א וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ ב הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃ ג הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק׃ ד כּ֭וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ׃ ה כִּ֤י עַתָּ֨ה ׀ תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל׃ ו הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃ ז זְכָר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃ ח כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ׃ ט מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃ י שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ׃ יא לַ֭יִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי־טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֝בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ׃ יב וְ֭אֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אָ֝זְנִ֗י שֵׁ֣מֶץ מֶֽנְהֽוּ׃ יג בִּ֭שְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֝רְדֵּמָ֗ה עַל־אֲנָשִֽׁים׃ יד פַּ֣חַד קְ֭רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד׃ טו וְ֭רוּחַ עַל־פָּנַ֣י יַחֲלֹ֑ף תְּ֝סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי׃ טז יַעֲמֹ֤ד ׀ וְֽלֹא־אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֭מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע׃ יז הַֽ֭אֱנוֹשׁ מֵאֱל֣וֹהַ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר׃ יח הֵ֣ן בַּ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּהֳלָֽה׃ יט אַ֤ף ׀ שֹׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי־חֹ֗מֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֝דַכְּא֗וּם לִפְנֵי־עָֽשׁ׃ כ מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכַּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֝שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ׃ כא הֲלֹא־נִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם יָ֝מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחָכְמָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רמב"ן

רמב״ן

פסוק א:
ויען אליפז התימני ויאמר:
פסוק ב:
הנסה דבר אליך תלאה, פירשו בו אם נסה המנסה לדבר אליך תלאה מרב צערך, ואעפ"כ ועצור במילין מי יוכל, שלא יענך. ורש"י פירש האם בעבור שנסה האלהים אותך בדבר אחד תלאה, א"כ מי יוכל לעצור במילין שלא יענך בעבור החטא הזה, וכן דעת התרגום שאמר: העל נסיון פתגמא דמטא לותך תשתלהי:
פסוק ג:
הנה יסרת רבים, דרך לעג, כענין ויהתל בהם אליהו, כאומר הנה כמה היית מייסר רבים ומחזק ידים רפות, כי מעת בוא אליך הנסיון תלאה ותבהל, זה דרך המפרשים. ואיננו נכון בעיני בעבור הה"א התימה שבמלת הנסה, כי לפי הלשון הראשון אין כאן תימה כלל, גם לדברי רש"י לא יבא על נכון, כי התימה ב"הנסה" איננו מתקיים, והיה ראוי לדעתו לאמר נסה דבר אליך התלאה. ולפי דעתי שהוא כמשמעו, כמו או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. ופירושו הנסה אלהים אליך דבר שתלאה בו:
פסוק ג:
ועצור במילין מי יוכל, שלא יוכיחך בזה:
פסוק ג:
הנה יסרת רבים, כבוא עליהם הצרות שיקבלו מוסר האל בשמחה:
פסוק ג:
וידים רפות תחזק, תמיד בדברים טובים ובדברי ניחומים, והכושלים בהם שבאו לקרוא תגר יקימון אותם מליך, והכורעים תאמץ, בדבריך הטובים, ועתה כי תבוא אליך כהם תלאה, מנשוא הצער, וכי תגע אליך תהיה נבהל, מדעת המשפט, ותתלה אותו במזל ובמקרה. או יקשור פסוק כי עתה תבוא אליך עם ועצור במילין מי יוכל, יאמר הנסה דבר אליך שתלאה בו, והלא יסרת ממנו רבים, ועצור במילין מי יוכל, כי עתה תבהל בבוא אליך:
פסוק ו:
הלא יראתך כסלתך, למה תלאה ותבהל, כי יראתך מן האלהים היא כסלתך ובה תוכל לבטוח:
פסוק ו:
כסלתך, כמו אם שמתי זהב כסלי, שהוא כמו מבטחי, וישימו באלהים כסלם:
פסוק ו:
תקותך ותום דרכיך, כי
פסוק ז:
זכר נא, שלא ראית מאז נקי אבד וישר נכחד. ותראה
פסוק ח:
חורשי און וזורעי עמל, קוצרים אותו:
פסוק ח:
יקצרוהו, כל אחד יקצור מה שיזרע. והנה זאת ראיה כי
פסוק ט:
מנשמת אלוה יאבדו, האובדים. או יאבדו ישוב אל חורשי און וזורעי עמל:
פסוק י:
שאגת אריה וקול שחל, פירשו בו כי הוא חסר בי"ת, כמו הנמצא בית ה', ורצונו לומר כי מנשמת אלוה בשאגת אריה וקול שחל. או יאמר כי ישלח בם אריות שואגים וכפירים נלתעו שיניהם לטרוף אותם:
פסוק יא:
ליש אובד מבלי טרף, יבא עליהם לבקש טרפם מהם:
פסוק יא:
ובני לביא יתפרדו, וכל אלה רמז לרעות הבאות על הרשעים פתאום, כענין מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי וגו'. ויש מפרשים שאגת אריה וקול השחל יאבדו ויכלו מנשמת אלוה, ושיני כפירים נלתעו ונעקרו ונפלו מהם, וליש גבור בבהמה אובד, ובני לביא יתפרדו, כי אין להם טרף ומזון, רמז לרשעים חורשי און וזורעי עמל שיאבדו עם תקפם וגבורתם אשר היו שואגים כאריות וככפירים בעדרי צאן, והנה אבדם מנשמת אלוה הוא:
פסוק יב:
ואלי דבר יגונב, ביאורו כל זה נראה לעיני כי הצדיקים אינם אובדים והרשעים אובדים וכרתו, ויש דבר נעלם ממני ונגלה לי מקצתו במראות הנבואה והוא אשר יספר כי פעמים אין המדה כן, כי יש אויל משריש וצדיק נוכח, ויאמר כי יש לו בזה שמץ טעם, כי במראות הנבואה נתבאר לו כי הכל בטעם, כי השם צדיק ולא יעשה עולה, ואה"כ יבאר הטעם שלו:
פסוק יג:
בנפול תרדמה על אנשים, כענין בחלום אדבר בו:
פסוק טו:
ורוח על פני יחלוף, כדרך והודי נהפד עלי למשחית:
פסוק טו:
תסמר, פירשו בשם הגאון רבינו האי ז"ל כי הוא מלשון מסמרות נטועים, מרוב פחדו, וכן סמר מפחדך בשרי:
פסוק טז:
יעמוד ולא אכיר מראהו, מראה המדבר בי:
פסוק טז:
דממה וקול אשמע, כמו קול דממה דקה, והגיד לי התחשוב כי אנוש מאלוה יצדק:
פסוק יח:
הן בעבדיו לא יאמין, כדרך בכל ביתי נאמן הוא, יאמר כי האל איננו בוטח בעבדיו, להגיד להם דרכיו ומחשבותיו ואינם נאמני ביתו לדעת סתריו וסודותיו:
פסוק יח:
ובמלאכיו ישים בדעתו תהלה, כי הם אצלו הוללים מבוא בסודו, כי לא כל דרכיו דרכיהם ולא מחשבותיו מחשבותיהם:
פסוק יט:
אף, כי בני אדם ידעו דרכיו והם בעפר יסודם, כי הגוף מוסדות עפר, והם קצרי ימים:
פסוק יט:
ידכאום, המדכאים אותם ויתנום לפני עש להיותם מאכל לרימה. או ידכאום שב אל מלאכי מות ידכאום האנשים ויתנום לרימה:
פסוק כ:
מבקר לערב יכתו, כי בבקר יהיו שלמים וכן רבים, ולערב יוכתו:
פסוק כ:
מבלי משים, מבלי שיהיה אחד מהם משים על לבו הדבר, יאבדו, כי פתאום לפתע יבא שברם:
פסוק כא:
הלא נסע יתרם בם, הלא תראה שנסע היתרון והכח אשר בם, וימותו ולא בחכמה שידעו ויבינו מיתתם, כי בפתע להם המות: