם בית אחד לא יכולת להגין עליו כי אם אדרבה אבדת נפשך איך היית מקיים העולם שלמענך תעזב ארץ כו':
פסוק ז:
יצרו צעדי כו'. הנה חל עליו חובת ביאור מה. מצא באיוב עול שהוכן אל כל הרעה הבאה עליו ואמר יצרו צעדי כו' והוא לומר כי איוב קרה לו כשור או אדם שפרשו לו רשת ליד מעגל כענין חבל שבראשו האחד כמין טבעת ומעבירין בו הראש הב' ומושכים ראש החבל הלז למרחוק עד נשאר הראש שהעבירו בו עשו כמין לכד עגול רחב טמון בארץ בעפר ומדי עבור אשר חפצים ללכדו נלכד רגליו תוך הלכד אלא שלהיותו רחב אינו דוחק רגליו מיד שלא יוכל להלך אך מניחים אותו להלך לאטו וכל מה שמהלך הלכד מתכווץ ונדחק ופסיעותיו מתקצרות עד יאחז בעקביו הפח בדוחק עד שלא יוכל לצעוד ולפסוע כלל ואז באחיזה קלה או דחיפה יפול לארץ אמר כי הנה כדבר הזה קרה לאיוב והוא כי אשר הקיפו ימי משתאות בניו הוא עון השכרות והנמשך ממנו כמאמר איוב אולי חטאו וכו' היה כרשת פרושה והנה נלכדה רגלם ובכל יום ויום היו כאשר נלכדו רגליו בלכד והוא מתהלך ונאחז ופסיעותיו מתקצרות עד האחז בעצם ולא היו חסרים כי אם דחיפה מה להפילם ממצבם ארצה והיה אפשר שלא יפלו אם אביהם היה מיעצם לבטל משתיהם אך אדרבה נפלו בעצתו כי היתה עצת אביהם להעלות עולות מספר כולם ואשר ככה יעשה איוב כל הימים כמו שכתבנו למעלה כי בזה קלקל ואבד ושבר אותו ואת בניו והוא כי במקום אמור להם כי לא טוב הדבר ולבלתי הניח להשלים אפילו הז' ימים ראשונים אדרבה ככה יעשה איוב כל הימים שהיה מניחם שבעה שבעה ובסוף כל שבעה מעלה עולות מספר כולם כי בזה מצאו סמך על אביהם למשוך ביין את בשרם כל הימים ובדבר הזה דחף והפיל את עצמו בכל הרעה הבאה עליו וז"א הנה יצרו צעדי אונו של איוב הוא זרעו הנקרא אונו כד"א ראשית אונו כי נתקצרו פסיעותיו ולא היו חסרים רק דחיפה ליפול ואין צריך לומר את אונו כי גם את עצמו השליך עצתו הרעה אשר יעץ להעלות עולות כל הימים וזהו ותשליכהו עצתו:
פסוק ח:
והנה סתם דבריו ובא לפרש ואמר מה שאמרתי יצרו צעדי אונו הוא כי שולח אונו הוא זרעו ברשת ברגליו הוא רשת עון המשתאות שלא פקדום מיד כי אם שולח לאט יהיו הולכים ומתקצרים פסיעות אונו אולי ישובו מדרכם ובמקום הסיר הרשת פרושה אדרבה ועל שבכה יתהלך שמניח השבכה במקומה ועליה יתהלך בתקונים חצונים כמדובר שמניחם כל הימים יקיפו ימי המשתה שבעה שבעה וסמך עצמו לתקן עונם בתיקון עולות:
פסוק ט:
נמצא שממה שיצרו צעדי אונו נדחק הלכד ויאחז בעקב הפח שלא יכלו מלט ממנו ואחרי כן בעצתו יחזק עליו צמים כי הבנים היה אפשר יבושו ממשתה תמיד וירעו ידיהם מהשכרות וע"י עצתו החזיקו אז יותר באמרם הנה נחטא ואבינו יתקן בעולות ועליו נסמוך כי טוב בעיניו הדבר וז"א יחזק עליו צמים שעשה יחזק בסמוך עליו אותם הצמים צמאים תמיד לשתות יין:
פסוק י:
והביטה וראה מה רב עון זה כי עדיין היה טמון בארץ חבלו של הרשת הנז' כי עדיין לא היה מפורסם בעיר וכבר מלכודתו של הרשת הוא שבא וכשדים כבר היו עלי נתיב שהחזיקו בדרך לטרף טרף מצודת הרשת פרושה:
פסוק יא:
ולא עוד אלא שלא נתנו לך פנאי בין צרה לצרה כי אם עוד זה מדבר וזה בא כו' וז"א סביב בעתוהו בלהות שהוא בכל הסביבות מצד א' שבא ומאחד כשדים ומאחד אש מן השמים ומד' רוחות רוח מן המדבר ויגע בד' פנות הבית ויפול על הנערים ואחר שמלכדתו לכד עלי נתיב כל מה שהיה חוצה הפיצוהו השטן וסיעתו לרגליו ללכוד רגליו על ידי השחין נגוע מוכה שממקומו לא ימיש וזהו והפיצוהו לרגליו:
פסוק יב:
והנה על עון המשתאות שהוא הסב כל הרעה להיות מדה כנגד מדה אפשר בשתי דרכים או שתחת הרבותם לאכול ירעבו ללחם או בהפך שתחת הרבות לאכול יאכל את בשרם אמר הנה לומר יהי רעב אונו הוא זרעו תחת משתיהם לא יתכן שאם כן יהיה נמצא כי ואיד הרעב יהיה נכון לצלעו היא אשתו שאי אפשר שלא תרעב גם היא עמהם ואינו מן הדין כי היא לא חטאה בזה:
פסוק יג:
על כן טוב הוא הדרך השני כי האב יאכל בדי עורו כאומרו על מה אשא בשרי בשני על שהיה סבת אוכלם בפיהם בעצתו כמדובר והבנים בניו שהם בדיו וסעפותיו תחת רוב מאכלם יאכל בדיו הם בניו בכור מות וכבר כתבנו שכל הדברים האלה מדבר על איוב שלא לנוכח להיותם דברים קשים כגידים:
פסוק יג:
או יאמר יאכל כו' והוא בשום לב אל לשון הכתוב שקורא אל הרכילות אכילת קורצין כד"א ואכלו קרציהון וכן המתרגם לא תלך רכיל לא תיכול קורצין והנה פרש"י שהדוברים רע יסבו יחד לאכול ואחשוב להבינו מלשון ערב שקורין את פרוסת הפת קור"ץ בחטף הרי"ש והנה לשון בני אדם הוא לומר על מי שמדבר רע על חבירו שאוכל חתיכותיו וזה יהיה ענין התרגום שהרכיל אוכל פרוסות וחתיכות מי שנאמר עליו ונבא אל הענין אחרי אמור בלדד את כל הרעה הזאת על איוב ובניו חש על עצמו פן יחסדהו שומע לומר שמשנאתו אותו בוחר רע עליו ואוכל חתיכותיו לזה אמר מי שיאכל בדי עורו של איוב שמכוין לאכול פרוסות בדי עורו יאכל בדיו בכור מות לומר כי מקללה זו שאני מקלל את אוכל בדי עורו תדע כי לא לכך כוונתי רק לומר מה שיראה לי שהוא אמת:
פסוק יד:
ינתק כו'. אמר פן תאמר בלבבך האם כל הרעה הבאה עלי האם בלתי מספקת אל עון המשתאות שהפרזת עלי לומר שלא יגה שביב אשי ושנרי ידעך ומה גם שאם חטאתי כבר קבלתי ענשי לזה אמר אתה דע לך כי הלא אחר שהאיש על עונו ינתק מאהלו מבטחו והוא שכינה שהיתה שוכנת על אהלו שהיא מבטח הצדיק אז השכינה תתן יד ותצעידהו למלך בלהות הוא שטן הוא יצה"ר שיהיה צועד ומהלך:
פסוק טו:
לשכון באהלו של האיש ההוא ויעשה בעל הבית שם וזה תשכון באהלו מבלי לו מי שאין האהל שלו הוא שטן הוא יצר הרע ולהיות שכח יצר הרע המפתה נמשל לנקבה שהומיה היא וסוררת תמיד לפתות כמאמר שלמה והנה אשה לקראתו כו' הומיה היא וכו' אשת כסילות הומיה שהוא משל אל היצר הרע כנודע על כן אמר תשכון באהלו ולא אמר ישכון לשון זכר אך יתגבר כזכר לדכאו תחת רגליו עד אובדו מהר וזה אמר יזורה על נוהו גפרית כי אחר שנעשה ב"ה שוכן עמו לא ישקוט עד יזורה תמיד על נוהו גפרית בחטאים ועונות ופשעים אשר יחטיאנו ולא יוכל לו כלומר שעל כן איוב אחר שבעון המשתאות נעתק מאהלו מבטחו הוא השכינה חלה באהלו סיטרא אוחרא המחטיאו בהתריס נגדו יתברך עד אבדו מהר כמי שזורה על נוהו גפרית:
פסוק טז:
עד גדר שמתחת שרשיו ייבשו מהגפרית שיזרה עליו וממעל כו' ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל בגמרא למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו נמצא כלו במקום טהרה והענין בקוצר כי נפש הצדיק נטועה בארץ העליונה במקום הקדושה נצר מטעיו יתברך ונופו הוא הגוף נוטה בעולם הזה למקום טומאה כשנקצץ הנוף במותו נמצא כלו במקום טהרה אך הרשע תתייחס נטיעת נפשו אל מה שהוא מטה מטה במקום טומאה והגוף הוא הנוף שבעולם זה הוא למעלה משורש נטיעת הנפש והוא כנוטה למקום טהרה בלבד ועל כן כשנקצץ נופו מתקרב גם הוא אל הטומאה ונבא אל הענין אמר ראה נא הגפרית שיזרה היצר הרע באדם אחר העשות בעל הבית שהוא עד שמייבש שרשיו הוא שרשי נפשו ורוחו מתחת כי מרוב עון שמחטיאו תמצא נפשו נטועה למטה בטומאה כדרך כל רשע ושם ייבשם וזהו מתחת שרשיו יבשו שהוא מתחת במקום הטומאה שם ייבש כל לחלוחית קדושתה וכשיקצץ נופו ממעל ימל קצירו שהוא ממקום טהרה שהיה נוטה אך ימצא גם הוא במקום טומאה המתייחס למטה וזהו אומרו וממעל ימל קצירו כי קצירו שהוא נופו שהיה נוטה למקום טהרה ממעל שהוא מהטהרה יקצץ אך לא מתחת כי אם ששם ימצא כמדובר:
פסוק יז:
ואחר שיקצץ נופו שהוא המות זכרו אבד מני ארץ שאינו כצדיק שזכר צדיק לברכה כי אם יאבד מני ארץ וכאשר יאבד פה כן גם חוץ מהעולם הזה בכל מקום שיהיה על פני חוץ לא שם לו והוא הנודע מספר הזוהר כי הרשעים בגיהנם שוכחים שמם לגמרי באופן שגם אם זולתי אפשר ידע מה שמו הוא בעצמו בלתי יודע וזה יתכן יאמר ולא שם לו כלומר לו בעצמו אין לו שם כי הוא ישכחנו ושיעור הכתוב כי כאשר אבד זכרו מהעולם הזה שהוא מני ארץ כן גם יאבד שמו שם כי לא שם לו כו' ואם נאמר שאומרו מני ארץ הוא הארץ העליונה שבהיותו צדיק טרם יהיה רשע היה נצר מטעיו יתברך נטוע במקום טהרה ועתה זכרו אבד מני הארץ ההיא וגם במקום החיצונים אשר הוא גרשם לא שם לו כמדובר וקרא חוץ אל מקום החיצונים:
פסוק יח:
ולא עוד אלא שיהדפוהו מאור אל חשך כו' והוא מה שידענו מרז"ל כי כל אדם יש לו חלק בג"ע וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם וזה יאמר הנה יהדפוהו מאור הוא חלק גן עדנו אל חשך חלק חבירו בגיהנם וז"א מאור אל חשך ועוד יתעתד על ידי העשות היצה"ר בעל הבית עד גדר להביאו שמתבל ינידוהו:
פסוק יט:
שלא יהיה נין לו ולא נכד בעמו שהוא אפילו בן הבא מכח בת שאינו נקרא על שמו רק הוא בעצמו על שם זולתו הוא בעל בתו ואפילו אין תלמיד המתייחס לבן במגוריו וזהו אין שריד במגוריו והוא תלמיד כמו שאמרו ז"ל על פסוק אין שריד לאכלו כו':
פסוק כ:
וימשך כי הרואים מגוריו חרבים מנין ונכד ושריד הלא עליהם ישומו וזה אמר על יומו זה נשמו אחרונים הרואים האחרית הרע ולא ראו הראשית וקדמונים שראו זה וזה אחזו שער באמרם הלא זה היה הגדול בשלמות ובמעלה ומי יעמוד ויבטח לא בכשרונו ולא בטובו:
פסוק כא:
ודברי תמיהת האחרונים שלא הכירו ראשיתו הם לומר איך מגורים אלו משכנות עול שישומו ויתמהו על רדתו פלאים וקדמונים שהכירו ראשיתו והצלחתו הגדולה עד היות גדול מכל בני קדם יאמרו וזה מקום לא ידע אל שהוא לומר דעו אפוא עד היכן מגיע יד הכפיית טובה כי על אשר לא הכיר חסד אל ובעט בטובה נמשך להתפקר עד גדר זה והנה כל דברי בלדד אלו להיותם בתכלית הרעה לייחס לאיוב כיותר רע שבעולם לא ערב אל לבו לדבר בו לנוכח כי בוש ממנו רק כמדבר על זולתו. עוד אפשר שאמר לא אחליט אומר שהגעת עד גדר שיאמר כל זה עליך כי אם שאך אלה משכנות מי שהוא עול כו' ולא שאחליט כל זה עליך כי אם שכל זה אפשר לימשך מהתחלת אשמתך: