א וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃ ב עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃ ג הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק׃ ד אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃ ה אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃ ו אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃ ז וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃ ח כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃ ט כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ׃ י הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃ יא הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם׃ יב עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃ יג כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃ יד אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃ טו יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃ טז רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃ יז עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃ יח אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃ יט הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃ כ הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים׃ כא עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃ כב שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם באור המילות

מלבי"ם

פסוק ג:
משפט, צדק. המשפט הוא כפי הדין, והצדק הוא לפי היושר לפנים משורת הדין בהשקף על העת והמקום והנדונים כמ"ש בכ"מ, ואם מסר ההנהגה להמערכה בכלל מצד שא"ל יכולת ובזה עוות משפט הכולל זה נגד חק האל, ששם האל יורה על התוקף והיכולת, ואם עוות צדק פרטי הנוגע לך הוא נגד שם שדי שמורה השגחתו הפרטיית:
פסוק ד:
וישלחם. מן העולם, כמו תרע לאומים ותשלחם, וי"מ תהרגם כמו בשלח יעבורו, שיהרגם בחרבו:
פסוק ד:
ביד פשעם. כמו כאשר דבר ה' ביד משה, ויושיעם ביד ירבעם:
פסוק ה:
תשחר אל אל, ואל שדי תתחנן. שחר. מורה הבקשה והדרישה המתמדת שמבקש דבר שנעלם מאתו, וזה אל אל הגבוה שמציאותו נעלם, והחינון מורה שמבקש מתנת חנם וחסד וחן, וזה אל שדי שמורה על השגחתו האישיית שמצד זה א"צ לשחרו כי הוא נמצא אל האדם רק צריך חינון:
פסוק ו:
זך, וישר. הזך הוא בלא פסולת. כמו שמן זית זך, ר"ל נקי מתכונות רעות גופניות, והיושר הוא בבינה כמ"ש בפי' משלי ור"ל נקי מדעות כוזבות באמונה, זך בשכל המעשי, וישר בשכל העיוני:
פסוק ו:
ושלם. מענין תשלומין שישלם טובה תחת הצער, וגם מענין שלום שיהיה לך שלום מן הרע, וגם מענין שלימות שיסיר כל חסרון, ובזה כלל כל החמשה דרכים שבארתי בענין התמורה, שאם לשלם לו טוב תחת רע, הוא מענין תשלומין, אם מענין שיעמול ועי"כ ישיג טוב, הוא מענין שלום, ואם להסיר חסרון בעתיד. הוא מענין שלימות, והפנים האחרים רמז במ"ש כי אתה תשחר אל אל, ובמ"ש כי אתה יעיר עליך:
פסוק ח:
לחקר אבותם. מה שחקרו אבותם:
פסוק יא:
היגאה - היגדל בגובה?
פסוק יא:
וכן ישגא - כמו (תהילים צ״ב:י״ג): כארז בלבנון ישגא.
פסוק יא:
גומא - הוא אחד עם אגם, והוא גדל במים, ובכל-זאת צריך בִצָּה, שהוא עפר מתדבק לח ששם גדל, כמו (ירמיהו): הטבעו בבוץ רגליך.
פסוק יא:
ובאחו אמר שצריך מים, מה שאין צריך לומר בגומא, שידוע שגדל במים:
פסוק יב:
באבו - כמו (שיר השירים): לראות באבי הנחל, בעוד שהצמח רך ולח, כמו (שמות): אביב.
פסוק יב:
ייקטף - הקיטוף הוא בידיים, והחציר גדל במקום יבש, כמ"ש ישעיהו טו.
פסוק יד:
יקוט, פי' מענין כריתה. ויל"פ מענין כמעט קט, שכסלו נעשה קטן וחלוש.
פסוק יד:
כסלו, מבטחו, כבר התבאר (ד' ו') שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והתקוה או הבטחון כולל גם אל השגת הטוב. ור"ל שמבטחו דומה לבית עכביש, שהוא ארוג מחוטים היוצאים מגוף העכביש, כן מבטחו אין לו שורש רק בעצם דמיונו, וקוריו לא יהיו לבגד וכאין נחשב, כי אין לו סמיכה רק בכח דמיונו הכוזב:
פסוק טו:
יחזיק בו. להקים נפילתו, כמו וכי ימוך אחיך והחזקת בו, ועז"א ולא יקום, שאחר שלא עמד ונפל לא יקום מנפילתו, והוא מקביל נגד מ"ש אשר יקוט כסלו שהוא הבטחון מן הרע, אומר שלא יעמוד ויפול, ונגד מ"ש ובית עכביש מבטחו שהוא הבטחון אל התקומה והטוב, אומר שלא יקום:
פסוק יז:
על. טעמו כטעם בעבור, וכמו על אודות:
פסוק יז:
יסבכו. יתערבו זה בזה, כמו ונקף סבכי היער, נאחז בסבך בקרניו.
פסוק יז:
יחזה, מענין גבול, כמו ועם שאול עשינו חוזה (ישעיהו כ״ח:ט״ו):
פסוק יח:
יבלענו. מענין השחתה ועקירה:
פסוק יט:
יצמחו, מוסב על השרשים שבפסוק י"ז:
פסוק כא:
(כא- כב) שחוק. על הצלחתך. כמו אז ימלא שחוק פינו ותרועה על מפלת הרשעים, שונאיך ילבשו בושת על הצלחתך, ואהל רשעים איננו נגד התרועה: