פסוק ג:הנה דבריו אלה יראו משוללי דעת כעניה סוערה עצובת רוח היתה כאלמנה מרה כלענה נפשה מרה לה ממררת אמריה מקללת יומה ולידתה כי היה חשך ולא אור ומי גבר כאיוב יהיה בדבריו אורח כנשים אמנם להורות איוב שלא על ה' יזעף לבו התנבל ויקלל יומו לומר כי לא יחשד שבלי עון יכנו הוא יתברך אך מזלו הכהו ואמר יאבד יום כו' כי הלא שפיטת המערכה וגזור על איש בא' משני זמנים לפי תנועתו בעת יום הלידה או בעת ליל ההולדה ועל הא' אמר יאבד יום ועל השנית אמר חלילה ההוא כו' ודעתו לומר מי יתן והיה ולקו המזלות של העתות ההן באופן שעל ידי לקותן לא יעצרו כח מלגזור עלי מה:
פסוק ד:והחל ביום ואמר הנה הלקות אפשר יהיה מלמעלה שימנעו שפע ההארה הבא עליו באופן שאיכות היום עצמו יהי חשך ממש וזהו היום ההוא יהי חשך ולא אמר ביום ההוא ופירש ואמר אל ידרשהו אלוה שיהיה אבודו ממעל מהעדר שפע העליון שלא ידרש מלמעלה ואצ"ל שלא יהיה לו אור כדי להאיר לארץ כי אם גם עליו לעצמו אל תופע עליו נהרה והנה זה רצוני בעצם שיהפך איכות היום לחשך כי יהיה נעדר שפע מלמעלה למען לא יעצר כח לגזור עלי דבר:
פסוק ה:ואם לא כן לפחות יהיה לו לקוח צרופיי מלמטה שיגאלוהו חשך וצלמות שתשכן עליו עננה בקבע אך בזאת שיהיה באופן מספיק שיבעתוהו לבטל כחו מלגזור כמרירי יום כאותם שיש להם כח למרר ולבטל היום והמזל כברק דשמתיה למרוז שהיה כוכב העוזר לסיסרא זה הוא על יום הלידה:
פסוק ו:וכן על ליל ההולדה אמר הלילה ההוא יקחהו אופל ולא אמר יהי חשך כי הלא זה טבעו כי לחשך קרא לילה אך יקחהו ויתפסהו אופל באופן שאל יחד בימי שנה והוא במה שאמרו ז"ל בב"ר כי י"ב חדש של מבול לא שמשו המזלות ולכן לא יבאו במספר שנות עולם כי במקום נקודת תחלת השנה היה בסופה אמר שילקה באופל הלילה ההוא בגדר שלא יחד בימי שנה לבא במספר ירחים שיהיה בטל לגמרי באופן לא יגזור עלי כי יבוטל בעת ההיא ואומרו לשון יחד בימי שנה למה כי הלילה הוא חצי יום כי ויהי ערב ויהי בקר יום א' אמר אל יחד הלילה ההוא בשום יום מימי שנה לבא בכלל ירחים:
פסוק ו:(ו) הנה הלילה כו'. מה יתן ומה יוסיף ירנן תרנגול בלילה ההוא אם אין אך יאמר אל יחסדני שומע באמרי שמי יתן והיה בטל הלילה ההוא לגמרי כימי שנת המבול והלא בכל לילה יש משמרות מלאכים מרננים לפניו יתברך ואם היה בטל הלילה ההוא היו בטלות רננות מלפניו ואינו כבודו יתברך שהלא לצדיק לא טוב שימנענו תמנע רננה מלפני מלכו של עולם לז"א אילו היו לילות רבים היתה קפידא אך הנה הלילה ההוא יהיה גלמוד לילה אחד לבדו שלא תבא רננה בו ואם גם זה הוא בלתי ראוי אהיה אני סבת בטל מזל א' ושאל תבוא רננה בו:
פסוק ח:מה שהייתי חפץ בו יותר הוא שלא למעני יהיה רק שיקבוהו אוררי יום ועל פי דרכם אתהנה אני ויהיה ע"י אותם שיש כח בהם לארר יום כברק וכיוצא ויהיה אותם אוררי יום שעתידים שהיום ההוא יהיה עורר לויתן שעתיד לעורר עליהם רעה שעל כן יקללוהו בעצם וגם חפצי שעם שדרכם להיות מאררים לא בלבד יאררו אלא גם יקבוהו כי קבה גדול מארה כנודע:
פסוק ט:ותהיה הארירה שיחשכו כוכבי נשפו כו' והוא כי אם אחד מהכוכבים יעורר לויתן ויקללוהו אולי לא יהיה אותו הגורם רעתי לזה אמר שתהיה הארירה כוללת כל כוכבי הנשף באופן שיקו לאור אף לאור מה שבלילה ואין מעוצם הלקות ואל יראה הנשף ההוא בעפעפי שחר שלא יבאו עפעפי שחר במלאת י"ב שעות הלילה לא יעלה השחר שא"כ היה נמנה הלילה ההוא עם היום ולא חפצתי רק שלא ימנה להתיחד ביום כמדובר באל יחד בימי שנה רק שיבטל לגמרי ואחרי כן תבא לילה אחרת ואחר כך יבא היום באופן שלא יהא זווג הורה גבר רק בעת הביטול:
פסוק י:כי לא סגר כו'. הלא אמרתי כי המזל הרע לי בתנועתו ולא ה' פעל כל זאת והנה יש מקום לענות אותי כי אני קץ ביסורין ולא בינת אדם לי כי טוב לגבר כי ישא עול יסורין ואם צדיק אני אולי הם מאהבה וכאשר קבלתי את הטוב גם את הרע אקבל על כן אני אומר שאין כונתי שייטב לי תמיד כאשר בתחלה כי אדרבה תלונתי היא כי לא סגר דלתי בטני הוא השרר שהיה פתח שמשם הייתי אוכל ממה שאמי היתה אוכלת בהיותי במעיה ואמות ברעב באופן שגם את הטוב לא הייתי מקבל כי אם מת מאז בירחי העבור כי היה נסתר עמל מעיני הוא כי עתה הנני מעותד להטיח דברים ולאבד עצמי והוא הנקרא עמל כד"א הוגעתם ה' בדבריכם וזהו ויסתר עמל שהיה על ידי מותי מסתיר עמל העון מעיני בל אראה ברעתי כי אחטא ואאשם ואפסיד כל מעשי הטובים אשר עשיתי ואלך בלי חמדה כאשר באתי ומה הועלתי בבואי אל העולם כי לא נעלם מאז ממנו יתברך כי נועדתי להפסיד זכותי וטוב טוב היה אמות מאז:
פסוק יא:ואם מה שלא מתי בתוך ירחי יולדה היה מפני סכנת אמי למה לא מרחם אמות מעת היציאה מרחם מקושי הלידה ואצא מת ולא תסתכן אמי ואם הוא בגיני שקונה הולד שלמות מה בצאתו חי לאויר העולם הלא אם כן מבטן יצאתי ואגוע אחרי כן כי אחר היותי עתיד לשוב בלי חמדה למה הטריח הוא יתברך את אמי ואת עצמו כביכול לבלי תועלת:
פסוק יב:כי מדוע קדמוני ברכים לגדלני כד"א יולדו על ברכי יוסף וגם את הקב"ה להכך דם שדי אמי לחלב להניקני כמאמרם ז"ל כי חלב דדי האשה דם הוא ומהפכו הוא יתברך לחלב לבל יקוץ הולד וזהו ומה שדים כי אינק לומר ומה הוא כי אינק כלומר האם לא דם הוא ונהפך מראיתו כלומר ולמה הטריח עצמו הוא יתברך על מה שלא יהיה בו תועלת למי שילך כשבא ומאומה לא ישא בעמלו:
פסוק יג:ואיני מצטער על מה שהוא עתה שעדיין לא הטחתי דברים כי ידעתי כי אם עתה שכבתי שהייתי מת הנקרא שכיבה כד"א ושכבתי עם אבותי כפירוש רש"י ז"ל שם הנה ואשקוט מצרת גיהנם ולא עוד אלא שלא היתה מיתתי מתיחסת רק לשינה בעלמא עד עת התחיה וזהו ישנתי ואז שהוא בתחיה כמ"ש ז"ל על אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד לבא שהוא בתחיה אז ינוח לי שהוא גם לגוף באופן שאין דאגתי רק שאני מעותד להטיח דברים כי מי יוכל שאת הצרה הזאת בהמשך ועוד לנו דרך אחר בפסוקים אלו נכתבהו במענה שאחר זה בפסוק כי לא יצא מעפר און:
פסוק יד:עם מלכים כו'. חוזר אל הענין שאמר כי מי יתן ומבטן יצא ויגוע ושמא תאמר כי מה בצע בצאת מן העולם כאשר באתי ואיך תתנחם בצאתך בלי יתרון קנוי בע"ה לזה אמר עם מלכים ויועצי ארץ אותם שאין מטיבין לזולת רק בונים חרבות למו מרחצאות להתענג בהם וכיוצא ולא להיטיב כי אלה ילכו בלי שלמות:
פסוק טו:ושמא תאמר שגם אלה זוכים כי על ידי מורא של מלכות יתיסרו בני אדם ויכונן העולם לזה אמר או עם שרים שעם היות זהב להם כל ישעם וכל חפץ להיות ממלאים בתיהם כסף נוטים אחרי הבצע ולא להיטיב לזולתו:
פסוק טז:ואם גם לאלה זכות מה או כנפל טמון לא אהיה בתמיה אפי' מאותה הנעשים שלא בהיתר שטומנים אותם בצאתם ואפי' לא כעוללי ישראל הרואים אור בבטן אמם כענין בהלו נרו עלי ראשי כי אם אפילו כעוללים שלא ראו אור הם של או"ה מ"ה ועוללים פירשו ז"ל על שבמעי אמם בפסוק זה כי באלה אתנחם והייתי גם אני כאחד מהם:
פסוק יז:שם רשעים כו'. אחר שדבר על אומרו למה לא מרחם אמות כו' אמר על מה שאמרתי כי עתה שכבתי כו' שהיה רוצה למות עתה אמר גם שלדעתי צדיק אני ואם מתי כעת הייתי שוקט ונח עם כל זה איני מחזיק בזה פן תאמרו לי דלא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא ואולי לא צדיק אני על כן אני אומר כי ממה נפשך טוב מותי מחיי כעת שאם רשע אני שם רשעים חדלו רוגז וטוב טוב לי המות פן ארגיז לפניו יתברך בהטיח דברים וכיוצא ואם צדיק אני ושם ינוחו יגיעי כח שהם הצדיקים כמ"ש ז"ל שהם כל ימיהם יגעים ומדוכאים מתגרת היצר הרע כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ומיתתם טובה להם שנוחים מיצרם:
פסוק יח:ואם בינוני אני מאותם שאינם לא נהנים ולא נדונים כענין אחר שאמרו עליו מידן לא נדייניה דעסק בתורה כו' והם כמו אסורים ואולי אני מאותו הסוג ואם כן מה אועיל במותי וטוב הוא לתקן עד אהנה בגן עדן ולא אהיה כאסירים בלי טובה או רעה לזה אמר יחד אסירים שאננו לומר אילו הייתי אני לבדי לא אתנחם אך אמצא אחרים וצערת רבים נחמה וזה אמר יחד אסירים בהיות אסירים יחד שאננו מרוגזם כלו' מתנחם בצער השאר מה שאין כן בהיותי יחידי שנוחם יסתר מעיני ועוד טוב להם כי אינם כאסירים על חוב ששם נוגש אותו הנושה בו אך האסירים האלה לא כן כי אם לא שמעו קול נוגש והוא מה שכתבנו שהם הבלתי נהנים ולא מועלים ולא נדונים כי אין נוגש למו:
פסוק יט:ואם תאמרו למה שמתי בטבע חלוקה היותי רשע או מהבלתי נהנים ולא נדונים עם היות כי מוחזק לגדול בכשרון אני אל תתמהו על זה כי דעו אפוא כי אין מראה עינים בעולם הזה ראיה כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב כי הנה גדר היות קטן או גדול שם הוא ניכר כי לפעמים אשר הוא פה גדול הוא שם קטן ואשר פה קטן ימצא שם גדול כענין עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכן ועבד ימצא שם חפשי יותר מאדוניו והוא דרך שמוש המ"ם כנודע ואם לא כן אין חידוש בכל הכתוב:
פסוק כ:למה יתן כו'. אמר הנה ב' מתנות טובות נותן הקב"ה בכל יום. אחד מאורות כמאמרם ז"ל כי מאורות מתנה לעולם כד"א ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ב' החיים כי בכל יום מחזיר נשמות לפגרים מתים כמו שאמרו ז"ל על חדשים לבקרים כו' אמר היתכן הוא יתברך יתן שתי מתנות טובות למי שאין צריך לומר שאינו מחזיק טובה עליהן אלא שאדרבה לרעות יחשבם והוא למה יתן לעמל אור יום שלהיות עמל כל היום ואין לו מנוח מתוקה שנתו בלילה ואור בקר הוא לו לרעתו וגם המתנה השניה למה יתה למרי נפש הם בעלי מרירות הנפש בטמאם אותה בדברי עונות:
פסוק כא:ושמא תאמרו מה זו תמיהה הלא יתן אור וחיים שעל ידי עמל העמל ינכה רשעו וייטב לו וכן המרי נפש בחיים ישובו ויתוקנו הלא מה שאמרתי הוא על אשר לא יקבלו בסבר פנים יפות כי אם כל כך קצים בחייהם שמחכים למות ואיננו ויעשו המצאות למות יותר מחופר מטמונים כי האנשים האלה לא ישובו אל ה':
פסוק כב:השמחים אלי גיל כו'. כהתימו לדבר דברי שאגתו נשא משלו ויאמר השמחים כו' לומר כלל הדברים שאין טובה רבה ונמשכת מתמדת וכפי רוב העליה תתעתד הירידה כי ירוץ הגלגל אל הבור כי ראו נא עד היכן הגיעה הצלחתי כי מבלי אשמר מהיזק היה הוא יתברך מגן בעדי עד גדר אמרם ז"ל שהיו כבשיו הורגים ותולים בקרנותם את הזאבים וכן בהצלחה כמדובר למעלה ואיזו טובה ושמחה גדולה תתיחס לאיש כמוהו אם לא שימות לשחת עודנו באבו וגדולתו טרם יהפך גלגלו ויראה ברעתו ע"כ אנפי לבב השמחים אלי גיל הם סוג בני אדם חסידי עליון ישרים בלבותם שמחים בשמחת זולתם אשר לא כעצבים מקנאתם הנה יעצתי כי השמחים אלי גיל הזולת לא יעצבו במות המוצלח ביותר כי אם ישישו כי ימצאו קבר מוכן:
פסוק כג:לגבר שהוא מוצלח כל כך שעם היות דרכו נסתרת ממנו להשמר מרע ולהצליח יסר אלוה בעדו כמוני כמאמר השטן הלא אתה שכת בעדו כו' כי אשר ישישו במות איש כזה בעודו בהצלחתו לשמחים אלי גיל יתיחסו ולא לשמחים ברעה כי טובה היא לגבר המוצלח ביותר למות טרם יתהפך גלגלו כאשר קרה לאיוב:
פסוק כד:כי הנה ראו צרתי כי לפני לחמי כו' והוא כי הנה רוב הצרות מתנחם סוכלם בעת אוכלו ושתותו אמר ונהפוך הוא לי כי הלא לפני לחמי אנחתי תבא בזכרי בני ובנותי שהיו סביב לשלחני והנה דרך הנאנח לנוח באנחתו או כשהצרה רבה יקרנו בסימן תשר"ת שבתחלה מתאנח קול ארוך כמרגיש בכח ואחר כך מתקצרת נשימתו ועביד גנוחי ואחרי כן ביותר ובתכיפות ועביד ילולי ואחר כך ישוב וינוח בהנחה ארוכה אמר הנה תחלה אנחתי תבא היא האנחה ארוכה תחלה ואחר כך לא אוכל להתאפק לבא בהדרגה גנוחי והדר ילולי רק מיד ויתכו כמים שאגותי שהוא ילולי בתכיפות כמרוצת מים ואין אנחה ארובה סמוכה לנוח רק יתמידו שאגותי כמים הנגרים:
פסוק כה:ושמא תאמרו שעל בלתי ראותי את הנולד להשמר מצאוני הרעות האלה לא כן הדבר כי הלא פחד פחדתי שני פחדים ממוני ומזרעי כי על כן קדמתי להעלות עולות כי אמרתי אולי חטאו בני ויאתיני כאחד לשמה כרגע וזהו ויאתיני לשון יחיד כאחד עוד זה מדבר וזה בא ואשר יגורתי מהגיע אל עצמי ויבא לי הוא השחין:
פסוק כו:ושמא תאמרו למה לא שבתי בין זו לזו לשוב מרעתי עד המכה אחרונה לזה אמר לא שלותי אחר הראשונה לשוב טעמי בי לבקש על עצמי כי תכף באה השנית עוד זה מדבר ולא שקטתי מהשנית עד בא השלישית כשדים כו' ולא נחתי ממנה עד בא הד' מהנערים ואחרי כן ויבא רוגז בעצמי ובבשרי באופן לא יכולתי לתקן באופן שצדקתי באמרי כי טוב לשמוח במות המוצלח ביותר עד אשר לא יבאו ימי הרעה כדגים הנאחזים כו':
