פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה28 פסוקים📜
רש"ירש״י33 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא9 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן33 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג15 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי12 פסוקים📜
חלקת מחוקקאלשיך33 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר34 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר20 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם16 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם32 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ28 פסוקיםמאמרים על הפרק
חלקת מחוקק
אלשיך
פסוק א:
והנה כהתימו לספר נפלאות אל ועוצם השגחתו איך מפליא לעשות ומסבב סיבובים להביא כוונתו אל הפועל ואין מבין כוונתו עד סוף כל הפעולות ואשר חשב אנוש שהוא לטובתו נהפוך הוא כמחשבת פרעה בראות את ישראל נבוכים בארץ וישראל שחשבו היו בצרה היה לטובתם שעל ידי כן שבו עד ה' כמדובר כמאמר הכתוב ופרעה הקריב כי היתה צרתם לקרב לבם אל ה' וממוצא דבר ימצא נחמה איוב על צרתו כי תהיה לטובתו ככל כללות מאמרי רעיו ע"כ בא ויאמר הנה אתם רעי ענין זה אמרתם ושניתם ושלשתם לנחמני אליפז הביא ממראה עיניו כאומרו זכר נא מי הוא נקי אבד כו' כאשר ראיתי חורשי און כו' אני ראיתי אויל משריש כו' ובלדד הביא משמועה כאומרו כי שאל נא וכו' הלא הם יורוך וכו' וצופר הביא מסברא ואמרי בינה אמר איוב כאשר ראית אליפז ראיתי אני וזהו הן כל ראתה עיני ומה גם למה שאמרו ז"ל כי איוב היה מיועצי פרעה בכל אשר סיפר שם היה וכאשר שמעת בלדד שמעתי אני וזהו שמעה אזני וכאשר הבנת דברי בינה צופר הבנתי אני וזהו ותבן לה:
פסוק ב:
כלל הדברים כי הנה כדעתכם ידעתי גם אני ומה תוכלו להוסיף על ידיעתי כדי להפילני מסברתי באופן כי לא נופל אנכי מכם שאי אפשר לי להיות נופל מכם מפאת ויכוח שלכם כאשר אמרתי פתח דברי:
פסוק ג:
אולם אני אל שדי וכו'. אמר הנה אמרתי כי כדעתכם ידעתי גם אני באופן שאי אפשר לי להיות נופל מסברתי מחמתכם לכן לבטלה הוא מה שאדבר ואווכח עמכם לכן טוב טוב הוא להניח אתכם ואני אל שדי אדבר ממני ואליו ולא עמכם ושנה תאריו יתברך שדי ואל וכן התחיל בדבור וסיים בתוכחת אך יאמר לפניו יתברך או הם יסורין למרק עון המתייחסים לתואר שדי השודד או הם יסורי חסד ואהבה המתייחסים אל שם אל ואם האחד הוא אני אל שדי אדבר גם שיהיה בבחינת קושי באמרי כי צדיק אני ולא עון לי ואם הם של תואר חסד שהם יסורי אהבה והוכח אל אל אחפץ דרך ויכוח בעלמא דרך חפץ ורצון בלי קושי חלילה:
פסוק ד:
ושמא תאמרו כי גם זה אשר אל שדי תדבר נתקן בתשובתנו כי חטאת לה' ומטהרך ביסורין הנה על דא ודאי קא בכינא כי ואולם אתם שלשתכם טופלי שקר כוופלים ומחברים טענות להעמיד שקר אחד נמצאתם בונים עיר ומגדל על יסוד נשבר ונדכא וזהו אתם כוופלי שקר ויקרה אתכם כרופאי אליל הוא אחד מאלילים אלמים שאם יהיה בו שבר יד או שבר רגל ויתקבצו אומנים לרפא שברו כי לשוא שקדו כי אחרי שירפאוהו והוא שלם כהבלו בשברו הבלו עתה כי לא אלוה הוא רק שקר ואין בו מועיל כן כל מה שתחברו טעמים גדולים וטובים אין בם מועיל כי הם על הנחה שקרית ולרופאי אליל תדמו וזהו רופאי אליל כלכם כי לא היו צודקים דבריכם אם לא על מי שודאי חטא:
פסוק ה:
באופן כי אין לי חפץ בכם רק אל שדי אדבר אלא שלא תחרישו אתם ואהיה מוכרח להשיב אתכם וזהו מי יתן החרש תחרישון וכפל הלשון לומר כי הנה אין ספק כי בסוף יש לכם להחריש כי לא תמצאו טענה ומי יתן ותחרישו מעתה וזהו אומרו מי יתן והחרש המעותד לעתיד תחרישו מעתה ותהי לכם לחכמה עתה מאז ודקדק באומרו לכם לומר כי הנה אך אוילים אתם בלתי יודעים כד"א כי אויל עמי אותי לא ידעו ועל כן לכם ביחוד תהי לחכמה כי אויל מחריש חכם יחשב:
פסוק ה:
(ב) או שיעור הכתובים כדעתכם ידעתי גם אני כי הוא יתברך על ידי יסורין מטיב ומגלגל לעושה הרעה עמלו בראשו כאשר ספרתי מענין מצרים עם ישראל באופן שלא נופל וגרוע אנכי מכם בסברא זו:
פסוק ה:
(ג) אולם אני אל שדי זאת תלונתי על בחינת תואר שדי שאמר לצרתי די על דרך מאמרם ז"ל על ואל שדי יתן לכם רחמים מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותיכם די וזאת תלונת איוב כי הנה לגודל צרתו ודאי היתה נפשו יוצאת אלא שבהגיעה לצאת אמרת די ועכבת אותה וכמ"ש ז"ל גדול היה צערו של שטן כו' כי טוב היה לי אם מתי כי אז ינוח לי ואם יאמר כי לחסד ואהבה כוון הוכח דרך ויכוח אל אל אחפץ הוא שם החסד ויתר הכתובים כמבואר בקודם:
פסוק ו:
שמעו כו'. אמר הנה אמרתי אליכם כי אין בכם מועיל לווכח אתכם ועל כן אני אל שדי אדבר כי בו חפצתי ולא בכם והנה מה שעורך נגדו יתברך לדבר לנוכח אתו הוא מפסוק אך שתים וכו' וטרם החלו לדבר אתו יתברך אמר אליהם שמעו נא תחלה תוכחתי שאוכיח אתכם תוכחת מגולה ואחרי כן ריבות שפתי אשר אל שדי אדבר שהם ריבות השפתים מן השפה ולחוץ אך לא מלבי לריב אתו חלילה הקשיבו והוא כי חש פן יחסדהו שומע בריבו עם אלהים ומה גם רעיו המתריסים נגדו תמיד על כן הוכיחם תחלה על היותם בלתי חסים על כבודו יתברך למען יחזיקוהו לחס על כבוד קונו כי יראת אלהים בקרבו ולא יחשדוהו למריב אתו מלבו רק מן השפה ולחוץ דרך ויכוח אך את ה' יאהב וידע עם לבבו כי צדק משפטו:
פסוק ז:
ומה תחלת תוכחתו אמור להם הלא תדברו עולה וכו' והוא לומר הנה הוא יתברך העיד עלי ואמר השמת לבך כו' איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ומיד צוה להכותני על דבריו אלה מכה רבה והנה אתם שנאתם לומר שעשה עולה חלילה בצוותו להכותני ואתם אומרים כי רשע הייתי ולא תביטו כי כאשר אין לומר שעשה עולה גם כן אין לומר לאל שעשה רמיה שאם כן מה שאמר הוא יתברך לשטן השמת לבך כו' כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר כו' דרך רמיה היה כי עם היותו בלתי צדיק אמר חלילה בלשון רמיה למען השים עליו את השטן שיתחזק לקטרג למען הביא עליו את הרעה כי גם זה רע ומר חלילה כי ולו תדברו רמיה וזהו הלאל תדברו עולה גם הוא תימה אם לו תדברו רמיה ואתם נשמרתם מהאחד ונפלתם בשנית:
פסוק ח:
ואם תאמרו כי תם וישר אני בדעתכם כמאמרו יתברך אלא שמפני כבודו יתברך שדכאני לבל יראה ששלא כדין עשה אתם מפילים הפגם עלי אם כך הוא הפניו תשאון לומר מה שאינו אמת לנשוא לו יתברך פנים ואם הוא בהפך כי דעתכם הוא שאין יסורי בלי עון מתחלה וחוטא הייתי אם כן אם לאל תריבון כי הוא אמר איש תם וישר כו' ואתם תריבון אתו לומר כי לא ירא אלהים היה כי אם איש חוטא וכבד עון:
פסוק ט:
והנה אלי תוכלו להטיח תפל אך האם טוב היה כי יחקור אתכם חקירה זו לומר ממה נפשך חטאתם אלי אם יאמר למה זה תכזיבוני לומר כי בעונותיו לקה כי רשע היה ואני אמרתי איש תם וישר כו' האם כהתל באנוש הבלתי רואה ללבב תהתלו בו לומר כי בלבכם תם וישר הוא ולא אמרתם שהיה חייב בדינו כי אם מן השפה ולחוץ לא תוכלו להתל חלילה כי הוא יתברך יראה ללבב:
פסוק י:
ואם נהפוך הוא כי בלבבכם תחזיקוני לצדיק גמור כמאמרו יתברך אלא שמן השפה ולחוץ מפני כבודו יתברך שלא יאמרו שמעוות משפט חלילה אמרתם חייב אני הנה אז הוכח יוכיח אתכם תוכחת כפולה לומר אם בסתר שהוא שעם מה שיש לכם בסתר שאני צדיק פנים תשאון שתעשו לו משוא פנים לבל יראה עושה שלא כדין הוכח תוכחת אחת על דברכם שקר ושני יוכיח על היותכם נושאי פנים כי תהיו מכת חנפים:
פסוק יא:
ושמא תאמרו הניחנו לעת שיבא במשפט אחרי מותנו ואז ניתן הדין ומה לך בחקירה זו הנה זה בלתי ראוי חלילה כי הלא שאתו ורוממותו ראוי כי מעתה תבעת אתכם ופחדו מיום הדין יפול עליכם לבלתי תחטאו כי אם לא יחקור אתכם עתה יחקור אחרי כן:
פסוק יב:
ושמא תאמרו כי הלא לא מלבכם הוצאתם דברים כי אם הזכרתם ראיות מהחוש ולמראה עיניכם שפטתם כענין אליפז באומרו זכר נא מי הוא נקי אבד כו' כאשר ראיתם חורשי און כו' אני ראיתי אויל משריש כו' וכן בלדד הביא ממאמרו דור ראשון וחקר אבותם משלים היגאה גמא כו' כן ארחות כל שוכחי אל כו' הנה גם זה הבל כי הלא אתם בניתם מגדלים ודרושים שהם של חמר בלתי חזק והבאתם משלים לחזקם גרועים מחומר כי הלא החומר מתגבל ומתקשר בצד מה אך זכרוניכם שאתם מזכירים הם משלי אפר הבלתי מתגבל ומתקשר כן הם משליהם משוללי קשר ואיכות ואתם מביאים אותם לגבי חומר שהוא לחזק גבים ומגדלים שהצבתם כמה דאת אמר ותבני לך גב שהם של חומר גביכם הם הגבים שלכם שהם רפים וצריכים חזוק שאינם כגבים של בנין אבנים חזקים ואדרבה המשלים שהבאתם לחזקם הם כאפר הזה הבלתי מתגבל ואין בם ממש גרועים מחומר של הגבים:
פסוק יג:
ושמא תאמרו אם כן אפוא מה תרצה ממנו האם הוא שנחזיק במאמרו יתברך כי תם וישר אתה ונתלונן עליו יתברך על יסוריך הנה גם זה בלתי ראוי שיראה שנחשדהו דעביד דינא בלא דינא חלילה לא כן אנכי מבקש כי אם החרישו ממני שאפילו בזכותי לא תדרשו והניחוני שאדברה אני כי הלא אם אתם תריבון בעדי יגדל עונכם כי תלינו עליו יתברך אך אני לא כן כי הנה אין אדם נתפס על צערו וגם אם אענש יהיה דבר מועט וזהו ויעבור עלי מה כמה דאת אמר ונתנו מה:
פסוק יד:
ושמא תאמר האם לא טוב שגם חטא קטן לא אחטא גם שהעונש יהיה מה שהוא דבר מועט הנה כי כן הוא האמת אלא שלעומת זה אני רואה הפסד גופי ונפשי ועל דבר מועט שאפשר שאענש בדברי אתו יתברך לא אשליך גופי ונפשי לאיבוד גמור אדרבה אולי אוכל הועיל וזהו אומרו על מה כלומר על עונש מה שהוא דבר מועט אשא בשרי בשני כמ"ש ז"ל שנתעכלו ראשי אצבעותיו מהחיכוך והיה נושא בשרו בשניו שהרי זה הוא איבוד הגוף שעוד מעט וכלה לגמרי מלבד כובד הצער הגדול וגם איבוד הנפש כי נפשי אשים בכפי כי הלא אתעתד כי בהמשך הצער הגדול אתפקר נגדו יתברך ואאביד את נפשי חלילה ולכן טוב טוב שבשצף קצף אדברה כעת גם שאתעתד ליענש עונש מועט על בלתי היותי יושב ודומם אולי אועיל בצד מה:
פסוק טו:
ואם תאמרו שלא אמהר לערוך נגדו ואאריך נפשי עוד זמן אולי יחנני טרם אדבר הנה לא אוכל להאריך אפי כי הן יקטלני לא איחל כי אם אדברה מעתה ואם מלת לא אינה באל"ף כי אם בוי"ו יאמר הנה אמרתי שלו יונח שיעבור עלי מה שהוא שאענש מעט על התלונני הנה לעומת העונש ההוא יש לי ריוח כי על מה אשא בשרי כו' כל שכן כי דעו אפוא שאדרבה הוא יתברך יחזיק לי כוובה על דברתי נוסף על צרתי עד גדר שהן יקטלני שיוציא את נפשי מגופי לו איחל שיבא בעצמו הוא יתברך לקחתה ממני שהיא מיתת נשיקה ולא על ידי שליח והטעם כי הנה אך דרכי אל פניו אוכיח והוא כי אינו כמלך בשר ודם שצריך להביא אליו ראיה על מעשי כי אם אך דרכי ומעשי את פניו לומר עם פניו יתברך שה' רואה ללבב שכל דרכי גלויים לפניו אוכיח כי תם וישר אני או מעין זה כי כל מצות ומעשים טובים אשר יעשה אותם האדם הם נעשים מלאכים קדושים פרקליטין לפניו יתברך וזה יאמר אך דרכי אינם בלתי נרשמים לפניו באופן שאך דרכי את פניו שהם עם פניו למעלה זהו מה שאוכיח באופן שאדרבה אהיה כמזכיר זכיותי שיתעוררו וייטיב לי:
פסוק טז:
ושמא תאמרו הלא טוב טוב היה לך לאמר לפניו יתברך גם שמדעתי צדיק אני אך מיסורי אלה אשר עלי ואין יסורין בלא עון הנני מודה ואומר כי חטאתי ועויתי ופשעתי לא כן העצה האמיתית כי הלא אם ככה הייתי עושה הייתי חנף שעם יודעי אני והוא כי צדיק אני כדי להחניפו שירחם עלי אומר לפניו בהפך ואם כן אעשה יחשבני מכת חנפים שאין רואים פני שכינה מה שאין כן עתה שאני מחזיק במה שהוא אמת שהוא יתברך יחשבהו לי לזכות גדול ויושיעני וז"א גם הוא לי לישועה כי אין צריך לומר דרכי ומצותי כי אם גם הוא יתברך יהיה לי לישועה על שאיני מחניפו כי הלא לא לפניו חנף יבא כי כת חנפים הם בלתי רואים פני שכינה ואלו הייתי מהפך האמת ואומר לו כי חטאתי פשע שהיסורין ראויים אלי הייתי עושה חונף ותחשבני לחנף ותתהפך לאויב לי עד שלא לפניו אבא שלא אהיה מרואי פני שכינה חלילה:
פסוק יז:
שמעו שמוע מלתי כו'. הנה רצה לערוך ויכוח לפניו יתברך בחקירה שכלית על פי שרשי חכמת האמת כדעת חז"ל נוגע אל ענין סוד הגלגול וסוד הבא מיבמה כי גם שלא הושרש בסוד הגלגול בפרט אל הנוגע אל עצמו להיות ודאי מגולגל ושהוא ממי שהיה ראוי אל יסוריו עד שבא אליהו והעמידו על האמת בעצם עכ"ז לא נעדר ממציאות החכמה לפחות לחוש אל מציאות הגלגול כי איש חכם גדול היה ולא יבצר ממנו לתת אל לבו אולי נפשו מטומאה בפעם אחרת כמאמרו למעלה תם אני לא אדע נפשי כו' ושעל כן בא לקבל תוכחות על עון הפעם ההיא אך היה קשה לו קושיא אחת או שתים בדבר ורצה לווכח עמו יתברך לאמר לו שאם ככה הוא עושה לו מה ישיב על תוכחתו אשר יקשה לו על הדבר כאשר יבא מפ' העלה נדף כו' והלאה והנה שלשת רעיו בטלה דעתם בחכמה זו כי נכרים המה ולא חלק להם בחכמת הגלגול או ענין הבא לעולם מסטרא דנוקבא או ענין היבום שידבר בו גם כן כאשר יבא בסייעתא דשמיא. על כן חש פן בדברו עמו יתברך יתנו אל לבם להשיב וליכנס בתוך דבריו והמה לו חכמו ישכילו זאת על כן טרם יענה הקדים ואמר אליהם שמעו שמוע מלתי שאדבר עמו יתברך לומר שמעו אך לא להשיב כי אם שמוע שמיעה לבדה בעלמא כי הלא אין לכם חיך לטעום הדבר ולא יהיה ויכוחי זה לכם כי אם כשומעים סיפור בעלמא בלי הבנה וזהו ואחותי באזניכם:
פסוק יח:
ואל תתמהו למה במה שהתוכתתי עמו יתברך למעלה לא אמרתי לכם כי הלא לא כפעמים הראשונים הפעם הזאת כי אז הייתי מדבר בלתי עיון רק מן הבא בידי מטענות אנושיות אך הנה נא בפעם הזאת ערכתי משפט ערוך ומעויין שהוא על ענין רב האיכות והנה מה שאבקש מכם הוא בל תכנסו בתוך דברי לא לעזר ולא להקשות אל נא תאמרו תניא דמסייע לך כי אנא ידענא דשפיר קאמינא וזה ידעתי כי אני אצדק:
פסוק יט:
וגם לא להקשות ולריב עמדי כי מי הוא יריב עמדי מכם בדרוש הלז שאין מכם יודע בו כי עתה בדרוש שאני בא לדבר לא אעננו כי אם אחריש ודעו אפוא שאמות מכעסי וזהו מי יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע ומה לכם תשפכו דמי:
פסוק כ:
אך שתים כו'. טרם החילו בעיקר הויכוח מקדים לפניו יתברך ואומר אך שתים כו' לומר ירא אני פן אהיה לבוז בעיניך ותסתר פניך מלשמוע דברי על כן אוחילה לפניך טרם החילי כי אך שתים בלבד אל תעש עמדי ובזה אדע כי אז בהחיני לווכח עמך מפניך לא אסתר כי אם אלי תטה אזן לשמוע את דברי וזהו אך שתים כו' אז מפניך כו':
פסוק כא:
הלא המה אחד כפך מעלי הוא כפיות קושי כאב חליי הרחק בווכחי עמך וגם עוד שנית והוא בל תפיל עלי אימה וחתת אלהים כי אם תתן לי אומץ לבב כאשר משפטי אדבר אותך כי בשני האותות האלה אדעה כי לא הסתרת פניך ממני כי אם אזניך קשובות לקולי:
פסוק כב:
והנה עוד שלישית היית מוצא חן יהיה עצום מאד והוא כי טרם אענה תקראני ואנכי אענה מאמרי כי בזה אדע כי אהבתני בראות כי לדברותי קדמה קריאה ואם לאו לפחות או אדבר והשיבני ולא שתשמע ותחריש:
פסוק כג:
ואם תאמר נא אלהי כי איני כדאי לבלתי תסתר את פניך ממני כי אשמתי הנה על זה לא אומר לך שאין בי עונית מזיד וחטאות שוגג כי אם לו הונח כי כמה לי עונות וחטאות הנה מהסתר פנים ממך הוא לאחד משתי סבות אחד על פשע שהוא מכוין למרוד והוא הסתר פנים בהחלט או הוא הסתר פנים לפנים בעלמא על חטא קל כשוגג כענין מאמר רבי שמעון בן יוחאי על דורו כל מרדכי מה הם לא עשו אלא לפנים כך הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא לפנים ועל זה אמרו ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא כי פנה אל אלהים אחרים ובזה יאמר גם שאודה כי כמה לי עונות וחטאות הנה פשע שהוא בכונה למרוד ודאי לא עשיתי והסתר פנים בעצם אינו כי אם על פשע וזה אמר פשעי שהוא מרדי להיות ראוי להסתר פנים ואם הוא הסתר לפנים בלבד על חטא קל וחטאתי הגורם לי זה הודיעני ואדעה לתקנו כי זה ראוי לתקן קודם כל דבר כי איככה אתרצה אליך בשום פעולה בהיות הסתר פנים:
פסוק כד:
ועל מאי דסליק מניה שהוא הסתר קל על חטא אמר למה פניך תסתיר ואם הוא פשע שכוונתי למרוד כאויב לא יתכן כי ותחשבני לאויב לך בתמיה שכוונתי למרוד חלילה שכוונתי להכעיס והיא מעין תמיהת רב פפא דאפחית דרגא מתותיה ותמה ואמר האם נחשבתי כמחלל שבתות בפרהסיא או עובד ע"א עד שאמרו לו תלמידיו שמא העלמת עיניך מן הצדקה שהוא כעובד ע"א וזהו ותחשבני לאויב לך:
פסוק כד:
(כב) או יאמר איני כמתריס נגדך רק דרך מווכח וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני:
פסוק כד:
(כג) ומה שתשיבני הוא כמה לי וכו' והוא שאפשר הוא על רבוי אשמות גם שאין פשע ביניהם ועל זה אמר כמה לי עונות וחטאות או הוא א' והוא פשע ועל זה אמר פשעי או הוא חטא ולהיות שלי אתה מדקדק עמי להיותי צדיק הודיעני:
פסוק כה:
ומה שאני אומר שתשיבני אינו שאני כדאי לכך כי אם לבל יראה שלא דרך ויכוח בעלמא אני מדבר כ"א שאתה מחשיבני לאויב שאני קורא תגר ומתקוטט עמך על יסורי וזהו למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך משא"כ אם תשיבני שיראה כי ללמוד אני צריך ואתה מעמידני על האמת:
פסוק כח:
העלה כו'. זה החלו לווכח את אשר יעד באמרו הנה נא ערכתי משפט כו' והוא כי הנה כתבנו כי הן לא קצרה יד חכמת איוב מלהשיג ענין הגלגול או לפחות להשיב אל לבו להשקיט דאגתו על עוצם צרתו לומר אולי חולי הנפש אשר חטאה בפעם הראשונה הוא נשא ומכאובה הוא סבל כי עם שאין ספק כי היה משכיל על דבר הגלגול והיה מהרהר בלבו אולי זאת היתה כי נפשו לא מטוהרה היא מהגלגול הראשון והיא לא נתפסה עד השני הלזה וכאשר יורה ספקו בפסוק אם אני לא אדע נפשי וכו' וכן אחשוב כי בלדד השוחי גם שלא מבני עמנו היה ידע על פי השמועה כי כן אמר שאל נא לדור ראשון וכו' ומלבם יוציאו מלין וכו' והמשיל משל הצדיק לנטע נטוע במקום שהשמש מכה בו ועכ"ז שרשו רטוב ומרוב רטיבתו יונקתו תצא עד למעלה מגנתו וכן שרשיו מתחת יוצאים עד יסובכו על גל עד שיצטרכו להקיפו גדר אבנים בל יתפשטו שרשיו חוצה ועל כל הפרחתו אם יבלענו ממקומו שיעקרוהו לשתלו במקום אחר ויהיה עקירתו משם לגמרי עד שהרואה יראה לו שמעולם לא ראה שם נטע וזהו וכחש בו לא ראיתיך לא יחשב לאבוד כי אדרבה הן הוא משוש דרכו כי ומעפר אחר שישתל בו יצמח בעצם והנמשל הוא הצדיק כי רטוב הוא שרשו לפני שמש הצרות ויסורין המכים בו שכל מה שהיסורין מכים בגופו הוא מרטיב שרשו למעלה כי למה צדיק דומה בעה"ז לאילן שהוא נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה ועל ידי יסוריו זוכה הבן שעל גנתו למעלה מגבול גדלתו יונקתו הוא בנו יצא על גל מכשולות העם שרשיו הם זכיותיו יסובכו להגן ועל כן הוא בית אבנים יחזה שיהיה מסובב גדר זכיות לשינצל מכל צרות העולם ועם כל זה אם יבלענו ממקומו שימות אינו אבוד כי הן הוא משוש דרכו כי מעפר אחר יצמח שהוא בגלגול גוף איש אחר והנה איוב להיותו מסתפק לא חש על זה אך כשחזר בלדד במענה אחר ובא גם אז בחכמות תורניות כדרכו אז אמר לו איוב את מי הגדת מלין ונשמת מי יצאה ממך שאחשוב יובן במאמר חכמי האמת האומרים כי איוב הוא תרח ועל כן אמר ונחמתי על עפר ואפר שהוא על שיצא ממני אברהם האומר ואנכי עפר ואפר ובזה יאמר אתה בלדד מתחכם במלין של שמועות חכמה שעולה על רוחך שאני לא שמעתי אם מזה הייתי עושה עיקר טפל אתה אני כי את מי הגדת מלין מאז שאמרת על הגלגול ומלבם יוציא מלין כמפורש ממשל האילן כי לפי זה אם אעשה עיקר מזה מה אתה בערכי כי ראה ונשמת מי יצאה ממך כמוני שיצאה ממני נשמת אברהם והענין הוא כי היה הדרוש ההוא בספק אצלו ואין זה כי אם שהיתה עליו קושיא גדולה והיא אשר העמיק הרחיב מדורתה בווכחו עם אלהים במענה הלז במקראות אלו והוא כי הלא כמו זר נחשב דטובי' חטא חטא וזיגוד מנגיד כי אם נפש אחת תחטא בגוף ראובן ואיננו כי לקח אותו אלהים ותלך ותבא הנפש החוטאת בגוף שמעון שיסבול גוף שמעון יסורין על אפר חטאה בהיותה עם ראובן ולא נתקררה דעתו על זאת עד עת בוא דבר אליהא כאשר יבא בס"ד. אך עתה היה הדרוש הזה בעיניו מוקצה מחמת חסרון תירוץ אל הקושיא הגדולה הזאת והן אלה דברי שאגתו באמרו העלה רדף תערוץ כו'. ולבא אל הענין נקדים שתי הקדמות אחת כי כל נפש אדם יש לה עיקר ושורש למעלה ובבואה פה לא יבצר ממנה אם תהיה משוללת עין התחברות מה עם שרשה אך בהעוותה תפרד כנבול עלה מגפן כד"א עונותיכם היו מבדילים אך אם יחזור בתשובה תשוב תדבק בשרשה הדבק בו יתברך וזהו לשון תשובה כנודע ואם לא שבה עד ה' בעולם הזה אל אלהיה לא קרבה אחר שלוחיה מהעולם הזה ומשם ידחוה שנית מלמעלה תתגלגל באיש אחר לתקן את אשר עותה ולמרק חלאתה ביסורין ממרקין ואם תטהר אחרי כן תשוב תדבק במקורה הראשון. עוד הקדמה שמת והיא כי נפש האדם באדם היא תקרא אדם ולא הגוף כי איננו רק כמלבוש חומרי אל הנפש וכל האברים כרגליה או כלי תשמישה כדבר שנאמר על בשר אדם לא ייסך הנה כי הבשר אינו אדם כי אם בשר האדם כי האדם הוא הנפש. ונבא אל הענין והוא כי הנפש אצלו ית' תדמה אל עלה אילן אשר בהעוותה יבול ממנו יתברך אמר העלה נדף כו' לומר אם עלה שהיה מהאילן העליון היא הנפש שאחר עלותו נדף להתגלגל למטה לארץ באיש אחר כי לא זכה לידבק אל שרשה ואותו תערוץ לייסרו עד יטהר וידבק בשרשו החרשתי אך איך יתכן שגם את קש יבש הוא החומר השני שהוא כקש כי לא נשאר לו שורש לח לשוב לידבק כעלה באילן שתמיד עודנו באבו וגם הוא יבש מצד עצמו בו האם גם לו תרדוף על חטאת הנפש הזאת ומה פשעו של גוף הזה האחרון והוא לא היה עתה בהצותה על ה':
פסוק כח:
(כו) ופירש הדבר על עצמו ואמר כי תכתוב עלי מרורות הוא על הנפש כי היא האדם כמדובר ובדברו על עצמו על הנפש יכוין ואמר אם היית כותב עלי מרורות לא אחוש כי הלא ותורישני עונות נעורי אשר חטאתי בעודי בגוף הראשון החרשתי:
פסוק כח:
(כז) אך ותשם בסד רגלי הם כל אברי הגוף הזה אשר הם רגלי הנפש בעולם הזה שהכיתם מכה רבה בל יתנועעו ומי יתן ולא היה הצער מופלג החרשתי אך ותשמור כל ארחותי כי כל כך היה שברון הגוף עד גדר שהיתה הנפש על דרך נס בקרבו כמאמרם ז"ל ממשל החבית שהוצרך הוא יתברך לגזור על השטן שרק את נעשו ישמור בל תצא מגופו בפיו או ביתר נקבים וזהו ותשמור כל ארחותי שהם כל נקבי החומר פן אצא מהם והוא מאמרם ז"ל על פסוק נפלאותיך אלינו כו' נוד מלא רוח אם יהיה נקב בו כמלא חודה של מחט כל רוחו יוצאה ממנו ואדם כולו נקבים נקבים ואין רוחו יוצאת ממנו על כן כולם יקראו ארחות לצאת בם הנפש באופן שהגוף המתייחס אל רגלי מקבל צער מתחולל בזה כי על שרשי רגלי כו' והוא כי הנה שרשי רגלי שהם שרשי אברי שהוא אבי האם היית מתחקה בקדושת שהיה חומר אבי קונה שלמות על ידי יסורי גופי כמו שקונה קדושה ושלמות הנפש שהיה בגוף הראשון על ידי יסורי החרשתי וזהו על שרשי רגלי תתחקה בתמיהא האם תתרשם בגוף אבי:
פסוק כח:
(כח) הלא והוא כרקב יבלה אם מת מזוקן או כבגד אכלו עש אם מת בבחרות ולמה ילקה גופי לבלתי קנות שלמות שרשו לכפר בעד מה שחטאה נפשי בגוף אחר בראשונה: