פסוק ג:אל שדי אדבר, והוכח אל אל. התבאר בכל הספר שבשם שדי מציין הנהגה הפרטית, ובשם אל מציין התוקף והאלהות, מצד ההנהגה ידבר בארך, שזה גדר הדבור כמ"ש בס' התו"ה(ויקרא ס' ג'), ומצד האלהות ועניניו יעמיד מופתים שכליים והיקשים והוכחום וראיום, עז"א הוכח:
פסוק ד:טופלי מלשון הטופל את התנור, ותטפול על עוני, תחפו עליו דברי שקר:
פסוק ו:שמעו, הקשיבו. מבואר אצלי בכ"מ שעל דבר העקרי בא לשון שמיעה, ועל הטפל בא לשון הקשבה, והתוכחה היא הוכוח שהוא העקר, והריב הוא טפל בדרך אגב:
פסוק ז:הלאל תדברו. כל דבור הנקשר עם הלמ"ד פי' בשבילו, כמ"ש רש"י ז"ל בכ"מ:
פסוק ח:לאל תריבון. ריב הנקשר עם למ"ד פי' בשבילו (כמ"ש הושע ב' ד'):
פסוק ט:התל. הוא המדבר דבור בעל שתי פנים לצחק על חברו:
פסוק י:יוכיח. כבר בארתי בכ"מ שאצל ה' יבא פעל יוכח גם על הבאת היסורין שע"י יוכיח עליו עונותיו, כמו והוכחת בשבט אנשים:
פסוק יא:שאתו. ופחדו. שאת היא יראת הרוממות, ופעל בעת בא לרוב על דבר מאוים מצד עצמו, והפחד הוא מפני הרע ויראת העונש. וכן לקמן ל"א כ"ג:
פסוק יב:לגבי חומר (משול) גביכם, גב מענין ותעשי לך גב בכל רחוב (יחזקאל ט"ז), וגב של חומר אינו משונה מן הארץ שתחתיו:
פסוק יז:ואחותי הא' נוספת, כמו א' אתנה, ושרשו חוה. ולילה ללילה יחוה דעת, והוא המגלה דבר נעלם רמו אחוה דעי, שהדעה דבר נעלם סתום כמש"ש:
פסוק יח:ערכתי, פעל ערך בא על שסדר הדברים ערך נאות אל הוכוח, עמ"ש בס' התו"ה ויקרא (ס' נ"א):
פסוק יט:מי הוא יריב. מי הוא (אשר יריב:
פסוק כב:(כב-כג) וקרא. יל"פ שהמאמרים מקבילים, וקרא כמה לי עונות וחטאות, או אדבר פשעי וחטאתי הודיעני. כי הוא מדבר שאין בידו פשע כלל:
פסוק כה:תערוץ. מענין שבירה:
פסוק כז:בסד. הוא עץ שמשימין בו רגלי האסורים:
פסוק כח:כרקב. דבר שבא בו רקב ומבלה אותו, ועי' דוגמתו ישעיה (ס' נ', הושע ה') שנרדפו יחד רקב ועש: