תנ"ך על הפרק - איוב ז - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איוב ז

766 / 929
היום

הפרק

הֲלֹא־צָבָ֣א לֶאֱנ֣וֹשׁעל־עֲלֵי־אָ֑רֶץ וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו׃כְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף־צֵ֑ל וּ֝כְשָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָעֳלֽוֹ׃כֵּ֤ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֭י יַרְחֵי־שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֝מָ֗ל מִנּוּ־לִֽי׃אִם־שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֭קוּם וּמִדַּד־עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי־נָֽשֶׁף׃לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּהוגישוְג֣וּשׁעָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס׃יָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־אָ֑רֶג וַ֝יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה׃זְ֭כֹר כִּי־ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא־תָשׁ֥וּב עֵ֝ינִ֗י לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃לֹֽא־תְ֭שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי׃כָּלָ֣ה עָ֭נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יוֹרֵ֥ד שְׁ֝א֗וֹל לֹ֣א יַעֲלֶֽה׃לֹא־יָשׁ֣וּב ע֣וֹד לְבֵית֑וֹ וְלֹא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקֹמֽוֹ׃גַּם־אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י אֲ‍ֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃הֲ‍ֽיָם־אָ֭נִי אִם־תַּנִּ֑ין כִּֽי־תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר׃כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי׃וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי׃וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵֽעַצְמוֹתָֽי׃מָ֭אַסְתִּי לֹא־לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי־הֶ֥בֶל יָמָֽי׃מָֽה־אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ׃וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃כַּ֭מָּה לֹא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי׃חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל ׀ לָךְ֮ נֹצֵ֪ר הָאָ֫דָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא׃וּמֶ֤ה ׀ לֹא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֪יר אֶת־עֲוֺ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חֲרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הלא צבא לאנוש עלי ארץ. אפשר להסמיך בפסוק זה מ"ש קצת מפרשים בטעם שכר מצות בהאי עלמא ליכא כי האדם דומה למי שנשכר לזמן כמה שנים כי אין השוכר חייב כי אם בתשלום הזמן וכן האדם כל ימי חייו הוא משועבד לעבוד לאדון הכל בתורה ומצות והשכירות אינה משתלמת אלא בסוף דהיינו כשישלים ימיו וימות. ואחר זה בא בשכרו בג"ע. וזה רמז הלא צבא לאנוש עלי ארץ כי יש לו חק וזמן וכימי שכיר ימיו כל ימיו הם שכירות אחד ולזה אינו משלם שכר בעה"ז דעדיין לא נשלם השכירות. ואפשר עוד להסמיך מ"ש הראשונים ז"ל דקי"ל בעבד עברי חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים ובשכיר קי"ל דאין לו שכר על מה שעשה. ויש מי שתירץ דשכיר אינו אלא למלאכה אחת ולזה אינו משלם אלא מלאכתו אשר עשה אבל עבד עברי משועבד לכל המלאכות ונסתחפה שדהו. וי"מ שתירץ דשאני עבד עברי דקבל כל שכרו משא"כ גבי פועל דלא קבל שכרו. ולפ"ז יוצא הדין בשכר העה"ב דלתירוץ ראשון כיון דהצדיק הוא משועבד לכל המצות אף אם נאנס איזה זמן הקב"ה משלם שכר גם על הזמן שנאנס אבל לפי תירוץ שני כיון שלא קבל שכרו אין לו אלא שכר פעולתו אשר עשה דוקא. ואפשר זה רמז הכתוב הלא צבא לאנוש על הארץ יש לו זמן לעבוד עבודת ה' ולא תסבור דכיון דהוא משועבד לכל מלאכת הקב"ה אם נאנס נוטל שכרו גם על זמן האונס כתירוץ ראשון דע שאין הדבר כן אלא כימי שכיר ימיו דינו כשכיר דאין לו אלא פעולתו דהעיקר הוא כתירוץ שני דשאני עבד עברי דקבל שכרו וזה רמז כעבד ישאף צל ולא אמר כעבד יקוה פעלו דכבר קבלו מתחילה ולזה חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים משא"כ בשכיר דיקוה פעלו ולכן אם נאנס אין לו אלא שכר פעולתו וה"ה לאדם ששכרו לעתיד בעה"ב דאין לו אלא על שכר פעולתו והיינו דאמינא כימי שכיר ימיו. ולכן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל שאני בטל מעבודת ה' ומעשים טובים הם ירחי שוא וכו' ימי קלו וכו' ויכלו באפס תקוה ליטול שכר לעוה"ב דיש לנו דין שכיר:זכור כי רוח חיי לא תשוב. רבינו האר"י ז"ל כתב כי תרח נתגלגל באיוב והרב זרע ברך ח"ג משם המקובלים כתב כי רוח תרח הוא שנתגלגל באיוב וכמו שכתבתי אני עני בדרשותי ואפשר כי הנה איוב מילין לצד עילאה ימלל ובא בפיו דברים שהם לחובתו ההוא אמר אמירה לגבוה זכור כי רוח חיי והוא להרבות היסורין כי יזכור שהוא רוח תרח ועל עוצם עונותיו צריך להרבות יסורין ור"ת רוח חיי לא תשוב לתרח:מה אנוש כי תגדלנו וכו'. בזה נראה בעיניו דסתר דעת אליפז דסבר דהכל בהשגחה דאי אפשר לומר כן כי מה אנוש וכו' להשגיח עליו וכ"ש בפרטי פרטות מפרשים. ודרך רמז ואסמכתא אפשר לרמוז כי ידוע דהעניו מרכבה לשכינה ומאן דאיהו זעיר איהו רב. וז"ש מה אנוש על דרך ונחנו מה. פירוש מה אנוש אם יחשוב האדם שאינו כלום ויהיה בעיניו כמי שאינו וז"ש מה אנוש זה גורם כי תגדלנו דמאן דאיהו זעיר איהו רב. וכי תשית אליו לב"ך שיהיה מרכבה לשכינה כי לב הוא כינוי לשכינה כידוע ותפקדנו לבקרים לשמרו מכל גזרות רעות וכמשז"ל דהעניו מבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות ודרך מוסר אפשר כי הן האדם לא יקום בבקר להשכים לתפלה ולק"ש וטוען שאינו יכול לסיבת חולי אבל אם ירצה ללכת לדרך או למצוא איזה סחורה וכיוצא הוא קם בבקר בבקר וזה מכריע חובתו כי לצרכיו עומד בבקר ובריא אולם ולק"ש ותפלה אומר שיש לו חולי ולא יוכל לקום וזהו ותפקדנו לבקרים תרתי בקר שקם לצרכיו ובקר שהוא ישן ואינו חש לתפלה וק"ש ובזה יתחייב. ולרגעים דרך הלציי כמו שפירש הרב מהר"י חאגיז ז"ל ועל רגעי ארץ פירוש פונטילייו"ס. וזה ולרגעים שהוא מקפיד כל כך על כבודו ועל מילי דעלמא ואינו מקפיד לכבוד ה' וכבוד התורה והיינו ולרגעים תבחננו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך