פסוק א:ויען אליפז, הנסה - הנו"ן לשון רבים והסמ"ך מקום שי"ן והה"א מקום אל"ף, וכמוהו: נסה עלינו אור פניך ה'.
פסוק ב:ועצור במלין לא נוכל - ויש אומרים:
פסוק ב:הנסה - המנסה וטעם דבר בדבר. ואחרים אמרו: כי הדבר הוא המנסה.
פסוק ב:ועצור במלין - לא נוכל שלא נשיבך.
פסוק ו:כסלתך - דבר שתשען עליו, כמו: וישימו באלהים כסלם.
פסוק ז:נכחדו - נכרתו, כמו: ותכחד מן הארץ.
פסוק י:שאגת אריה - פירש בו רבי משה הכהן נ"ע: כשאגת אריה, והעניין שישליט עליהם המקום אריות וחיות. ופירש רבי יונה נתעו נלתעו מן מלתעות. ושניהם רחוקים ופירושו: שדמה אף אלהים לשאגת אריה על טרפו.
פסוק י:ופירש נתעו – כמו יתעו לבלי אכל.
פסוק י:ומלת נתעו – שבה על הכפירים, וכמהו: קול דודי הנה זה בא.
פסוק יב:יגונב - מן גנב ועניינו נחטף.
פסוק יב:שמץ מנהו - כל המפרשים פירשו בו מעט לפי העניין. והנכון בעיני: שהוא מטעם ומה שמץ דבר נשמע בו, ועניינו: כי לא יכלה אזני לקחת הטוב המעולה ממנו, כעניין פנים ואחור הנזכרים בפרשת כי תשא.
פסוק יג:בסעיפים - מחשבות.
פסוק טו:תסמר - תרעיד, כמו: סמר מפחדך בשרי. ורבינו האיי ז"ל פירש: שהוא ממסמרות כי הכאב כמסמר נטוע.
פסוק טו:יחלוף - יהלוך כמו חלף הלך לו.
פסוק טז:יעמוד - זה בחלום:
פסוק טז:דממה וקול - כמו: קול דממה דקה וזו דרך נבואה קטנה.
פסוק יח:לא יאמין - אין אמונה בעבדיו כנגדו, שהוא לבדו שלם בלא חסרון.
פסוק יח:תהלה - כמו: אמרתי להוללים אל תהולו, בעבור חסרונם.
פסוק יט:אף שוכני בתי חומר - קל וחומר: הדרים בבתי חומר. והנכון בעיני: שעבדיו ומלאכיו הם העליונים שאין להם גשם, שהוא גוף ונפשות בני אדם נחצבות מהם, ואף שוכני בתי חומר הם הגופות שיסודם בעפר.
פסוק יט:ידכאום - עניין בתי חומר ידכאו השוכנים, בעבור שיכלה הגוף כעש. ורובי המפרשים פירשו:
פסוק יט:לפני עש - לפני שמש. ואמר: כי עש, כמו ועיש על בניה תנחם והם שבעה כוכבים קרובים מהמצוק הצפוני, כמו שש ושיש. והטעם: כל ימי היות עיש.
פסוק כ:מבלי משים - פי' מבין, וכמוהו: וישימו וישכילו.
פסוק כ:יוכתו - מן כתית והטעם, כמו: בבקר יציץ וחלף.
פסוק כא:הלא נסע יתרם - יש מפרשים: יסע יתרון דעתם ויאבד. ואחרים אמרו: כי הוא כמו: כי יתרי פתח - שיסע יתר אהלי. והקרוב אלי: שהוא כמו: יתרה עשה, שהוא ממון ועניינו: שיאבד ממונם במותם.
פסוק כא:ימותו ולא בחכמה - חכמו שיקבצו ממון. גם יורה זה הפסוק כי האדם לא נברא אלא שילמד חכמה.