פסוק א:לאחר שאיוב הראה בדבריו כי ידועה לו גבורתו של ה', הוא חוזר אל דברים מעין אלה שפתח בהם את הנאום: הֶן את כּל מה שאתם מתארים על גדולת ה' ועל כוחו הבלתי מוגבל רָאֲתָה גם עֵינִי, שָׁמְעָה גם אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ.
פסוק ב:כְּדַעְתְּכֶם, את מה שאתם יודעים על גדולת ה' יָדַעְתִּי גַם־אָנִי. לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם.
פסוק ג:אוּלָם שלא כמותכם, שידיעת גדולתו מביאה אתכם לכניעה ולשתיקה מולו, אֲנִי אֶל־שַׁדַּי, ה' אֲדַבֵּר. וְהוֹכֵחַ אֶל, להתווכח עם אֵל אֶחְפָּץ.
פסוק ד:וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי, מדביקים, מורחים דברי שָׁקֶר, רֹפְאֵי אֱלִל, אַל, הבל כֻּלְּכֶם. לכן אין מרפא בדבריכם.
פסוק ה:מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן, וּשתיקתכם תְהִי לָכֶם לְחָכְמָה.
פסוק ו:שִׁמְעוּ־נָא את תוֹכַחְתִּי, ולרִבוֹת, דברי הריב שאני הוגה בשְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ.
פסוק ז:יתרה מזו, הַאם לְמען האֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה, שקר, ובשבילוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה?! הרי אתם יודעים שאינכם אומרים אמת. אתם אומרים זאת מפני שכך צריך להגיד, בין משום שכך כתוב בספרים או מפני שמסורת היא בידכם. בהצדיקכם אותו בוויכוח בינינו יש משוא פנים כלפיו.
פסוק ח:הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן?! אִם־למען הצדקת ואמירת סנגוריה על האֵל תְּרִיבוּן?!
פסוק ט:האם אתם חושבים שטוֹב יהיה לכם כִּי, אם יַחְקֹר הוא אֶתְכֶם?! הרי הוא יכול לחשוף את משוא הפנים הזה. אִם נראה לכם שכְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ, הטעיית אדם תְּהָתֵלּוּ בוֹ?! האם אתם סבורים שתוכלו להטעותו, כשם שמטעים בני אדם?!
פסוק י:הרי הוא הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ, יעניש אֶתְכֶם, גם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן.
פסוק יא:הֲלֹא שְׂאֵתוֹ, אימתו תְּבַעֵת, תבעית אֶתְכֶם, וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם.
פסוק יב:זִכְרֹנֵיכֶם, הדברים שאתם מזכירים ומשננים מִשְׁלֵי, משולים לאֵפֶר, ואין להם קיום. לְגַבֵּי, ערמות, או: גופי חֹמֶר משולים גַּבֵּיכֶם. גביכם או גופיכם אינם מוצקים, אלא הם עשויים חומר המתעוות ומקבל כל צורה שמטביעים בו. דבריכם נאמרים בביטחון עצמי, אך לא אמרות פיכם ולא גופיכם יציבים וחסינים.
פסוק יג:הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי, שתקו והניחו לי, וַאֲדַבְּרָה־אָנִי, וְיַעֲבֹר עָלַי מָה שיעבור.
פסוק יד:עַל־מָה, מדוע אֶשָּׂא, אחזיק את בְשָׂרִי בְשִׁנָּי, אנשוך אותו כדי להתאפק ולשתוק, וְלמה את נַפְשִׁי, נשימתי אָשִׂים בְּכַפִּי, כדי לבלמה ולשתוק?! לחלופין: וְאת נַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי, אסתכן ואומר את אשר על לבי.
פסוק טו:הֵן, אם יִקְטְלֵנִי לוֹ, אליו אֲיַחֵל, אצפה. אהבָתי את ה' ומסירותי אליו לא ייבטלו ממני גם אז, אַךְ את דְּרָכַי ואת טענותי אֶל־פָּנָיו, לפניו אוֹכִיחַ, אפרוש, ואייחל לו שיקבל אותן.
פסוק טז:גַּם, ועוד: הוּא־לִי לִישׁוּעָה. אותי הוא יושיע ולא אתכם כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא. ולכן לא יקבל את דברי החנופה שלכם.
פסוק יז:שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וְתיכנס אַחְוָתִי, אִמרתי שאחַווה בְּאָזְנֵיכֶם.
פסוק יח:הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט לפני אלוקים, יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק.
פסוק יט:מִי־הוּא יָרִיב, המסוגל לריב עִמָּדִי?! כִּי־עַתָּה אם יהיה מי שיעמוד בריב אתי, אַחֲרִישׁ, אשתוק וְאֶגְוָע. בינתיים אין מי שימנע אותי לעמוד במשפט.
פסוק כ:עתה איוב פונה ישירות לאלוקים: אַךְ־שְׁתַּיִם, את שני הדברים הבאים אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי, אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר, ואחשוף את כל אשר על לבי:
פסוק כא:ראשית, כובד כַּפְּךָ המפליאה בי מכות מֵעָלַי הַרְחַק, וְשנית, אֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי, לא תבהיל אותי. כל עוד אני כפוף מפני הסבל שאתה מייסר אותי בו, ומפני אימתך, אינני יכול לבטא את המתחולל בלבי. אני זקוק לחירות כלשהי כדי לומר את דברי.
פסוק כב:אם יתקיימו שני התנאים – וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה, אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי. נוכל לקיים דו-שיח.
פסוק כג:אני מבקש שתבהיר לי: כַּמָּה יש לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת? וטיבם של פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי.
פסוק כד:לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר, וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ?! אינני יודע כמה חטאים ואילו חטאים יכולים להצדיק את יחסי האיבה האלה.
פסוק כה:האם עָלֶה נִדָּף, שכבר נשר מן העץ תַּעֲרוֹץ, תשבור?! וְהאם אֶת, אחרי קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף?!
פסוק כו:כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת, שאתה גוזר עלי גזרות מרות כל כך, וְתוֹרִישֵׁנִי, ואתה מוריש לי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי, חטאים שכבר תיקנתי וכיפרתי עליהם. ואולי: חטאים שחטאתי עוד לפני שהתבגרתי.
פסוק כז:וְתָשֵׂם בַּסַּד, מעין כבל עץ שהונח על רגלי אסירים, את רַגְלַי. וְתִשְׁמוֹר את כָּל־אָרְחֹתָי, דרכי, עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה, אתה שם חוק, גבול, לכפות רגלי, כך שלא אוכל לזוז או לעשות שום דבר.
פסוק כח:מדוע אתה מתנכל אלי כך לגופי, והרי הוּא – האדם כְּרָקָב יִבְלֶה ויישחת, כְּבֶגֶד שאֲכָלוֹ עָשׁ, שהוא מחורר, הרוס וחסר תועלת.