פסוק ב:שמעתי כאלה רבות, המענה הזה אין בו ענין מתחדש, רק יאמר לחביריו כי דבריהם הבל, ולנחם אותו הם אומרים שקרים, והם אבדן הרשעים בכוונת המשפט, ויתאונן על מכותיו וחלאיו, ודעתו לאמר כי הם על חנם, והא ראיה כי ההשגחה נעדרת ויתלונן על חביריו השוללים ממנו צדקו, כי הוא צדיק בעיניו:
פסוק ב:שמעתי כאלה רבות, פעמים רבות יותר מדאי, כי מנחמי עמל כולכם, אתם ואין קץ לדברי רוח ועמל, על כן אתם מרבים דברים מרבים עמל והבל, כדרך המנחמים:
פסוק ג:או מה ימריצך, או אם לא לנחם אותי אתם אומרים, רק כי חשבתם באמת שהוא כדבריכם, מה יחזק ויאמץ אותך, אתה אליפז העונה אותי, כי תענה ולא תעשה דבר רק המענה בלבד, כי אין טעם ודעת בדברך:
פסוק ג:ימריצך, יחזק אותך, כמו וחבל נמרץ:
פסוק ד:גם אנכי ככם אדברה, אעשה, אם תהיה נפשכם בצער לחבר עליכם מלין בהבל לנחם ולהניע עליכם ראשי לספוד, להראות עצמי כאוהב כאשר אתם עושים לי, והייתי מאמץ אתכם בדברי כאשר אוכל:
פסוק ה:וניד שפתי, כמו אל תבכו למת ואל תנודו לו, ענין הספד, וכן לנוד לו ולנחמו, אחשך פי מלנוד לכם כי אנוד ואספוד מעט ואשתוק, רק ארבה לנחם אתכם ולאמץ לבבכם אפילו בדברי רוח כאשר תעשו עמי כי ידעתי שכך דרך המנחמים, אבל אני אם אדבר עמכם
פסוק ו:לא יחשך כאבי, שאין בתנחומותיכם ממש, ואם אחדל מכם לא יהלך ממני מן הכאב כלום. ורש"י ז"ל פירש גם אנכי ככם אדברה, כלומר אם הייתם אתם בצער חס ושלום, הייתי גם אנכי מדבר או מחבר עליכם מלין חס ושלום, רק אאמיצכם במו פי וניד שפתי אמנע. ואיננו נכון:
פסוק ז:אך עתה הלאני, הדבור עמכם:
פסוק ז:השמות, אתה תחבר כל הנועדים עלי בשמעם כי על רשעי יבואו מכותי. השמות כענין מתמה, כמו כאשר שממו עליך רבים, ואשתומם על המראה ואין מבין, וכן ישומו ישרים על זאת, במענה הזה, ורבים כן. אבל החכם ראב"ע פי' אך עתה הלאני הכאב, ואל הכאב יאמר לנוכח השימות כל עדתי, כי יבכו ויתאבלו עלי:
פסוק ח:ותקמטני לעד היה, הנלכד ונקשר בחבלו נקרא בלשון ארמי קמוט אמרו בפרק חלק קמטיה ובפרק השולח בעינא מקמטיננו, כלומר לקשור אתכם, עונותיו ילכדונו את הרשע, תרגומו חובוי דרשיעא קמטין ליה. יאמר ותקשרני שלא אברח מלפני העדה עד יהיה כחש גופי לעד בי ויענה לעיניהם בפני כי אני ארשע:
פסוק ח:כחשי כמו רזוני, וכן ובשרי כחש משמן, ובלשון חז"ל בהמה כחושה. ויתכן כי ותקמטני כמו תכריתני, יאמר אתה מכרית ועוכר אותי בדבריך, ולעד הי' כחשי אשר יקום ויענה בפני כי כדבריך כן הוא, מלשון אשר קומטו בלא עת. והמפרשים אמרו כי לנוכח הכאב ידבר:
פסוק ט:אפו טרף וישטמני, אשר באנשי העדה הנזכרת צר ושוטם לי, טורף אותי באפו ומחדד ראותו להביט בי:
פסוק ט:ילטוש, ענין חדוד, מלשון לוטש כל חורש נחושת.
פסוק י:פערו עלי פיהם, לאמר כי אמת הוא שהרשעתי, ויחד כלם יתאספון עלי לדבר בזה, ולהאמין כן:
פסוק י:יתמלאון, ענין אסיפה, וכן אשר יקרא עליו מלא רועים:
פסוק יא:יסגירני אל אל עויל, הקרוב אלי כי יכנה כאבו לעויל יעשה עמו חמס ומכותיו לרשעים יטו אותו מן הדרך לגזול מה שבידו, או לשפוך דמו בסתר. ואפשר שהיו לו אויבים שמחים לרעתו, וכן יספר עוד במענים הבאים, או שיחרף חביריו וישים אותם לאויבים לו ולרשעים כי חשדו אותו:
פסוק יב:שלו הייתי ויפרפרני, האל הנזכר:
פסוק יג:יפלח כליותי, יספר כובד חליו בהפלגה, כדרך הביא בכליותי בני אשפתו, ונשפך לארץ כבדי. ורז"ל אמרו כי כן היה שנכרתו כליותיו ונשפכה המרה אשר בכיס הכבד, והוא אצלם מעשה נס כי יחיה:
פסוק טו:שק תפרתי עלי גלדי, יספר עוד כי אבלו ובכיו גדולים כי כשל כח הסבל ועוללתי בעפר קרני, בזיתי קרן כבודי בעפר, מלשון כי התעוללת בי, פן יתנו אותם בידי ויתעללו בי. וקרוב אלי כי כל לשון עלילה הוא המעשה אשר יעשו לבזיון ולשחוק, גם נורא עלילה, ובעלילותיך אשיחה, ודומיהם, יאמרו כי האלהים נורא בעלילות הוא מתעולל ברשעים, וכן אשר התעללתי במצרים:
פסוק יז:על לא חמס בכפי הפוך, לא על חמס בכפי ותפלתי היתה זכה. או יפליג ויאמר, כל זה בא אלי על כי לא חמס בכפי שלא הרעותי לבני אדם, ועל כי תפלתי היתה במחשבה נקייה לאלהים, כי הנה הרשעים לא יבואון כאלה:
פסוק יח:ארץ אל תכסי דמי, כי דמי נשפך עליך חנם ואל תכסי עליו, כענין וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה. ואל יהי מקום, להסתר שם זעקתי.
פסוק יט:גם עתה הנה בשמים עדי, גם עתה שבאתני רעה מן השמים הנה שם עדי, כי הוא היודע כי אין חמס בכפי ותפלתי זכה, והוא יעיד עלי כי לא איש אל ויכזב ככם רעי שאתם מרבים מליצות עלי, ואני אל אלוה תזיל עיני דמעה ותבכה להתחנן לו, או לזעוק עליכם:
פסוק יט:דלפה, כמו ידלף, מן הבית:
פסוק כא:ויוכח לגבר עם אלוה, הלואי יעשה לי זאת שיתווכח גבר עם אלוה כבן אדם עם רעהו. והנכון בעיני שיאמר אל אלוה תבכה עיני להתחנן לו שיוכח הוא כל גבר הבא להתווכח עם אלחיו, ויוכיח עוד כל בן אדם עם רעהו המצער, או ויוכח לגבר, ירצה שיתן לו אלהים רשות להתווכח עמו, ויתווכח עוד עם חביריו המצערים אותו לתתם לפני האלהים לבני בליעל, ודבר דבריו סתם על כל אדם אשר לו כמשפט הזה:
פסוק כב:כי שנות מספר יאתיו, יתווכח עם הבורא כי שנים במספר הקצובים לו יבואו ויגיעו מהרה, ואז ילך באורח לא ישוב, וזה כאשר אמר הרבה פעמים שימיו קצרים, ולמה יריע לו בחייו:
