פסוק א:ראתה עיני, ושמעה אזני מן הדורות הקודמים כאשר תאמרו אלי והבינותיו ולמה תחכמו עלי:
פסוק ב:כדעתכם ידעתי, שהוא חכם ויכול:
פסוק ג:אולם, ארצה לדבר עמו ולהתוכח על החפץ, כי אין ההשגחה שוה כמשפט ואתם תוסיפו שקר על הדברים, באמרכם כי ישגיח בפרטים, והנה יעשה חמס לדעת ותרפאו את שברי על נקלה:
פסוק ד:רופאי אליל, מלשון אל, כלומר לא כלום. והנכון בעיני כמשמעו, מלשון והאלילים כליל יחלוף, אמר כי אתם כרופאי הפסילים אשר עינים להם לראות ולא יראו בכל קלוריהן, ידיהם ולא ימישון, בכל משיחותם אם זורו ואם חובשו ואם רוככו בשמן, וכן רועה האליל לעדרו, כאלילים לעם העובד אותם, והאלוה יקרא רועה לעמו, כענין רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף, כי נשבה עדר ה':
פסוק ח:אם לאל תריבון, בעבורו תריבו עמי, כמו אמרי לי אחי הוא:
פסוק ט:אם כהתל באנוש תהתלו בו, לומר לכבודך עשינו ולמדנו עליך זכות בשקר:
פסוק יא:הלא שאתו, שהוא רם ונשא היה ראוי שתבעת אתכם:
פסוק יא:ופחדו, שיפול עליכם: כי
פסוק יב:זכרוניכם ושמכם נמשלים לאפר:
פסוק יב:לגבי חומר ורפש נמשלים גביכם, ולמה לא תיראו מאל רם ונשא שוכן עד, ואתם עפר ואפר:
פסוק יג:החרישו ממני, אחר שאתם יראים מהתוכח עם האל, החרישו ואל תענו אותי שקר:
פסוק יג:ויעבור עלי מה, שיעבור, כי אינני ירא מלאמר האמת ולהתוכח עמו, ועל זה ארצה לשאת
פסוק יד:בשרי בשיני, מרוב כאבי, ונפשי אשים להיות מסוכן בחליי, כי אינני כופר בו, שאפילו יהרגני
פסוק טו:לו איחל, שיגמלני כצדקי בעולם הנשמות:
פסוק טו:אך דרכי אל פניו אוכיח, למה יענישני כלל ובלא חטא. וקרוב הפסוק הזה להורות כי בהרחיקו ההשגחה מן הפרטים לא יעשה כן רק בעולם הזה, כי גוף האדם בעיניו כגוף הבהמות, רק מן הנפש המשכלת לא יסור ההשגחה ומשפט אמת:
פסוק טז:גם הוא לי לישועה, שלא אענש על תוכחתי ודברי, אבל אם אשתוק ואסבול הרהורי לבבי תאבד נפשי מלפניו, כי אז אהיה חונף ולא יבוא חונף לפניו. או יהיה פי' גם הוא לי לישועה, בתוכחתי ולא לכם שתאמרו חנף:
פסוק טז:כי לא לפניו חנף יבוא, ליהנות מזיו השכינה:
פסוק יז:ואחותי, ר"ל מה שאלמד אתכם יהיה באזניכם:
פסוק יח:הנה נא ערכתי משפט, לדון עמו:
פסוק יח:וידעתי כי אני אצדק, כי הוא שופט צדק, ואם לא אולתי לא יאמר כי חטאתי כלל:
פסוק יט:מי הוא יריב עמדי, כלומר מי יריב ויתוכח עמי, כלומר בעודני חי, כי עתה, בקרוב אחריש לעולם ואמות ואין לי עת תוכחתי:
פסוק כ:אך שתים אל תעש עמדי, אבקש מאת האלהים ואתחנן לו שלא יעשה עמי שתים רעות להענישני בעולם הבא בייסורין הללו, ואז אחרי מותי לא אסתר מפניך, רק אקבל פני מלכי ואתוכח עמו:
פסוק כא:כפך מעלי הרחק, תוקף ידך או מכתך אשר הכיתני בהם, כענין הנה יד ה' הויה:
פסוק כא:ואימתך אל תבעתני, כי אתוכח עמך, ותהיה ראשון בריבי ואני אענה על דבריך, או אטעון אני תחלה ואתה תשיבני. והענין כי אם לא יוכל להתוכח עמו בעולם הזה יתאוה להסיר מעליו אימתו בעולם הנשמות ויתוכח עמו. ויתכן לפרש כפך מעלי הרחק עתה בעולם הזה:
פסוק כד:למה פניך תסתיר, מצעקתי:
פסוק כד:ותחשבני לאויב לך, כי מכת אויב הכיתני מוסר אכזרי. ורש"י ז"ל פירש למה פניך תסתיר מדרכי ותחשוב כי אני אויבך שלא תראה דרכי יושר שלי, והוא הנכון בעיני, כי הוא יתכוון לבטול ההשגחה או הידיעה, כי המסתיר פניו לא יראה ולא ידע, ואמר אותה כמתאונן, ואליהוא יתפוש אותו תחלה על זה:
פסוק כה:העלה נדף תערוץ, אמר בו התרגום תתבר, וכן לא תיראון ולא תערצון, והוא מן מסעף פארה במערצה:
פסוק כו:כי תכתוב עלי מרורות, מגזרת מרי, תכתוב עלי כי פעמים רבים מריתי פיך:
פסוק כו:ותורישני עונות, שעשיתי בימי נעורי. והענין שאתה כותב עלי שמריתי וחטאתי בימי הנעורים ועליהם אתה מענישני, ואני לא חטאתי ולא פשעתי מעולם:
פסוק כז:ותשם בסד רגלי, מלשון ושדת אותם בשיד, וכן אמר התרגום ותשוי כד בשיע רגלי. והענין תשים רגלי בסיד שיראו בו כל ארחותי ותזכור אותה:
פסוק כז:ועל שרשי רגלי, תשים חוק ומשפט כאלו פסיעותי כולם בדרך לא טוב:
פסוק כח:והוא כרקב יבלה, רמז לעלה הנדף ולקש היבש אשר הזכיר. והענין למה תעשה כה להעניש גופי על לא חמס כי הוא קש נדף וסופו לרקבון ואינך צריך להראות גבורתך כנגדו. ויתכן לפרש הפסוקים האלה העלה נדף תערוץ כי יתלונן לאמר אני עלה נדף וקש יבש, ולמה תכתוב עלי חטאת נעורי שעשיתי, די לי במיתתי שאני מעותד לה בקצר ימים ושביעות רוגז, וישוב לתלונתו שאמר שאפילו יחטא האדם אינו ראוי להענישו, כאשר אין צדקו מציל אותו מן המות, וזה יותר נכון בענין הפסוקים הבאים אחרי כן בכל המענה: