א וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃ ב עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃ ג הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק׃ ד אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃ ה אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃ ו אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃ ז וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃ ח כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃ ט כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ י הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃ יא הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃ יב עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃ יג כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃ יד אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃ טו יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃ טז רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃ יז עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃ יח אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃ יט הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃ כ הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃ כא עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃ כב שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם

מלבי"ם

פסוק א:
פתיחה למענה הרביעית מענה בלדד
פסוק א:
המתווכח השוחי בחר לו שיטה אחרת, אשר כפי דבריו ירשה בקבלה מאבותיו (פסוק ח).
פסוק א:
כאליפז, יאמין גם הוא בהשגחה ובחפשיות הבחירה; כמוהו, גם הוא ייתן כתף סוררת אל דעת האצטגנינים; ולאשר גם איוב, במענהו לאליפז, החריש מדרושים אלה, לכן הסתפק גם הוא במופת אחד אשר העמיד נגד הכופר בהשגחה, במה שאמר האל יעוות משפט?! (פסוק ג), וביאור זאת הראיה הוא, כי מתנאי האלהות שיימצאו בו כל השלמיות ושיסולקו ממנו כל החסרונות, וזאת שיצא מאיתו עוול ומשפט מעוקל הוא חיסרון, וראוי שלא יימצא בו.
פסוק א:
וזאת יודה גם בעל הריב, וגם איוב הניח זה ליסוד אשר עליו בנה ראיותיו, רק שאיוב לקח את הדברים בהשקף על משפט האישיי, וכה יאמר, שיעשה האל עוול הוא דבר נמנע בחוקו, ההנהגה האישיית הנגלית אינה מסודרת לפי המשפט והצדק, באשר ראינו כי היא לא תבחין בין צדיק לרשע, כי הכל כאשר לכל כטוב כחוטא נתונים המה תחת מקרי הזמן ותהפוכותיו, ואחר שזה שיגיע רע להצדיק בחינם הוא עוול, אם כן נמנע שתהיה הנהגה זאת מאת ה', כי חלילה לאל מרשע ושדי מעוול, ולכן החליט כי הנהגה זאת יוצאת ממושל עיוור וסתום עיניים שהיא המערכה, אשר היא לא תבחין בין עובד אלהים לאשר לא עבדו.
פסוק א:
אמנם, בלדד הכריע ההיפך מצד המשפט הראשיי הכללי, וכה יאמר: העוול ראוי שיסולק מאת ה' יען היותו חיסרון, וכן ראוי ליחס לו היכולת המוחלט אחר היותו שלמות, והנה, שנאמר שה' מסר הנהגת העולם אל מושל עיוור, הבלתי מבחין בין טוב לרע, גם אם נצדיק בזה את הדברים הפרטיים הנמשכים מרוע הסדר, בשנאמר כי לא מאת ה' יצאו רק משרי המערכה המנהיגים את ההנהגה האישיית, בכל-זאת לא נוכל להצדיק אותו מצד המשפט הראשיי, כי נשאל, הלא זה בעצמו עוול מאיתו, מה שמסר את ההנהגה ביד המערכה, ולא נוכל להשיב על-זה רק אחת משתי אלה, או שנאמר שאין לו יכולת לעשות משפט להנהיג ההנהגה האישיית, וזה אי-אפשר, כי מתנאי האלהות שיימצא לו היכולת המוחלט, ועל זה אמר: האל, היינו הבעל יכולת והתקיף, איך יעוות משפט?
פסוק א:
או שנאמר שעוזב את השפלים ואינו רוצה להשגיח בם על צד המיאוס או הקנאה (כפי החלוקה אשר בפי המורה בט"ז משלישי), וזה נגד הצדק, ועל-זה אמר ואם שדי יעוות צדק?!.
פסוק א:
וזה מופת חותך, שההנהגה האישיית יוצאת מהשגחתו, ושרוע הסדר הנדמה לנו מייסורי הצדיקים הוא טעות אצלנו, כי הכל מסודר מאיתו בצדק ובמשפט, כי הוא אל אמונה ואין עוול.
פסוק א:
אמנם, מדוע יביא ה' רעות על הצדיק? בזה נטה למסילה אחרת, כי לשיטתו יביא ה' מכאובים על הצדיק מבלי שום חטא קודם, רק כדי להיטיבו באחריתו, ושישלם לו חלף הרעה טוב כפליים, בעניין שהרעות יבואו על-דרך התמורה והחילוף, שעל־ידי הרע ההווה ישיג טוב בעתיד (פסוקים ו-ז).
פסוק א:
ולאשר, כמורגל בפי החכמים, יתדמה האדם בהרבה עניינים אל הצמח, מבאר כי כן תתנהג הטבע עם הצמחים למיניהם, שהצמח הנטוע במקום סלעים ציה ושממה יעקרהו בעל הגן ממקומו וישתלהו במקום רענן ושמן, ומבואר שעקירה זאת אינה לרעה רק לטובה למען יטעהו שורק, אולם לא כל עשב מסוגל לזה, כי הצמחים הגדלים על רוב מים הלחים ורטובים בטבעם לא ישרישו שורשיהם אחרי עקירתם, אבל לעומת זה כן הם לפני כל חציר ייבשו.
פסוק א:
וזה העניין בעצמו יהיה בהנהגת האדם, שהרשע הרגיל בתענוגים ומותרות לא יעקרנו ממקומו רק ייקחהו מהעולם קודם זמנו, וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים, אבל הצדיק יתעקר לפעמים ממקומו וייוורש מנכסיו וגופו יתייסר, וזה לטובתו, לשתלו במקום נאמן, ועוד ינוב בשיבה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח (פסוקים יא-כ).
פסוק א:
ולכן יעצהו להחזיק במעוזו ולבטוח בה' ואליו יתחנן, כי אז תחת ייסוריו ירון חלקו ואחריתו ישגה מאד (פסוק יז פסוקים כא-כב).
פסוק ב:
עד אן תמלל אלה לדבר דברי רוח, ומה שתחליט שה' מסר את ההנהגה ביד המערכת הבלתי מבחנת בין טוב לרע אני משיב לך.
פסוק ג:
האל יעות משפט, הלא יהיה זה עול בחק האל או חסרון יכולת וכמו שהתבאר בפתיחה, אמנם צדיק וישר ה' ואין עול, כי.
פסוק ד:
אם בניך חטאו לו, שעל בניך לא אוכל לומר שנתיסרו ע"ד התמורה כדי להרבות שכרם אחר שהם מתו ונאבדו, אבל עליהם לא תוכל להחליט שלא חטאו, ובודאי חטאו לו (כמ"ש בעצמו אולי חטאו בני)ולכן וישלחם ביד פשעם, כי שלחם ביד הפשע עצמו, כי בעת אכלו ושתו שאז פשעו וברכו אלהים בלבבם, נפל עליהם הבית ומתו. וזה מדה כנגד מדה כפי היושר והצדק, אבל הנוגע לך שאתה טוען כי צדיק אתה, אני משיב לך.
פסוק ה:
אם אתה תשחר אל אל ותתפלל לפניו, אז.
פסוק ו:
אם האמת כדבריך כי זך וישר אתה אז יתברר לך כי עתה, מה שהביא עליך יסורים אינו מצד קצפו או מצד הסתרת פנים וסילוק השגחתו, רק בהפך כי עתה ע"י היסורים יעיר עליך, ובהיסורים בעצמם ישלים את נות צדקך, לכונן את נוך בשלימות גדול כראוי לך לפי צדקך, ופרי היסורים הללו יהיה, כי.
פסוק ז:
והיה ראשיתך מצער, שעי"כ אחריתך ישגה מאד, שהיסורים שהביא עליך בלא חטא יהיה כדי להטיבך באחריתך ולכונן אותך לשם ולתפארת:
פסוק ח:
כי שאל נא, הודיעו ששטה זאת שיסורי הצדיק הם ע"ד התמורה להרבות כבודו באחריתו, קבלה בקבלה מדור ראשון, שהם קבלהו מאבותיהם אשר חקרו ועיינו בדבר הזה:
פסוק ט:
כי תמול אנחנו, שאנחנו א"א שנעמוד על אמתת הדבר לדעת אותו ע"י הבחינה והנסיון שהבחינה לא תהיה אלא ברבות הימים ורב זמן, ואנחנו זה מקרוב נולדנו, וימינו דומים כצל החולף מהרה, וא"א לדעת הכל בזמן קצר כזה, רק צריכים אנו לסמוך על הקבלה הנמשכת מדור דור, אשר הם בחנו הדברים ברבות הימים והקורות, ולכן.
פסוק י:
הלא הם יורוך יאמרו לך, את המקובל אצלם, וחוץ מזה עוד מלבם יוציאו מלים להראות לך במשל מטבע הצמחים:
פסוק יא:
היגאה, הגומא והביצה לא יגדלו בלא אדמה לחה ורטובה ועל לחלוחית של מים, מצד לחלוחותם ורכותם, והנה בעת אשר -
פסוק יב:
- עודנו באיבו, בעוד לא נס ליחה, לא ייקטף, כי הוא חזק מאד, ומכל מקום, רוב שפע הליחות והמימיות אשר בו, זה עצמו הוא גורם שלפני כל חציר ייבש, כי כשייפסק יניקת הליחות בשפע או בהשתנות חום הקיץ ייבשו ויכלו, מה שאין כן החציר, שאינו צריך ליחות כל-כך, יתקיים זמן ארוך יותר:
פסוק יג:
כן ארחות כל שוכחי אל – שהם דומים כמו הגומא והאחו, אשר ישבעו בתענוגים ובמותרות, וראשיתם צלחה למצוא כן משאלות עיניים, והם דומים גם בזה כהאחו, כי תקוות חנף תאבד ולא תתמיד הצלחתו זמן רב, והוא כי בעת -
פסוק יד:
אשר יקוט ויכרת כסלו ומבטחו אשר הוא דומה כבית עכביש, בעת יתמוטט מעט ולא ימצא חית ידו, אז אף בעת אשר -
פסוק טו:
ישען על ביתו, מ"מ לא יעמוד, ר"ל לא לבד שלא יתקיים בעת שיעקרוהו מביתו (כאשר יאמר אח"כ ביסורי הצדיקים שדומים כעץ ששותלים אותו ממקומו למקום אחר) כי הגומא והאחו לא יגדלו אם ימושו ממקום גדולם וינטעו שנית, רק אף שישען על ביתו בכל זה לא יעמד, ואף שירצה להחזיק בביתו בכל עוז, בכל זה לא יקום:
פסוק טז:
רטוב, לא כן הצמח אשר אינו צריך אל מים רבים ולחות הרבה, רק הוא רטוב ורענן אם יעמוד לפני השמש ולא תזיק לו היבושת הבא ע"י השמש, וגם על גנתו יונקתו תצא, שאינו צריך לבצה ומקום לח רק הוא גדל בכל גנה שתהיה, הנה הצמח ההוא בעת אשר.
פסוק יז:
על גל שרשיו יסובכו, בעת ששרשיו יסובכו זה בזה ולא יוכלו להתפשט בעבור גל של אבנים שנמצא אצל שרשם, או שלא יוכל להתפשט בעבור כי בית אבנים יחזה, שגבולו קרוב אל בית אבנים ואבני הבית שהם בגבולו מעכבים בעד שרשיו שלא יתפשטו, אז.
פסוק יח:
אם יבלענו, בעל הגינה ויעקרנו ממקומו עד שהמקום שגדל שם יכחש בו לאמר לא ראיתיך, ר"ל שעוקרו משם מכל וכל:
פסוק יט:
הן, העקירה הזאת הוא משוש דרכו, ישמח על העקירה הזאת ועל הדרך שמובילים אותו ממקומו למקום אחר, כי מעפר אחר אשר אין שם אבנים ושרשים משם יצמחו שרשיו באין מעכב, ונמצא שעקירה זאת היא לטובתו, וזה משל אל הצדיק אשר לא הורגל במותרות והוא רטוב ועומד בצדקו אף לפני שמש, כי הוא מוכן לעמוד בנסיון, כשרוצה ה' לרומם קרנו ולהאיר נרו ורואה כי במקום ובמדרגה שהוא נטוע עתה יש לו מונעים ומעכבים מלהעלותו לגדולה המוכנת לפניו, אז יעקרנו ה' ממקומו יחריב נוהו ויהרוס ביתו וגם עמודי גוייתו ירפפו, וזה אך לטובתו שעי"כ יטעהו ה' מחדש במקום יותר מובחר, וישימהו לנס עמים במקום ובמדרגה אשר בו יתפשטו שרשיו ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וכ"ז הוא לטובתו ולהצלחתו. – עתה מבאר את העולה משטתו, כי.
פסוק יט:
הן אל לא ימאס תם, וא"א שיסורי הצדיק יהיה לרעתו, וגם לא יחזיק ביד מרעים, וא"א שהצלחת הרשע יהיה לטובתו, רק, כי.
פסוק כא:
(כא-כב) עד שיגיע העת אשר ימלא שחק פיך שתשמח על היסורים שסבלת כי תקבל טוב תמורתם עד העת ההיא בתוך כך שונאיך ילבשו בשת, כי אהל רשעים תחרב, ואז תפרח כתמר ואבדן רשעים תראה: