פסוק א:ויען בלדד השוחי, ענין המענה הזה לחלוק על איוב ולסייע על דברי אליפז חבירו, והיו דבריו חזקים מדברי אליפז, כי אמר בפירוש כי הרעות הבאות על איוב ועל בניו כולם במשפט, כי האל לא יעות משפט וצדק, ושם הבנים רשעים גמורים חייבי כרת הגוף ולפיכך כבר מתו. והוא שאמר אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, אבל במדת איוב נהג ענין אחר, שבאו ייסוריו למרק קצת חטאיו שעשה, ואם ישחר אל האלהים ישלם צדקו. והוא שהרשיע את איוב תחלה, כי לא ראה בדעתו שיהיה זה מוסר כמו שנחמו אליפז, מפני טענת איוב שאמר מה כחי כי איהל, כמו שפירשתי:
פסוק ב:עד אן תמלל אלה, יורה כי פעמים רבות אמר איוב כן כי הוא צדיק והאל עות משפט, וזה יחזק פירושי במענה הראשון:
פסוק ג:האל יעות משפט לגמול רע לטובים, או יעות צדק, שלא יגמלם טוב ויניחם למקרה העתים. ויתכן לפרש האל יעות משפט שלא ישפוט הרשעים, ואם יעות צדק שלא יגמול טוב לצדיקים:
פסוק ד:וישלחם ביד פשעם, האל נתנם ביד הפשע, והפשע שלחם, והתרגום אמר: באתר מרדיהון, כמו יד הירדן:
פסוק ו:יעיר עליך, ישרך, כמו יעיד, כי יעיד וישלם נות צדקך, כי ישלם בנים ועושר ונכסים בנוה הצדק שיהיה לך, תחת אשר אבדת הנוה הראשון אשר היו בו החטאים:
פסוק ז:והיה ראשיתך מצער, כי העושר והכבוד אשר היו לך בראשיתך מצער יהיה כנגד האחרית אשר ישגה מאד:
פסוק ח:כי שאל נא לדור ראשון, ודרוש נכונה על מה חקרו הראשונים מאבותם שהם קדמוני הקדמונים, וכן שאל נא לימים הראשונים:
פסוק ט:כי תמול אנחנו ולא נדע, כי בעבור היות ימינו קצרים לא ראינו המקרים ההוים בעולם, ואולי הרשעים מצליחים בימינו ותדע באמת, כי יאבדו לארך ימים כי כן היה בדורות שעברו מאז:
פסוק י:הלא הם יורוך, מה שהיה בימיהם ויאמרו מה ששמעו מאבותיהם, גם מלבם ומחכמתם יוציאו מלים לאמת הענין ולמשול בו משל, ויאמרו
פסוק יא:היגאה גמא בלא בצה, והתימה הזה קשורה עם הפסוק הבא אחריו, היגאה גמא בלא בצה ואחו בלי מים ולא יקטף בעודו באבו, הלא טרם היות בו זרע או ענף יקטף ויכרת מעצמו:
פסוק יב:ולפני כל חציר ייבש, "אבו" כמו לראות באבי הנחל, והוא העלות הנץ, וסוף הפסוק מוכיח אם פרחו הגפן הנצו הרמונים. ודעת המפרשים כי ה"א היגאה במקום אם, וכן הנסה דבר אליך תלאה, אם יגאה גמא בלא בצה, עודנה באבו שלא יקטפנה אדם, לפני כל חציר ייבש מאליו, כן ארחות כל שונאי אל לעלות ברגע ולהכרת:
פסוק יד:יקוט כסלו, יתמעט מבטחו, בענין הכרתה, והוא מלשון כמעט קט:
פסוק טז:רטוב הוא לפני שמש, דמהו לגמא ואחו, יחזור ויאמר כי טרם יזרח עליו השמש הוא רטוב, ועל הגן שהוא נטוע בתוכו תצא פארתו, וכן
פסוק יז:שרשיו יסובכו, על גל אבנים אשר ימצאו בהשתרשם לכאן ולכאן:
פסוק יז:בית אבנים יחזה, בית אשר קירותיו אבני גזית יראה בהכנס שרשיו בתוכו. והמפרשים אמרו יחזה כמו יסתבך, וכן קרן חזות בין עיניו, ולשון משנה חזותא מזרחה. ואפשר שכלם לשון ראייה, קרן גדולה נראה על האחרות:
פסוק יח:אם יבלענו ממקומו, השמש הנזכר בפסוק הראשון, כי כאשר יזרח עליו יבלענו ממקומו עד שיכחיש בו מקומו לאמר לא ראיתיך, כי לא ישאיר לו שורש וענף. או יהיה פירושו אם יבלענו המבלע לכחש בו לאמר לא ראיתיך ולא היה עץ לשאת ענף ולעשות פרי. והתרגום מפרש על גל שרשיו יסובכו, כי הוא על דרך התימה, אמר: האפשר די על איגר שרשוי חרשין בית אבניא יעוין. איגר לשון דגורא יעשו חרש מצל, והלא אם יבלענו אדם ממקומו יכחש בו לא ראיתיך, אם כן אין שרש ועיקר לאילן כזה, רק שעולה כיונק ואבד מיד:
פסוק יט:הן הוא משוש דרכו, כל שמחתו ודרך תולדתו של העץ הזה להכרת, והוא המשל לרשע כי שמחתו להיות הצלחתו אובדת. ואשר מעפר אחר יצמחו, לנטוע מהם נטע יכרתו כמותם כרגע, והמשל כי אם יקומו בניהם תחתם יכרתו ויאבדו כהם:
פסוק כ:הן אל לא ימאס תם, שלא ישלם נות צדקך אם זך וישר אתה:
פסוק כ:ולא יחזיק ביד מרעים, אשר אתה תמה עליהם:
פסוק כא:עד ימלה שחוק פיך, על שלותך וטוב אחריתך:
פסוק כב:שונאך אשר ילבשו בושת, והם הרשעים אשר אתה שונא לדבריך ללמד עליהם חובה:
פסוק כב:ואהל, ביתם יאבד לעיניך ואיננו: