א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת־ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃ ג הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹא־יוֹעִ֥יל בָּֽם׃ ד אַף־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל׃ ה כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃ ו יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא־אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃ ז הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ׃ ח הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה׃ ט מַה־יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא־עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃ י גַּם־שָׂ֣ב גַּם־יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים׃ יא הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחֻמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ׃ יב מַה־יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ׃ יג כִּֽי־תָשִׁ֣יב אֶל־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין׃ יד מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי־יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃ טו הֵ֣ן בקדשו (בִּ֭קְדֹשָׁיו) לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃ טז אַ֭ף כִּֽי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃ יז אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע־לִ֑י וְזֶֽה־חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃ יח אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם׃ יט לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹא־עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם׃ כ כָּל־יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶעָרִֽיץ׃ כא קוֹל־פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ׃ כב לֹא־יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וצפו (וְצָפ֖וּי) ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃ כג נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע ׀ כִּֽי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃ כד יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ ׀ עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר׃ כה כִּֽי־נָטָ֣ה אֶל־אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר׃ כו יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו׃ כז כִּֽי־כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי־כָֽסֶל׃ כח וַיִּשְׁכּ֤וֹן ׀ עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֭תִּים לֹא־יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים׃ כט לֹֽא־יֶ֭עְשַׁר וְלֹא־יָק֣וּם חֵיל֑וֹ וְלֹֽא־יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם׃ ל לֹֽא־יָס֨וּר ׀ מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ יֹֽ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו׃ לא אַל־יַאֲמֵ֣ן בשו (בַּשָּׁ֣יו) נִתְעָ֑ה כִּי־שָׁ֝֗וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ׃ לב בְּֽלֹא־י֭וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א וְ֝כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַעֲנָֽנָה׃ לג יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֝זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ׃ לד כִּֽי־עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד וְ֝אֵ֗שׁ אָכְלָ֥ה אָֽהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃ לה הָרֹ֣ה עָ֭מָל וְיָ֣לֹד אָ֑וֶן וּ֝בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ב:
(מענה אליפז):
החכם יענה דעת רוח. תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל:
פסוק ג:
הוכח בדבר לא יסכון. להתווכח בדבר שלא תהא לו מהן הנאה כמו ותהי לו סוכנת (מלכים א א׳:ב׳) וכמו יסכן בם (קהלת י׳:ט׳) יהנה בם:
פסוק ד:
אף אתה. כל שכן אתה שחכם מאוד אתה תפר יראה במרבית דבריך:
פסוק ד:
ותגרע שיחה. כמו כי יגרע נטפי מים (לקמן לו) וכמו ותגרע אליך חכמה:
פסוק ה:
כי יאלף עונך. יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים:
פסוק ו:
ירשיעך פיך ולא אני. כלו' השיבני על שאלתי ונמצא פיך הרשיעך כי טוב לי שירשיעך פיך ולא אני וזו היא שאלתי:
פסוק ז:
הראישון אדם תולד. הבטרם אדם תולד, ה"א הזאת משמשת לשון תימה לפיכך נקודה בחטף פתח ומליצתו הראשון לאדם הנוצר מאדמה נולדת שידעת לקיים כל חכמת מצות הבורא:
פסוק ח:
ותגרע. ותרבה מלמעלה למטה לרדת עליך:
פסוק י:
כביר. מרובה ימים מאביך:
פסוק יא:
המעט ממך תנחומות אל. אשר הטיב לך הצור עד עתה ימים רבים ודברו הטוב אשר לאט עמך בלאט ונחת דשנו:
פסוק יא:
לאט. הנעים ולשון פעל הוא ולא שם דבר ולכן הוא נקוד חציו קמץ וחציו פתח:
פסוק יב:
יקחך. ילמדך כמו יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳):
פסוק יב:
ירזמון. כמו ירמזון כמו שמלה שלמה (שמות כב):
פסוק יד:
מה אנוש כי יזכה. מה כחו שיוכל להיות זכאי נגד הקב"ה:
פסוק טו:
ושמים. צבא השמים:
פסוק טו:
זכו. יצהרו כל ל' זך הוא צוהר:
פסוק טז:
אף. כל שכן:
פסוק טז:
ונאלח. נתעב ומעורבב וכן כולו סג יחדיו נאלחו (תהילים נ״ג:ד׳):
פסוק יח:
אשר חכמים יגידו. ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה, ומה היה שכרם:
פסוק יט:
להם לבדם נתנה הארץ. בשכר זה זכה יהודה למלכות נצח ונטלו שניהם מן הנחלה חלקם ולא גורשו מן נחלתם בעוונם מאחר שהודו:
פסוק יט:
ולא עבר זר בתוכם. כשבא משה לברכם שנא' (דברים ל״ג:ז׳) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, ד"א ולא עבר זר בתוכם בנחלה של עתיד לבא החלוקה בספר (יחזקאל מח):
פסוק כ:
כל ימי. הרשע שאינו שב מחטאו ואינו מודה פשעיו כל ימיו:
פסוק כ:
הוא מתחולל. ומתאונן על הבטחתו שישלם רעתו אשר פעל כל מספר שנים אשר נצפנו לעריץ הוא מתחולל:
פסוק כ:
מתחולל. ל' אנינות ולא שמעתי:
פסוק כא:
קול פחדים באזניו. לאמר הגיע עת תשלומי:
פסוק כא:
בשלום. וכשהוא שרוי בשלום אז השודד יבואנו:
פסוק כב:
וצפו הוא אלי חרב. ועתיד הוא אלי חרב ועוני לנוד ללחם איה ימצאנו:
פסוק כג:
נודד הוא. כלומר מובטח הוא לנוד:
פסוק כג:
ידע. לו באמת:
פסוק כג:
כי נכון. ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית ל״ב:י״ד):
פסוק כד:
תתקפהו. תחזק המצוקה ממנו ותאנסהו:
פסוק כד:
כמלך עתיד לכידור. לא מצאתי דמיונו ויש לפותרו באותיות המתחלפות רי"ש בדלית כמו אשכנז וריפת שבתורה (שם י) (ובדברי הימים א א׳:ו׳) אשכנז ודיפת וכן כתים ודודנים (שם) אף כאן לכידור כמו לכידוד כאותו המלך שהוא עתיד ליקוד באש של גיהנם והוא סנחריב שנתנבא הנביא עליו (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן לשרוף חייליו יקד יקוד ודומה לו כידודי אש יתמלטו (לקמן מא) אם (ס"א אש) לפידים, אם (ס"א אש) להבות:
פסוק כו:
ירוץ אליו. היה רץ אל הבורא בגובה וזקיפת צואר להכעיסו:
פסוק כו:
בעבי גבי מגיניו. בחזק' כחו, גבי ל' גובה כמו ותבני לך גב (יחזקאל ט״ז:כ״ד):
פסוק כז:
פימה עלי כסל. עשה פה על חלצים שחלבו ועובי שומנו כפול על כסליו ונראין כמי פה:
פסוק כז:
פימה. מגזרת והיתה הפצירה פים (שמואל א י״ג:כ״א) זו היא לימ"א של נפחים שיש לו פיות הרבה ונקראת הפצר פיות:
פסוק כח:
וישכון ערים נכחדות. כן דרך בעלי גאוה בונים חרבות לשם:
פסוק כט:
ולא יקום חילו. לא יתקיים לימים רבים:
פסוק כט:
ולא יטה. לא ינטה מליצתו כמו ויטו אחרי הבצע (שמואל א ח׳:ג׳) שפי' וינטו הם עצמם אף כאן לא ינטה מן השמים לארץ מנלם מתת תאותם וזימון מחשבתם והוא כשתי תיבות מן להם:
פסוק כט:
מן. הכנתם כמו וימן להם המלך (דניאל ח) ודומה לו הפצירה פים בשתי תיבות (שמואל א יג) וכן אראלם ת"י אתגלי להון (ישעיה לג) זה נראה בעיני ומנחם מסייעני, ד"א מנלם, לשון כנלותך לבגוד (שם) והנו"ן שבו יסוד נופל לשון תכלית לא יטה לארץ להיות בטילה גזירת חרוץ:
פסוק ל:
ויסור. מן העולם:
פסוק ל:
ברוח פיו. של שליט בעולם וזה מקרא חסר ויש פותרים בשביל רוח פיו שהרע לדבר סרה:
פסוק לא:
אל יאמן. אותו אשר בשוא נתעה כי שוא יהיה תמורתו ויגיעו כמו (רות ד) ועל התמורה:
פסוק לב:
בלא יומו. תעמוד תמורתו על מליאתה מליגדל ומלהצליח עוד כמו (בראשית נ׳:ג׳) וימלאו לו ארבעים יום פי' ואשלימו:
פסוק לב:
וכפתו. כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה:
פסוק לה:
הרה עמל וילד און. עשה רעה וישתלמו שכר הלידה לפי ההריון:
פסוק לה:
תכין. תזמין:
פסוק לה:
מרמה. למרמה תהפך להם תאוותם: