פסוק ב:מענה איוב
ויען. ויצעק שכל ענייה האמורה בתורה אינה אלא לשון הרמת קול ואב לכולם וענו הלוים קול רם (דברים כ״ז:י״ד):
פסוק ג:אולד בו. לשון עתיד שהיה אומר הלואי ויאבד היום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד:
פסוק ג:והלילה. אף היא תאבד:
פסוק ג:אמר. שיאמר המבשר אשר עליו הדבר מוטל:
פסוק ג:הורה גבר. שעיבר אבי את אמי, בנקבה נוהג לומר הורתה ובזכר נוהג לומר הורה את הנקבה:
פסוק ג:והלילה אמר. זה א' מן המקומות שחיסר המקרא את דבריו מפני שלא הוצרך לפרש מי הוא ומליצתו אמר האומר, (ודומה לו הירוצין בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים) היה לו לומר אם יחרוש אדם בבקרים ורז"ל אמרו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו:
פסוק ד:היום ההוא יהי חשך. תמיד בכל שנה כשיגיע אותו יום:
פסוק ד:אל ידרשהו אלוה ממעל. לטובה:
פסוק ד:ואל תופע עליו. נהרה אורה כמו צוהר ומתרגמינן ניהור:
פסוק ה:יגאלהו. כמו לחם מגואל (מלאכי א׳:ז׳) במה גאלנוך (שם) והוא ל' ליכלוך:
פסוק ה:צלמות. צל של מות (חשך) שאינו מאיר לעולם:
פסוק ה:כמרירי יום. שדים המושלים בצהרים כמו קטב מרירי והוא מושל בצהרים שנאמר ומקטב ישוד צהרים (תהילים צ״א:ו׳):
פסוק ו:אל יחד. אל ישמח כמו ויחד יתרו (שמות יח) (פ"א אל יתאחד סא"א):
פסוק ז:גלמוד. יחיד, וחסר מאדם ומכל בריה:
פסוק ח:יקבוהו. יקללוהו כמו קבה לי (במדבר כב):
פסוק ח:אוררי יום. המקללים את ימיהם, לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם:
פסוק ח:העתידים עורר לויתן. להיות ערירים במחברתם ליחד ליווי שלהם מחברת איש ואשתו מאין בנים, ובגמ' ירושלמי ראיתי עורר לויתן לקונן על ליווי שלהם כשימות כמו לא יערער על מתו:
פסוק ט:בעפעפי. בזהרורי כמו ועפעפינו יזלו מים (ירמיהו ט׳:י״ז):
פסוק י:כי לא סגר. מי שיכולת בידו לסגור וגם זה מן המקראות דומין להלילה אמר:
פסוק י:דלתי בטני. שיצאתי ממנו שאם עשה כן ויסתר עמל מעיני:
פסוק יא:למה לא מרחם אמות. מיציאתי מרחם (הייתי סא"א) מוכן למות מיד ומדבר בלשון עתיד כאלו עומד עכשיו ביום יציאת הרחם ואומר (למה) לא אמות עתה ולמה לא מבטן יצאתי ואגוע. למה לא היתה לי גויעה מוכנת:
פסוק יב:מדוע קדמוני. ברכי אמי קודם למיתה:
פסוק יב:כי אינק. נגזר עלי לינק מהם לפי שהוא מדבר ביום לידה הוא מזכיר דברים של אחריו בלשון עתיד:
פסוק יג:שכבתי. הייתי שוכב בקבר:
פסוק יד:הבונים חרבות למו. זהו דרך למעמידי שם לבנות ערים נחרבות לזכרון להם כמו (ישעיה נח) ובנו ממך חרבות עולם וקורא לך גודר פרץ כלו' עם שרים ובעלי שם או הלואי שלא נודעתי ואהיה כנפל ומה שכתב לא אהיה כנפל טמון מפני שעומד על לשון שהתחיל לדבר בלשון תימה ומוסב על למה לא מדוע קדמוני ברכים או מדוע לא אהיה כנפל טמון:
פסוק טז:כעוללים. תינוקות ולכך קורא אותם עוללים שכולם שחוק וליכלוך כמו (לקמן טז) ועוללתי בעפר וכמו ויתעללו בה כל הלילה (שופטים יט):
פסוק יז:חדלו רוגז. נמנעים מרוגזם שהיו נוהגים ורגילים להרגיז בארץ:
פסוק יז:ושם ינוחו. ושם נחו דבר ההווה כתבו בלשון עתיד:
פסוק יט:קטן וגדול שם. שם ניכר מי חשוב ומי שפל ולפי שאותה גדולה גדולת עולם הוא ואותו שפלות שפלות עולם היא:
פסוק כ:למה יתן. (הנותן והוא הקב"ה):
פסוק כ:לעמל אור. למי שגדל בעמל וצרה למה נותן לו אור עולם ולא המיתו בהוולדו:
פסוק כא:המחכים למות. למרי נפש התאבים ומתאוים למות וקובלים לאמר איננו:
פסוק כא:ויחפרוהו. מרגלים אחריו:
פסוק כא:ממטמונים. יותר משמרגלי' אחר מטמוני אוצרות והיו:
פסוק כב:שמחים אלי גיל. וישישו אם היו מוצאים קבר:
פסוק כב:אלי גיל. בשביל הגילה והששון של (מציאות) קבר:
פסוק כג:לגבר אשר דרכו נסתרה. כל טובות אשר פעל נסתרו מאת בעל הגמול ולא הביט בהם:
פסוק כג:ויסך אלוה בעדו. עשה מחיצה לפניו לסיגרו במסגר כמו (הושע ב׳:ח׳) הנני שך את דרכך:
פסוק כד:ויתכו. לשון נתך ארצה נגרים ויורדים כמים ויש לפרש נתיכה ל' רבייה:
פסוק כה:פחד פחדתי. כל ימי עמדתי בפחד על זה כמו שאמרנו (לעיל א) ויהי כי הקיפו וגו':
פסוק כה:ואשר יגורתי. הן עתה הועתד ונגזר שיבא לי:
פסוק כו:לא שלותי. מדאגה זו והנה ויבא רוגז: