תבינו ואחר נדבר. מדבר אל ריעיו שיזהרו להבין דברי איוב עומקן ורומן ואחר זה להשיב בקוצר מילין לפי שאיוב זלזל בהם ועל כן צריך ליזהר ביותר:
פסוק ג:
מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם. כאלו נסתמו ממנו מקורי השכל הנשפעים מהכליות ונשארנו כבהמות כמש"ה ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך:
פסוק ד:
טורף נפשו באפו. ידבר כלפי איוב ורמז לו שבכעסו הוא משחית נפשו ועושה אותה טריפה וז"ש טורף נפשו בכעסו טורף דייקא שעושה אותה טריפה והרי זה עון גדול נוסף על עונותיו:
פסוק ד:
הלמענך תעזב ארץ וכו'. גם זה עון אחר שהוא מהרהר ורוצה שישנה ההנהגה כפי דעתו:
פסוק ה:
גם אור רשעים ידעך וכו'. הוא מוכיח דהצלחת הרשעים לא תכון דהגם שבתחילה נראה שהם מוצלחים פתאום יבא אידם ויתהפך הכל לרעה וסופם לכליון חרוץ בלי תקומה ולא כן הצדיקים דהגם שיבואו יסורין עליהם ישובו לאיתנם להשקט ושלוה לישרים נאוה:
פסוק ו:
אור חשך באהלו וכו'. מבאר והולך מפלת הרשעים עד אשר יאבד זכרם:
פסוק כא:
אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל. פירוש אלה מקרים רעים הבאים על עושה עול וגם לאיש אשר לא ידע אל פירוש אשר מקצר בחכמה ולא יבין לדעת את אלהים. מפרשים: