א אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־רֹֽגֶז׃ ב כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד׃ ג אַף־עַל־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃ ד מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד׃ ה אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ חקו (חֻקָּ֥יו) עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃ ו שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃ ז כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃ ח אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃ ט מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע׃ י וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃ יא אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃ יב וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־יָ֫ק֥וּם עַד־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃ יג מִ֤י יִתֵּ֨ן ׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃ יד אִם־יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל־יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד־בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי׃ טו תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף׃ טז כִּֽי־עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא־תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל־חַטָּאתִֽי׃ יז חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־עֲוֺנִֽי׃ יח וְ֭אוּלָם הַר־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃ יט אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃ כ תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ׃ כא יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־יָבִ֥ין לָֽמוֹ׃ כב אַךְ־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
אָדָם יְלוּד אִשָּׁה הוא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע־רֹגֶז. זמן חייו של אדם מוגבל, אך צערו וצרותיו מרובים יותר מדי.
פסוק ב:
הוא כְּצִיץ, כמו פֶּרח יָצָא, פָּרח וַיִּמָּל, וקמל, וַיִּבְרַח האדם כַּצֵּל, שאינו ממשי וגודלו וצורתו משתנים תדיר, וְלֹא יַעֲמוֹד, יישאר יציב.
פסוק ג:
האם לא די לך להתבונן ולהשגיח במהויות הגדולות בעולם, אַף־עַל־זֶה – האדם הרעוע פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ, וְאֹתִי, בן למין האנושי השפל, תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ?!
פסוק ד:
ובמשפט זה מִי־יִתֵּן, מי יכול להוציא טָהוֹר מִטָּמֵאלֹא אֶחָד, אלוקים?! הוא היחיד שיוכל להצדיק את האדם בבואו לדון אותו, גם אם נטמא ורשע. אולם מה לו להעניש יצור מוגבל זה?!
פסוק ה:
אִם, כיוון שחֲרוּצִים, גזורים ומוגדרים יָמָיו, וגם מִסְפַּר־חֳדָשָׁיו קבוע אִתָּךְ, חֻקָּו עָשִׂיתָ, קצבת את זמנו ואפשרויותיו, וְלֹא יַעֲבֹר,
פסוק ו:
שְׁעֵה מֵעָלָיו, הנח לו וְהוא יֶחְדָּל, ינוח מכאביו עַד־יִרְצֶה, יְרַצה, ימלא כְּשָׂכִיר את עבודת יוֹמוֹ. אַפשר לו לסיים את חייו בשקט.
פסוק ז:
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה, אִם־יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, יכול להתחדש, וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל, שורשיו לא ייעלמו, ולכן הוא ישוב ויצמח.
פסוק ח:
אף אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וגם אם נראה שבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ
פסוק ט:
מֵרֵיחַ מַיִם, אם רק יושקה במעט מים, כבר יַפְרִחַ, יפרַח, וְעָשָׂה קָצִיר, ענפים כְּמוֹ־נָטַע, כנטיעה צעירה.
פסוק י:
וְאילו גֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ, וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ, ואיפה הוא?
פסוק יא:
כשם שאָזְלוּ־מַיִם מִנִּי־יָם, וכשם שנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ – תהליכים שאינם הפיכים,
פסוק יב:
כך – וְאִישׁ שָׁכַב, מת וְלֹא־יָקוּם. עַד־בִּלְתִּי, שיבלו ולא יתקיימו עוד שָׁמַיִם, לעולם ועד לֹא יָקִיצוּ המתים וְלֹא־יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם.
פסוק יג:
מִי יִתֵּן שבִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי. הייתי שמח אילו הכנסת אותי לשאול, ושם שמרת אותי; תַּסְתִּירֵנִי, שהיית מסתיר אותי שם עַד־שׁוּב שיעבור אַפֶּךָ, כעסך. אילו שמרת עלי שם, תָּשִׁית לִי חֹק היית קובע לייסורי בשאול מידה או משפט וְתִזְכְּרֵנִי, ובסופם היית זוכר להוציא אותי משם.
פסוק יד:
אִם־יָמוּת גֶּבֶר, האם ישוב ויִחְיֶה?! כָּל־יְמֵי צְבָאִי, הימים הקצובים לחיי אֲיַחֵל עַד־בּוֹא חֲלִיפָתִי, הזמן שבו אצא מן העולם.
פסוק טו:
וכאן מבקש איוב: תִּקְרָא, קְרא – וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ, לתגובת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף, כְּסוף.
פסוק טז:
כִּי־עַתָּה אנא את צְעָדַי תִּסְפּוֹר, השגח שלא אפול, ולֹא־תִשְׁמֹר עַל, אל תזכור לנצח את חַטָּאתִי. לחלופין: אם יש בי חטא הענישני עליו מיד ואל תמתין.
פסוק יז:
בהווה חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי, חטאי שמור וקשור אצלך, וַתִּטְפֹּל, הדבקת עַל־עֲוֹנִי עוון נוסף.
פסוק יח:
וְאוּלָם כמו שלא לעולם חוסנם של איתני הטבע: הַר־נוֹפֵל יִבּוֹל, הופך לעפר וחדל מלהיות הר; וְצוּר, סלע יֶעְתַּק, זז מִמְּקֹמוֹ, ולא נותר על עמדו;
פסוק יט:
את האֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, ותִּשְׁטֹף, ישטפו את סְפִיחֶיהָ עֲפַר־אָרֶץ, ספיחי האדמה – כך – וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבָדְתָּ.
פסוק כ:
תִּתְקְפֵהוּ, תתגבר על האדם לָנֶצַח, וַיַּהֲלֹךְ, ילך מן העולם וימות. מְשַׁנֶּה פָנָיו בעקבות הזדקנותו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ מן העולם.
פסוק כא:
יִכְבְּדוּ, יעלו לגדולה בָנָיו, וְהוא לֹא יֵדָע. וְיִצְעֲרוּ ויצטערו, וְלֹא־יָבִין לָמוֹ, להם, ללבם.
פסוק כב:
אַךְ־בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל, תתאבל.