תנ"ך על הפרק - איוב יד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איוב יד

762 / 929
היום

הפרק

אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־רֹֽגֶז׃כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד׃אַף־עַל־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד׃אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְחקוחֻקָּ֥יועָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר׃שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע׃וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־יָ֫ק֥וּם עַד־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃מִ֤י יִתֵּ֨ן ׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃אִם־יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל־יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד־בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי׃תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף׃כִּֽי־עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא־תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל־חַטָּאתִֽי׃חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־עֲוֺנִֽי׃וְ֭אוּלָם הַר־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃אֲבָנִ֤ים ׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ׃יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־יָבִ֥ין לָֽמוֹ׃אַךְ־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
אדם ילוד אשה וכו'. שמעתי במה שחקרו המפרשים דמדוע הקב"ה אדה"ר בראו יציר כפיו ואח"כ שינה שהאדם יולד מזיווג איש ואשה והלא טוב שכל היצורים יהיו כל אחד יציר כפיו כי כביכול לא ייעף ולא ייגע והלא במאמר אחד יברא רבבות בני אדם וכשם שבענין הירקות וכיוצא מצמח האדמה תדשא הארץ דשא כתחילת הבריאה כך הי"ל לבראות בני אדם מבלי אשה מאחר שגלוי לפניו דסדר נשים וסדר נזיקין שוו בשעוריהם. וניחא להו לרבנן דאלמלא האדם היה יציר כפיו היה נענש אפילו בחטא קל ראשון כשם שנענש אדה"ר ולא היה מציאות שיתקיים האדם כלל. לכך האלהים עשה שיולד בדרך זה על ידי איש ואשה ויקל ענשו ומעביר ראשון ראשון והיינו דקאמר איוב אדם ילוד אשה וכו' ואותי תביא במשפט עמך כלומר מאחר שהוא ילוד אשה ולא יציר כפיו כאדה"ר למה אתה מענישו בחטא ראשון דבשלמא באדה"ר ניחא דענשתו על מצוה קלה ראשונה להיותו יציר כפיך אבל ילוד אשה הדין נותן שלא יענש וזהו התמיה אדם ילוד אשה וכו' ואותי תביא במשפט עמך הרי לא חטאתי כי אם מה ששתקתי בעצת פרעה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בשער הגמול והוא חטא ראשון אתמהא. ויש מי שפירש במ"ש רז"ל דאיוב היה בן יבמה דידוע נשמת המת יתגלגל ע"י אחיו ואשתו ונמצא דהוא בן אשתו וז"ש אדם ילוד אשה שנולד מאשתו עצמה על ידי יבום אחיו ובודאי קצר ימים כי זאת לפנים חי כמה שנים ונשא אשתו זו ובא עתה להשלים ושבע רוגז שהיא היתה משועבדת לו ועתה נעשית אמו וחייב בכבודה ומוראה:מי יתן טהור מטמא לא אחד. אפשר לומר דרך הלציי במ"ש במציעא דף פ"ו ספק קדמה בהרת לשער לבן קב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיעא טמא מאן נוכח רבה בר נחמני כי קא נייחא נפשיה אמר טהור טהור וכו' ויש להבין אמאי אמר טהור תרי זמני גם הרמב"ם ז"ל פ"ב דטומאת צרעת פסק דספיקו טמא וקשה דהוא נגד הקב"ה ח"ו ורבה בר נחמני שהיה יחיד בנגעים. ויש מתרצים דרבה ב"נ דעתו הוא טמא אך מדרך המוסר שלא לומר נגד הקב"ה ח"ו אמר טהור טהור על דרך אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט להכי אמר טהור טהור תרי זמני לומר שדעתו הוא טמא ומפני סיבה לא אמר בפירוש אך אמר שני פעמים טהור שיובן שהוא טמא ומ"ה פסק הרמב"ם שהוא טמא כרבה ב"נ עכ"ד. וז"ש מי יתן טהור מטמא פירוש מי הוא זה אשר יתחכם לומר טהור בדבר שהוא טמא ויובן כונתו. לז"א לא אחד כלומר יתכן זה כשלא יאמר פעם אחד טהור אלא יאמר שני פעמים אז גילה דעתו שהוא טמא כמו שאמר רבה ב"נ:אבנים שחקו מים וכו'. אפשר לרמוז במ"ש פ"ק דקדושין אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וידוע דהיצה"ר נקרא אבן וכל גונדא דיליה נקראים אבנים וז"ש אבנים שהם היצה"ר וכל גונדא דיליה שחקו מים התורה שנקראת מים שחקו ומבטלים היצה"ר וסיעתו. ובאבות דר' נתן פ"ו אמרו דר' עקיבא פעם אחד היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה אמרו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים מיד היה ר' עקיבא דן ק"ו מעצמו מה רך פסל את הקשה ד"ת שקשים כברזל עאכ"ו שיחקקו לבי שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה עכ"ל. ואפשר לרמוז דיש עונש למי שאינו מתבונן בזה שהמים שוחקים אבנים וק"ו לתורה שנקראת מים דודאי תתחקק בלבו לב בשר ודם וזה רמז ראשי תיבות אבנים שחקו מים אשם וס"ת מום דמי שאינו מסתכל בזה ללמוד ק"ו לתורה הוא אשם מום בו. וזה רמז הכתוב הוי כל צמא לכו למים פירוש הוי כל צמא שלא למד לכו למים וראו כי אבנים שחקו מים וכ"ש התורה הנמשלה למים שתתחקק בלב בשר ודם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך