פסוק ב:(מענה בלדד):
קנצי. סוף:
פסוק ב:תבינו. תשתקו להבין ולשמוע את אשר נדבר:
פסוק ג:נטמינו בעיניכם. נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט' מ' כמו טמונין פלשתאי, (בראשית כ״ו:ט״ו) תרגום של סתמום פלשתים, יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא"כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא' בשמוש של רבים:
פסוק ד:טורף נפשו. חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו:
פסוק ד:הלמענך. הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה:
פסוק ד:ויעתק צור. היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו:
פסוק ה:גם. עתה לפי צעקתך זאת תנהג לדורות:
פסוק ה:אור רשעים ידעך. יקפץ ממקומו שביב. אשטנציל"א:
פסוק ז:יצרו. יהיו קצרים צעדי כחו:
פסוק ז:ותשליכהו. מעליו עצתו שיעץ אשר לא יתקיים:
פסוק ח:כי וגו'. סופו אשר שולח ברשת (שולחו) רגליו לצעוד על הרשת וליתפש:
פסוק ח:ועל שבכה יתהלך. היא רשת כל שבכה עשויה כמו רשת והוא קייפ"א שבראשי הנשים:
פסוק ט:יאחז. יאחזנו בעקב פח:
פסוק י:טמון בארץ. תחת רגליו:
פסוק י:חבלו. חבל מצודתו אשר ילכד בה:
פסוק י:ומלכודתו. טמון עלי נתיבו כשם שטומנין חבל מלכודת לעופות:
פסוק יא:והפיצוהו לרגליו. (ינפצהו) יחבטוהו על הארץ:
פסוק יג:יאכל בדי עורו. ויאכל כל שאר בדיו בניו ובנותיו:
פסוק יג:בכור מות. שר המות כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) אני בכור אתנהו:
פסוק יד:ינתק מאהלו. מאשתו:
פסוק יד:מבטחו. שהיא בטוחה בו, (מבטחו) מבטחת שלו שהיא בוטחת עליו:
פסוק יד:ותצעדהו. והיא תצעידהו ותשלחהו (מעליה) לקבר למלך השדים:
פסוק טו:תשכון באהלו. אלמנה:
פסוק טו:מבלי לו. (שלא תהא שלו) שהרי מת, וסוף יזורה על נוהו גפרית:
פסוק יח:יהדפוהו. מן השמים:
פסוק כ:נשמו אחרונים. תמהו בשומעם על איד אשר בא לו:
פסוק כ:שער. לא יתכן להיות מגזרת שער שאין טעם שער (בשי"ן אלא בעין) ואינו נהפך לקמץ באתנחתא וסוף פסוק, ל"ש:
פסוק כא:אלה משכנות עול. זה אחריתם: