א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב שָׁמַ֣עְתִּי כְאֵ֣לֶּה רַבּ֑וֹת מְנַחֲמֵ֖י עָמָ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃ ג הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי־ר֑וּחַ א֥וֹ מַה־יַּ֝מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַעֲנֶֽה׃ ד גַּ֤ם ׀ אָנֹכִי֮ כָּכֶ֪ם אֲדַ֫בֵּ֥רָה ל֤וּ־יֵ֪שׁ נַפְשְׁכֶ֡ם תַּ֤חַת נַפְשִׁ֗י אַחְבִּ֣ירָה עֲלֵיכֶ֣ם בְּמִלִּ֑ים וְאָנִ֥יעָה עֲ֝לֵיכֶ֗ם בְּמ֣וֹ רֹאשִֽׁי׃ ה אֲאַמִּצְכֶ֥ם בְּמוֹ־פִ֑י וְנִ֖יד שְׂפָתַ֣י יַחְשֹֽׂךְ׃ ו אִֽם־אֲ֭דַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂ֣ךְ כְּאֵבִ֑י וְ֝אַחְדְּלָ֗ה מַה־מִנִּ֥י יַהֲלֹֽךְ׃ ז אַךְ־עַתָּ֥ה הֶלְאָ֑נִי הֲ֝שִׁמּ֗וֹתָ כָּל־עֲדָתִֽי׃ ח וַֽ֭תִּקְמְטֵנִי לְעֵ֣ד הָיָ֑ה וַיָּ֥קָם בִּ֥י כַ֝חֲשִׁ֗י בְּפָנַ֥י יַעֲנֶֽה׃ ט אַפּ֤וֹ טָרַ֨ף ׀ וַֽיִּשְׂטְמֵ֗נִי חָרַ֣ק עָלַ֣י בְּשִׁנָּ֑יו צָרִ֓י ׀ יִלְט֖וֹשׁ עֵינָ֣יו לִֽי׃ י פָּעֲר֬וּ עָלַ֨י ׀ בְּפִיהֶ֗ם בְּ֭חֶרְפָּה הִכּ֣וּ לְחָיָ֑י יַ֝֗חַד עָלַ֥י יִתְמַלָּאֽוּן׃ יא יַסְגִּירֵ֣נִי אֵ֭ל אֶ֣ל עֲוִ֑יל וְעַל־יְדֵ֖י רְשָׁעִ֣ים יִרְטֵֽנִי׃ יב שָׁ֘לֵ֤ו הָיִ֨יתִי ׀ וַֽיְפַרְפְּרֵ֗נִי וְאָחַ֣ז בְּ֭עָרְפִּי וַֽיְפַצְפְּצֵ֑נִי וַיְקִימֵ֥נִי ל֝֗וֹ לְמַטָּרָֽה׃ יג יָ֘סֹ֤בּוּ עָלַ֨י ׀ רַבָּ֗יו יְפַלַּ֣ח כִּ֭לְיוֹתַי וְלֹ֣א יַחְמ֑וֹל יִשְׁפֹּ֥ךְ לָ֝אָ֗רֶץ מְרֵרָֽתִי׃ יד יִפְרְצֵ֣נִי פֶ֭רֶץ עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶץ יָרֻ֖ץ עָלַ֣י כְּגִבּֽוֹר׃ טו שַׂ֣ק תָּ֭פַרְתִּי עֲלֵ֣י גִלְדִּ֑י וְעֹלַ֖לְתִּי בֶעָפָ֣ר קַרְנִֽי׃ טז פָּנַ֣י חמרמרה (חֳ֭מַרְמְרוּ) מִנִּי־בֶ֑כִי וְעַ֖ל עַפְעַפַּ֣י צַלְמָֽוֶת׃ יז עַ֭ל לֹא־חָמָ֣ס בְּכַפָּ֑י וּֽתְפִלָּתִ֥י זַכָּֽה׃ יח אֶ֭רֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל־יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי׃ יט גַּם־עַ֭תָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַ֣יִם עֵדִ֑י וְ֝שָׂהֲדִ֗י בַּמְּרוֹמִֽים׃ כ מְלִיצַ֥י רֵעָ֑י אֶל־אֱ֝ל֗וֹהַ דָּלְפָ֥ה עֵינִֽי׃ כא וְיוֹכַ֣ח לְגֶ֣בֶר עִם־אֱל֑וֹהַּ וּֽבֶן־אָדָ֥ם לְרֵעֵֽהוּ׃ כב כִּֽי־שְׁנ֣וֹת מִסְפָּ֣ר יֶאֱתָ֑יוּ וְאֹ֖רַח לֹא־אָשׁ֣וּב אֶהֱלֹֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:
שָׁמַעְתִּי כְמו אֵלֶּה אמירות רַבּוֹת. אינכם מחדשים לי דבר. מְנַחֲמֵי עָמָל, יגיעה לריק, הבל ושקר כֻּלְּכֶם.
פסוק ג:
הֲאם יש קֵץ, סוף לְדִבְרֵי־רוּחַ, סרק, אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ, מניע או לוחץ את כל אחד מכם כִּי תַעֲנֶה?!
פסוק ד:
גַּם אָנֹכִי כָּכֶם, כמותכם אֲדַבֵּרָה, הייתי מדבר, לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי, אילו הייתם אתם במקומי. אַחְבִּירָה הייתי מוסיף עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים כדרכם של דרשנים וספדנים. את סגנון הדרשה אני מכיר היטב, ואילולא סבלתי הייתי יכול להטיף ולדרוש לא פחות טוב מכם. וְאָנִיעָה הייתי נד עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי לאות צער.
פסוק ה:
אֲאַמִּצְכֶם, הייתי גם אני מחזק אתכם בְּמוֹ־פִי, כשם שעד כה אף אתם לא הצעתם לי שום עזרה מעשית. וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ, היה מונע את כאבכם. או: את כאבי הנוכחי.
פסוק ו:
אבל למה אשגה בדמיונות – הרי גם אִם־אֲדַבְּרָהלֹא־יֵחָשֵׂךְ, ייגרע כְּאֵבִי, וְגם אם אַחְדְּלָה מלדבר ואשתוק – מַה־מִּמנִּי, מכאבי יַהֲלֹךְ, יסור?!
פסוק ז:
אַךְ־עַתָּה כל המלל הזה, או: הכאב הזה הֶלְאָנִי, התיש אותי. ואתה, הא-ל, הֲשִׁמּוֹתָ, החרבת, איבדת את כָּל־עֲדָתִי, משפחתי.
פסוק ח:
וַתִּקְמְטֵנִי כיווצת אותי ברזון ובצרות שהמטת עלי; וסבלי, היוצר בי קמטים, לְעֵד הָיָה. וַיָּקָם בִּי, להעיד כנגדי כַחֲשִׁי, המראה הכחוש שלי; בְּפָנַי יַעֲנֶה.
פסוק ט:
אַפּוֹ, כעסו של ה' טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי, שנא אותי, חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו. צָרִי, אויבי יִלְטוֹשׁ, מחדד, נועץ את עֵינָיו לִי, כנגדי, וזומם לפגוע בי.
פסוק י:
פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם, בצעקותיהם, בְּחֶרְפָּה, כדי להשפיל אותי הִכּוּ על לְחָיָי. יַחַד עָלַי, כנגדי יִתְמַלָּאוּן, יתכנסו סביבי.
פסוק יא:
יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל, עושה העוול, רשע, וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים הוא יִרְטֵנִי, יטה אותי.
פסוק יב:
שָׁלֵו הָיִיתִיוַיְפַרְפְּרֵנִי, והוא ניער וטלטל אותי, או: פורר אותי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי, שבר ופוצץ אותי, וַיְקִימֵנִי, העמיד אותי לוֹ לְמַטָּרָה על מנת שיירה בי.
פסוק יג:
יָסֹבּוּ עָלַי, סובבים אותי רַבָּיו, הרובאים שלו, היורים אל המטרה, וחִצם יְפַלַּח, יבקע את כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל, ירחם, יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ את מְרֵרָתִי, המרה שלי.
פסוק יד:
יִפְרְצֵנִי, הוא מכה ושובר אותי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ, שבר אחר שבר, מכה אחר מכה. יָרֻץ עָלַי לפגוע בי כְּגִבּוֹר המסתער בקרב.
פסוק טו:
שַׂק המבטא אֵבל על עצמי תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי, עורי, וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי, העליתי עפר על ראשי.
פסוק טז:
פָּנַי חֳמַרְמְרוּ, האדימו כאילו נשרפו מִנִּי, מבֶכִי, וְעַל עַפְעַפַּי יש צַלְמָוֶת, צל של מוות, או: אופל.
פסוק יז:
כל זה קורה לי עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי, והרי תְפִלָּתִי לפניך הייתה זַכָּה. אם כן, מדוע כל זה בא עלי?!
פסוק יח:
אֶרֶץ, אַל־תְּכַסִּי את דָמִי. אני מעדיף שיישאר גלוי ויזכיר את העוולה שנעשתה לי. וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְהניח בו אתְ זַעֲקָתִי, כדי שהיא תמשיך להישמע לאוזני כול.
פסוק יט:
גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם נמצא עֵדִי, וְשָׂהֲדִי, עדי – בַּמְּרוֹמִים.
פסוק כ:
מְלִיצַי, המדברים דברי מליצה, ואולי: מסלפַי, רֵעָי, הלוא אתם רואים שאֶל־אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי, אני בוכה.
פסוק כא:
וְיוֹכַח לְגֶבֶר, האם אדם יכול להתווכח עִם־אֱלוֹהַּ?! והרי בֶן־אָדָם רק לְרֵעֵהוּ, לאדם אחר יוכל לענות.
פסוק כב:
כִּי רק שְׁנוֹת מִסְפָּר, שנים ספורות, יֶאֱתָיוּ, באות עלי, ואני צועד באֹרַח, דרך החיים אשר לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ, ללכת בה. אי-אפשר לחזור מן הדרך הזאת.