פסוק א:וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:בלדד פונה לאיוב בלשון רבים: עַד־אָנָה, מתי תְּשִׂימוּן, תשים, איוב, קִנְצֵי, סופים לְמִלִּין, למלים?! בכל פעם נדמה שהגעת לסוף דבריך, והנה אתה מתחיל עניין נוסף. תָּבִינוּ, התבונן וחשוב תחילה וְאַחַר כך נְדַבֵּר.
פסוק ג:מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ, אתה מחשיב אותנו נבערים מדעת כַבְּהֵמָה, נִטְמִינוּ, אטומים וסתומים בְּעֵינֵיכֶם?!
פסוק ד:אתה הוא מי שטֹרֵף נַפְשׁוֹ, פוגע בעצמו בְּאַפּוֹ, בכעסו. הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ מחוקיה, וְיֶעְתַּק, ויזוז צוּר, סלע מִמְּקֹמוֹ?! האם אתה מצפה שהחוקיות הקבועה בעולם תופר לכבודך?!
פסוק ה:אדרבא, גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, יחשך, וְלֹא־יִגַּהּ, יאיר שְׁבִיב, ניצוץ אִשּׁוֹ.
פסוק ו:אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ.
פסוק ז:יֵצְרוּ, יהפכו צרים צַעֲדֵי אוֹנוֹ, כוחו, כהליכתו של אדם חלש, שצעדיו קטנים יותר. וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ, מחשבתו-שלו היא שמדרדרת אותו.
פסוק ח:כִּי־שֻׁלַּח, נתפס בְּרֶשֶׁת לכידה בְּרַגְלָיו, וְעַל־שְׂבָכָה, סבך ענפים שמניחים על בור המלכודת, יִתְהַלָּךְ.
פסוק ט:יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח, מלכודת. המלכודת תאחז בעקבו. יַחֲזֵק, יהודקו עָלָיו צַמִּים, קישורי המלכודת.
פסוק י:טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ, החבל שנועד לתפסו, וּמַלְכֻּדְתּוֹ טמונה עֲלֵי נָתִיב, בדרכו.
פסוק יא:סָבִיב בִּעֲתֻהוּ, מפחידים אותו בַלָּהוֹת, שֵדים, וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו, ומרוב בעתה אבריו יתפזרו וייהרסו כביכול, והוא ייפול.
פסוק יב:יְהִי־רָעֵב אֹנוֹ, בנו, וְאֵיד נָכוֹן, אסון מוכן לְצַלְעוֹ, לצדו.
פסוק יג:יֹאכַל את בַּדֵּי, ענפי, כלומר חלקי עוֹרוֹ, יֹאכַל את בַּדָּיו ענפיו, כלומר בניו בְּכוֹר מָוֶת, שרו של מוות.
פסוק יד:יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ של האוהל, אולי היתד שמחזיקה את האוהל, ושמא היא דימוי לאשתו. וְתַצְעִדֵהוּ היתד, האשה, או: אתה תצעיד אותו לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת, אל מלך השדים.
פסוק טו:תִּשְׁכּוֹן אשתו שהפכה לאלמנה בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי־לוֹ, בלעדיו שכן יְזֹרֶה, תפוזר, תומטר עַל־נָוֵהוּ, ביתו גָפְרִית, המשמידה הכול. ת,
פסוק טז:מִתַּחַת, מלמטה שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ, וּמִמַּעַל יִמַּל, יתמולל ויתייבש קְצִירוֹ.
פסוק יז:זִכְרוֹ־אָבַד מִנִּי־אָרֶץ, מן העולם, וְלֹא־שֵׁם, זיכרון לוֹ עַל־פְּנֵי־חוּץ, בחוצות.
פסוק יח:יֶהְדְּפֻהוּ, ידחפו אותו מֵאוֹר אֶל־חֹשֶׁךְ, וּמִתֵּבֵל, מן העולם יְנִדֻּהוּ, יגרשו אותו.
פסוק יט:לֹא נִין, בן לוֹ וְלֹא־נֶכֶד בְּעַמּוֹ, וְאֵין לו שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו.
פסוק כ:עַל־יוֹמוֹ, חייו נָשַׁמּוּ, תוהים דורות אַחֲרֹנִים, וְגם דורות קַדְמֹנִים שהתבוננו בגורלו, אָחֲזוּ שָׂעַר, רעדו מפחד כמו מול רוח סערה.
פסוק כא:נוכח מצבו של הרשע אומר בלדד לסיכום: אַךְ־אֵלֶּה, כך קורה למִשְׁכְּנוֹת, מגוריו של עַוָּל, רשע, וְזֶה מְקוֹם של מי שלֹא־יָדַע־אֵל.