פסוק ב:שמעתי. כדברים האלה שמעתי רבות פעמים ומה תועלת בהכפלם כי כולכם מנחמים תנחומי הבל לומר שאחר התשובה ישגה אחריתי ואם אין בידי עון מה מקום לתשובה ומה זה תספר לפני עונש הרשעים לעורר לבי לתשובה:
פסוק ג:הקץ. וכי ימצא סוף לדברי רוח הלא דברים כאלה תוכל להרבות עד בלי די ואת כולם ישא הרוח:
פסוק ג:או וגו׳. מהו הדבר אשר מחזק אותך ומזרזך על ההשבה עד שבע״כ תשוב ועם בלא דעת וכאומר הלא אין בדבריך חכמה ואף אינך כפוי ומוכרח להשיב א״כ חדל לך ולא תוסיף לדבר עוד או שאמר לו מדוע לא אמרת הדברים האלה בראשונה כי לדברי חכמה בע״כ יתמו האמרים אשר חשב עליהם עד כי יחזור ויחשוב מה להשיב אבל לדברי רוח אין קץ כי אין על מה לחשוב או מה חוזק ועזר מצאת מהדברים הנאמרים עד כי תשוב לענות שוב הדברים שאמרת בתחלה הלא המה כפל ענין ורק במלות שונות:
פסוק ד:גם אנכי וגו׳. אמר בדרך תימה וכי אם היו נפשכם מדוכאו׳ ביסורי׳ במקום נפשי וכי הייתי מדבר גם אנכי ככה לתלות בכם עון רב הלא לא כן הייתי עושה אבל הייתי מחבר בדברים על דבריכם להתלונן עמכם ולהפליג ברוע המקרה אף הייתי מניע עליכם בראשי כמיילל ומיצר:
פסוק ה:אאמצכם. עוד הייתי מחזק אמריכם בפה מלא:
פסוק ה:וניד שפתי. הנדת שפתי בדבור היה מחדיל אמריכם כי הייתם מנוחמים בדברי כי כן דרך המצטער כאשר יראה שמפליגין בצערו ומתלוננים עמו להצטער בצרתו מתנחם הוא בזה:
פסוק ו:אם אדברה. כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א״כ ילכו:
פסוק ז:אך עתה הלאני. כאומר אף לא אפחד מהוספת היסורים עד שאחדל אמרים כי הלא אך עתה הלאני עד שא״א להלאות יותר וכבר עשה שממה כל עדתי הם בניו ובנותיו וכל בני ביתו ומה א״כ יוכל להוסיף עוד:
פסוק ח:ותקמטני. הקמטים שבי המה לעד על גודל הכאב והכחש והרזון קם בי לעד כי הכחש הנראה בפני הוא יענה על חוזק הכאב:
פסוק ט:אפו טרף. אף ה׳ טרף אותי ונוטר איבה עלי והנני לבוז עד כל הרוצה חרק עלי בשיניו וצרי יחדד עיניו בהבטה יתירה להסתכל בי בעין רעה:
פסוק י:פערו. פתחו עלי פיהם ובדברי חרפה הכו לחיי ר״ל חרפת דבריהם המה לי כאלו הכו אותי על הלחי שהיא מכת בזיון:
פסוק י:יחד. כל המחרפים אותי נקבצו עלי יחד ואמר זה על רעיו שהיו מחרפין אותו:
פסוק יא:יסגירני. ה׳ אסר אותי ביד כל איש עול כי כל הרוצה לועג בי ומיצר לי:
פסוק יא:ירטני. יעקם וישחית אותי ע״י הרשעים המעיקים לי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:שלו. יושב הייתי בשלוה ופתאום עשה אותי לפרורים ואחז בערפי ורצץ אותי עד כי יתפוצצו השברים הנה והנה:
פסוק יב:ויקימני. העמיד אותי להיות לו למטרה לזרוק בי חציו הם מכאובי היסורים:
פסוק יג:יסובו. המורים בקשת אשר לו סבבו עלי מסביב וע״י יפלח כליותי ולא יחמול עלי ואת מי המרה ישפוך על הארץ והוא משל על יסורים מחולפים:
פסוק יד:פרץ. על פני פרץ בעוד שהמכה הראשונה פקודה עלי סומך לה השניה ולא תמתין השניה עד שתלך לה הראשונה:
פסוק יד:ירוץ. חיש מהר יביא עלי היסורים כגבור הממהר לרוץ במלחמה:
פסוק טו:שק תפרתי. כי על המכה שהתחיל׳ להתרפא והעלה גליד הדרך לשום עליה בגדי׳ רכים כצמר גפן וכדומ׳ אבל אני מרוב היגון והצער תפרתי שק ללבשו ממעל לגלדי המכה ולכלכתי זוהר פני באפר כדרך האנשים רבי היגון אשר ילבשו שק ומעלים אפר על ראשם:
פסוק טז:פני חמרמרו. מן הבכי נתכווצו מקומות פני ועל אישון עיני פרוש חשכת המות:
פסוק יז:על לא חמס. וכל זה בא לי לא בעבור חמס כ״א בחנם:
פסוק יז:ותפלתי זכה. תפלתי למקום היתה מעולם זכה ונקיה מבלי הרהור מחשבה המבטל כוונת התפלה:
פסוק יח:ארץ. אתה ארץ אל תבלע את דמי הנגרי׳ מפצעי לכסותם מן העין אלא יהיו נראים לכל ויבקשו עלי רחמים:
פסוק יח:ואל יהי מקום. להסתר שם זעקתי כ״א תעלה השמים:
פסוק יט:גם עתה. כאומר עם כי עתה נבאשתי בעיני רעי אף שמאז החזיקו אותי לצדיק עתה בראותם שיד ה׳ נגעה בי חזרו לתלות בי עון רב אבל בשמים גם עתה מצאתי עד לי על יושר לבבי והוא ה׳ היודע הכל:
פסוק יט:ושהדי במרומים. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:מליצי רעי. אתם רעי המדברים עמדי בדבר מליצת הויכוח הלא אל אלוה תדמע עיני והלא לפניו גלוים יושר דרכי:
פסוק כא:ויוכח. הלואי היה מקום לגבר להתווכח עם אלוה כאשר בן אדם עם רעהו:
פסוק כב:כי שנות. כאומר הנה יש עמדי מה להתווכח כי הלא שנות מספר הקצוב לפי זמן העמדת הלחות הלא יבואו לי כי קרבו השלמתם בעבור רוב המכאוב אשר מהרו להתייבש את הלחות והמיתה קרובה לבוא ואלך א״כ באורח אשר לא אשוב עוד ומתי א״כ אקבל גמול יושר דרכי:
