א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הֶֽחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַֽעַת־ר֑וּחַ וִֽימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃ ג הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹא־יוֹעִ֥יל בָּֽם׃ ד אַף־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל׃ ה כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃ ו יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא־אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַעֲנוּ־בָֽךְ׃ ז הֲרִאישׁ֣וֹן אָ֭דָם תִּוָּלֵ֑ד וְלִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתָּ׃ ח הַבְס֣וֹד אֱל֣וֹהַ תִּשְׁמָ֑ע וְתִגְרַ֖ע אֵלֶ֣יךָ חָכְמָֽה׃ ט מַה־יָּ֭דַעְתָּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע תָּ֝בִ֗ין וְֽלֹא־עִמָּ֥נוּ הֽוּא׃ י גַּם־שָׂ֣ב גַּם־יָשִׁ֣ישׁ בָּ֑נוּ כַּבִּ֖יר מֵאָבִ֣יךָ יָמִֽים׃ יא הַמְעַ֣ט מִ֭מְּךָ תַּנְחֻמ֣וֹת אֵ֑ל וְ֝דָבָ֗ר לָאַ֥ט עִמָּֽךְ׃ יב מַה־יִּקָּחֲךָ֥ לִבֶּ֑ךָ וּֽמַה־יִּרְזְמ֥וּן עֵינֶֽיךָ׃ יג כִּֽי־תָשִׁ֣יב אֶל־אֵ֣ל רוּחֶ֑ךָ וְהֹצֵ֖אתָ מִפִּ֣יךָ מִלִּֽין׃ יד מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי־יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃ טו הֵ֣ן בקדשו (בִּ֭קְדֹשָׁיו) לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃ טז אַ֭ף כִּֽי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃ יז אֲחַוְךָ֥ שְֽׁמַֽע־לִ֑י וְזֶֽה־חָ֝זִ֗יתִי וַאֲסַפֵּֽרָה׃ יח אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם׃ יט לָהֶ֣ם לְ֭בַדָּם נִתְּנָ֣ה הָאָ֑רֶץ וְלֹא־עָ֖בַר זָ֣ר בְּתוֹכָֽם׃ כ כָּל־יְמֵ֣י רָ֭שָׁע ה֣וּא מִתְחוֹלֵ֑ל וּמִסְפַּ֥ר שָׁ֝נִ֗ים נִצְפְּנ֥וּ לֶעָרִֽיץ׃ כא קוֹל־פְּחָדִ֥ים בְּאָזְנָ֑יו בַּ֝שָּׁל֗וֹם שׁוֹדֵ֥ד יְבוֹאֶֽנּוּ׃ כב לֹא־יַאֲמִ֣ין שׁ֭וּב מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וצפו (וְצָפ֖וּי) ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב׃ כג נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה יָדַ֓ע ׀ כִּֽי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃ כד יְֽ֭בַעֲתֻהוּ צַ֣ר וּמְצוּקָ֑ה תִּ֝תְקְפֵ֗הוּ כְּמֶ֤לֶךְ ׀ עָתִ֬יד לַכִּידֽוֹר׃ כה כִּֽי־נָטָ֣ה אֶל־אֵ֣ל יָד֑וֹ וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י יִתְגַּבָּֽר׃ כו יָר֣וּץ אֵלָ֣יו בְּצַוָּ֑אר בַּ֝עֲבִ֗י גַּבֵּ֥י מָֽגִנָּֽיו׃ כז כִּֽי־כִסָּ֣ה פָנָ֣יו בְּחֶלְבּ֑וֹ וַיַּ֖עַשׂ פִּימָ֣ה עֲלֵי־כָֽסֶל׃ כח וַיִּשְׁכּ֤וֹן ׀ עָ֘רִ֤ים נִכְחָד֗וֹת בָּ֭תִּים לֹא־יֵ֣שְׁבוּ לָ֑מוֹ אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים׃ כט לֹֽא־יֶ֭עְשַׁר וְלֹא־יָק֣וּם חֵיל֑וֹ וְלֹֽא־יִטֶּ֖ה לָאָ֣רֶץ מִנְלָֽם׃ ל לֹֽא־יָס֨וּר ׀ מִנִּי־חֹ֗שֶׁךְ יֹֽ֭נַקְתּוֹ תְּיַבֵּ֣שׁ שַׁלְהָ֑בֶת וְ֝יָס֗וּר בְּר֣וּחַ פִּֽיו׃ לא אַל־יַאֲמֵ֣ן בשו (בַּשָּׁ֣יו) נִתְעָ֑ה כִּי־שָׁ֝֗וְא תִּהְיֶ֥ה תְמוּרָתֽוֹ׃ לב בְּֽלֹא־י֭וֹמוֹ תִּמָּלֵ֑א וְ֝כִפָּת֗וֹ לֹ֣א רַעֲנָֽנָה׃ לג יַחְמֹ֣ס כַּגֶּ֣פֶן בִּסְר֑וֹ וְיַשְׁלֵ֥ךְ כַּ֝זַּ֗יִת נִצָּתֽוֹ׃ לד כִּֽי־עֲדַ֣ת חָנֵ֣ף גַּלְמ֑וּד וְ֝אֵ֗שׁ אָכְלָ֥ה אָֽהֳלֵי־שֹֽׁחַד׃ לה הָרֹ֣ה עָ֭מָל וְיָ֣לֹד אָ֑וֶן וּ֝בִטְנָ֗ם תָּכִ֥ין מִרְמָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

חומת אנך

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ד:
אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל. כבר כתבנו לעיל בסימן יו"ד דאמרו פ"ק דבתרא דאיוב היה רוצה לפטור את כל העולם מן הדין שהם אנוסים ביד יצה"ר ועז"א אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה דילמוד תורה ויבטל היצה"ר וכתבנו שם בעניותנו דגם אם יהיה לאדם יראה שלימה מה' ומהדר גאונו שהוא עומד לפניו כמש"ה שויתי ה' לנגדי תמיד בזה יבטל היצה"ר וכמ"ש אף אתה תפר יראה ובזה נתבטל אונס היצה"ר. ואפשר דזכ"ה שויתי ה' לנגדי תמיד וירא אנכי אותו. ולא תימא שהוא לינצל מיצה"ר אין זאת כי מימיני בל אמוט שאני עוסק בתורה ואהניא לי לבטל יצה"ר וזהו כי מימיני שהיא התורה בל אמוט והיצה"ר בטל. ועכ"ז שויתי ה' לנגדי תמיד יראת הרוממות. ואפשר לומר דרך מוסר אף אתה תפר יראה כי הן בעון מי שיש לו לב יגדל צערו על התפלות הנאמרות בלי כונה וכתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני והוא עון פלילי וזה גורם מיעוט יראה וז"ש אף אתה תפר יראה. ועל ידי זה תגרע שיחה זו תפלה לפני אל שאין אתה מכוין בתפלה:
פסוק טו:
הן בקדשיו לא יאמין. הוא לשון מושאל כלפי הדורות ופמליא של מעלה אבל הוא יתברך לפניו גלוי מה טיבן ומצבן ואחריתן וי"מ יאמין לשון קיום:
פסוק טז:
אף כי נתעב ונאלח וכו'. ביומא דף ע"ב אמר רבא כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם אביי ואי תימא רבא בר עולא אמר אף נקרא תועבה שנאמר באיוב אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה פירוש שותה כמים דהתורה נמשלה למים ויש בו עולה דאין תוכו כברו הוא נתעב. ואפשר לרמוז במ"ש רז"ל כי האלף היתה בתחילה אף וראה שאין העולם יכול להתקיים ונתן בתוך למד ונעשה אלף וזה שלומד ואין תוכו כברו מסלק הלמד מן האלף ונשאר אף וז"ש אף כי נתעב דנעשה האלף אף מסיבה כי נתעב דהלימוד שלומד אינו כלום כי הוא שותה כמים עולה ולזה פגם אלף גימטריא עולה ונשאר אף במקום אלף כי נסתלק הלמד:
פסוק יח:
אשר חכמים יגידו וכו'. פירשו רז"ל בסוטה דף ז' על ראובן ויהודה וכמו שפירש"י ז"ל ואפשר דכתיב יגידו ולא הגידו לרמוז דמהם יראו כל חכמי לב ויגידו: