פסוק א:ויקלל את יומו, מצאנו הנביאים מקללים כן, כי כן ירמיה אמר ארור היום אשר יולדתי בו, רק הכוונה באיוב היתה רעה כאשר אבאר, וחביריו הכירו מחשבתו מתוך דבריו, ולכן יענוהו קשות:
פסוק א:ועתה אפרש כוונת הספר בכללו. בראות איוב הצרות הרבות והרעות הבאות עליו, והוא יודע בעצמו צדקות נפשו, חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל האלהים במעשה בני אדם וכי ההשגחה מסולקת מהם, ופתח דבריו לאמר, כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הנולד נותנים לנולד הרעות והטובות, נטה לדעות הוברי שמים המהבילים, ולכן פתח יאבד יום אולד בו, וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפי שהר כי הם גרמו רעתו, ויטעון מצד גריעת האדם ומעלות האלהים לא ישים אליו לבו, והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרם בארץ, יאמין באדם כמו שיאמין אנחנו בשאר בריות הארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין אין ליחיד מהם עונש או שכר, ולא נאמר שם שחטאו כשישחטו ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם בשפע, זאת כוונתו במענה הזה הראשון. ויחזיר זאת במענה השני באמרו מה אנוש כי תגדלנו, והראיה עוד על זה שאמר לו אליפז ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, עבים סתר לו ולא יראה, זאת הסרת ההשגחה מן השפלים, וחוג שמים יתהלך, השגחתו בקיום המינים בכלל השמים וצבאם, האורח עולם תשמור וגו'. והראה איוב עצמו מתנצל לאמר כי לא היתה הסברא הזאת עמו בשלותו, ואמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך, ויפת בסתר לבי, אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי, כי היה זה בעיני עון פלילי, כי כחשתי לאל ממעל, שהוא ממעל להם ומאתו הכל לא מכהות כוכב אור והירח. רק עתה בבוא הצרות עליו על לא חמס בכפו היו לו לראיה שההשגחה נעדרה מן השפלים. ולדעת רז"ל היתה תלונתו יותר רעה, אמרו במדרש שמות רבה: רגם את האיקונין, יאבד יום אולד בו, קלל את השלטון, הלילה ההוא יקחהו אפל. יתכונו לומר שמרד במדות יום ולילה מנהיגי עולם השפלים, והמשכיל יבין:
פסוק א:והנה פירשתי לך תלונת איוב בכל הספר הזה עם שאר הטענות הבאות בפסוקים אשר אפרש בעזרת השם. והנה הסתכלתי בספר הזה ואין בטענות איוב ובדברי הביריו זכרון השם הנורא, ולא יזכיר רק שמות אלהות ושדי, הוא השם המקובל להם מן האבות כמו שכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ואולם בתחלה הזכיר איוב כשאמר ה' נתן וה' לקח, וכן נזכר בדברי האבות ויקרא שם אברם בשם ה', וזולתו, וכן אמר עוד במענהו הראשון לצופר מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת, אבל בתוכחת במענה ההוא בעצמו אמר, אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפוץ, ועם השמות האלה יתווכח לעולם. ואשר אמר הן יראת ה' היא חכמה, איננו מן התוכחות והוא כתב אל"ף. וכן הקב"ה במענהו הזכיר לו שמותיו הנכבדים אלה בפסוק הרב עם שדי יסור, ובכל דברי השטן יזכיר השם המיוחד, וכשיחזור לאיוב יאמר אלהים, ירא אלהים, החנם ירא איוב אלהים, לא ירא ה', וכן בסוף הספר אחרי שובו לא יזכיר רק שם המיוחד. והכוונה בזה כי תלונת איוב לאמר, כי הנהגת השפלים בגלגלים ובאמצעות המלאכים שהם נפש לגלגלים, וע"כ יזכיר שם אלהים שהוא כולל כל בני האלהים וצבאות מעלה במקומות רבים, כענין שנאמר כאן ויבואו בני האלהים, ולא הזכיר השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אולי לא ידע איוב סודו והנהיגו השפלים וחדשו אותות ומופתים בעולם, כי למשה רבינו נתגלה הדבר הזה, והכלל כי המבין פסוק וארא אל אברהם ואל יצחק וגו' ידע זה. ועתה אשיב לפרש המענה:
פסוק ב:ויען איוב, כמו וענית ואמרת:
פסוק ג:יאבד יום אולד בו, לשון עתיד הלואי שיאבד יום שהייתי עתיד להולד בו ואז לא הייתי נולד, זה לשון רש"י ודעת המפרשים. ואיננו נכון אצלי בעבור קשר הענין עם כי לא סגר דלתי בטני, ועוד שאמר ויקלל את יומו. והנכון בעיני כי הוא אומר היום שנולדתי בו שהוא יום ראשון בשבוע, על דרך משל, יאבד משנות העולם ואל יבוא עוד בשנים הבאות במספר הימים והירחים, בעבור שהרע לי, ולא סגר דלתי בטני. ויהיה אולד עתיד במקום עבר, כמו אז ישיר משה, אז יבנה שלמה:
פסוק ג:והלילה אמר, כמו גזר, ויאבד הלילה שנגזר העבור ממני שהייתי איש:
פסוק ג:הורה, פועל שלא הוזכר שם פועלו, וכן אמרו רבותינו ז"ל איוב מקלל יום לידתו וליל עבורו. ויש מפרשים הורה כמו נולד, וכן על דעתם ותהר את מרים כמו ותלד, ופירושו "אמר" על המבשר. ואם כן תהיה קללתו על הספק לאמר יאבד היום אם נולדתי ביום, ויאבד הלילה אם נולדתי בלילה, וכן כל המענה יקלל היום ואחר הלילה אם נולד:
פסוק ד:אל ידרשהו אלוה ממעל, לדרוש ולדעת בו צורך בני אדם ולהביא בו טובה למפיקים ממנו רצון, כענין ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. או יהיה פירושו יאבד היום ויצא מכלל הימים, ואל יבקשהו אלוה להביא עליו אור כשאר הימים:
פסוק ד:ידרשהו, ענין בקשה, כמו דרוש דרש משה:
פסוק ד:ואל תופע עליו נהרה, ואל תזרח ותאור בו אורה, כמו נהורא עמיה שרי:
פסוק ה:יגאלהו, כמו לחם מגואל, וכן אמר התרגום: יטנפון יתיה:
פסוק ה:יבעתוהו כמרירי יום, יבעתוהו החשך והצלמות, שיהיה כל אדם נבעת בו מן החשך והצלמות המושלים בו, כמו מרירי יום המקללים יומם ונבעתים ממנו. וכן דעת התרגום שאמר: יבעתון יתיה היך מרירי יום צערא דאיצטער ירמיה על חורבן בית מקדשא, ויונה באיטלקותיה בימא דטורסיס. ויש מפרשים שהכ"ף נוסף כמו כחצות הלילה, כמשיגי גבול, וענין מרירי יום כמו קטב מרירי, והוא אויר הדבר:
פסוק ז:יהי גלמוד, כמו ואני שכולה וגלמודה, כענין שומם. והענין שלא יתחבר בימי השנה ובמספר החדשים ויהיה שומם ואל תבוא בו רנה ושמחה לאדם. והנכון לי כי חבור בני אדם ההולכים ברגש ומשמיעים קול היא רננה, ותעבור הרנה במחנה, ויקלל הלילה שיהיה יחיד ובדד ולא יהיה בו חברה לבני אדם. ויש אומרים כי שירת מלאכי מעלה למקום היא רננה, כענין ברן יחד כוכבי בוקר:
פסוק ח:יקבוהו אוררי יום, פירש החכם ר' אברהם הסופדים שיקללו הימים:
פסוק ח:העתידים עורר לויתן, המעותדים לעורר קינותיהם:
פסוק ח:לויתן, כמו לויתם, וכן אמר התרגום דאיטמותן למדכר באתערותהון אלייתהון, והוא מלשון קינה, ולשון הכמינו ז"ל הוא, שאמרו בירושלמי לא תעורר אשה לויתה במועד. ויש מפרשים יקבוהו הכחות העליונים שהם אוררי הימים הארורים שהם עתידים לעורר ולרצץ ראשי לויתן אשר לא יש אכזר שיעורנו זולתם, כי להם כח על השפלים:
פסוק י:כי לא סגר דלתי בטני וגומר:
פסוק יג:כי עתה שכבתי ואשקוט:
פסוק יד:עם מלכים ויועצי ארץ, איננו נותן דעתו למשפט וחשבון אשר בשאול בעולם הנשמות, כי אלו מבטן יגוע לא יתיחד עם מלכים ויועצי ארץ אשר יביאם האלהים במשפט, רק ענינו כי סוף כל אדם למות, המלכים והיועצים אשר להם עושר וכבוד לבנות להם ארמונים בחרבות ולמלאות ביתם כסף וזהב, ולמה לא ימות אחרי צאתו מן הבטן מיד, או נפל אשר לא יחיה ולא יראה האור כלל, ומה תועלת לו במעט חיי צער ועמל. ויש מפרשים או מדוע לא אהיה כנפל טמון, והוא הנכון:
פסוק יז:שם רשעים חדלו רוגז, פירשו בו חדלו מהרגיז הארץ רק החכם פירש כי הרשעים אנשי העמל והתנועה, כמו והוא ישקיט ומי ירשיע:
פסוק יז:חדלו רוגז, חדלו מרגזם, כמו שם ינוחו יגיעי כח, שהענין אחד במלות שונות, ומלת שם ירמוז למקום אשר המתים שם והוא הקבר:
פסוק כ:למה יתן לעמל אור, לא פירש הנותן, בעבור היותו ידוע שהוא הבורא, או יחזור אל היום שנולד בו שלא סגר דלתי בטנו ונותן לו שהוא עמל אור, וכלל עצמו עם אחרים שהם כמוהו, ע"כ אמר "מרי נפש":
פסוק כב:השמחים אלי גיל, ענין כפול ומכופל, שיהיו שמחים אל הגיל הזה וישישו בו כי ימצאו קבר:
פסוק כב:לגבר אשר דרכו נסתרה. קשור עם למה יתן לעמל אור. ויש לפרש כי השמחים אלי גיל הם בני האדם אשר טוב להם בזמנם והם שמחים אלי גיל טובם וישישו כי ימצאו קבר לקבור בו הגבר אשר דרכו נסתרה ומזלו קשה, והענין כי קשי הימים הם עצמם מחכים למות והשמחים בזמנם ישישו עליהם אם ימותו, כי הם עושים צער לעצמם ולאחרים הרואים אותם:
פסוק כג:לגבר אשר דרכו נסתרה, נסתרה ממנו שלא ימצא דרך ללכת בה, כמו נסתרה דרכי:
פסוק כג:ויסך אלוה בעדו, כענין גדר בעדי ולא אצא:
פסוק כד:ויתכו כמים שאגותי, השאגות שבלבו נתכות ויהיו למים ומבכות אותו תמיד:
פסוק כה:כי פחד פחדתי, אמר כי בשלותו לא ראה בטובה בעבור פחדו לתולדות הימים ולא שקט ולא נח והנה בא רוגזו. והענין שלמעלה באומרו שימות ויגוע מבטן, כי חייו כולם לעמל היו ולא אכל בטובה. ואולי זה רמז הבנים שהיה מפחד עליהם אולי חטאו בניו, כי הוא צדיק היה בעיניו ולדעתו לא יבא רעה לצדיק. ונשלם המענה:
פסוק כה:ועתה התבונן כי מחשבתו הסרת ההשגחה מן הבורא ית' מפני הרעות ההוות תמיד בעולם, כי אין מדרך מנהיג צדיק לעשות מן האין יש לרע לו, ועדין לא הקשה מצדיק ורע לו או מרשע וטוב לו. והנה תפשו אליפז בהיותו מסיר הממשלה וההשגחה מדעתו מן אדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך שמו ושומו הממשלה לכוכבים ולמזלות, זכר נא מי הוא נקי אבד, רצונו לומר אחרי שאין הנקיים אובדים כאשר נראה חורש און שיקצרוהו, הנה זה בא לראיה כי מנשמת אלוה יאבדו האובדים, ולא בכח השעות והכוכבים, ואם נראה במקצת האישים שאין המדה בהם כן כאשר ראיתי אויל משריש, הנה קללתו תבוא עליו פתאום ויאבד. ואולם אדרוש בזה אל אל, ואליו אשים ההנהגה הזאת לא אל כוכב ומזל, רק כי הוא יאבד הרשע המשריש, והצדיק הבא עליו רעה כמוך מוסר אלהים הוא ואל תמאסהו. וענין המוסר לדעתי [הוא כמו הנסיון] בצדיקים, כמו שכתוב כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך, וכתוב ויענך וירעיבך וגו' למען נסותך להיטיבך באחריתך. וזאת תשובת אליפז למענה איוב הראשון. ועתה אפרש הפסוקים: