פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה27 פסוקים📜
רש"ירש״י29 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא48 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי57 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג27 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי13 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך30 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר32 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר22 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם15 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם46 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ27 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי האיש שיוכיחוהו מוכיחיו ועם כל זה מקשה ערפו ולא ישמע לקול מוכיחיו פתע ישבר ואין מרפא כלומר פתאום ישבר בענין שלא יהיה לו רפואה והענין שקושי ערפו יורידהו לבאר שחת. או יאמר האיש שהוא איש תוכחות שהוא מוכיח את האנשים שישובו מדרכם הרעה והוא נאה דורש ואינו נאה מקיים שהוא מקשה ערפו ואינו נוכח במה שיוכיח אחרים פתע ישבר ולא יהיה רפואה לשברו. או יאמר האיש שהוא צריך תמיד לתוכחות תוכחה אחר תוכחה לרוב קשי ערפו שלא יוסר בתוכחה אחת פתע ישבר ואין מרפא.
פסוק ב:
אמר כי ברבות גדולת הצדיקים ויתנהגו בני אדם על פי עצתם ישמח העם בעבור שהנהגתם תלך על הטוב שבעניינים כי הם יבחרו אל העם הטוב בכל ענייניהם. אמנם במשול אדם רשע על העם יאנח העם מפני שהנהגתם לא תהיה מסודרת. ואפשר שיאמר כי בעת שימשלו הצדיקים והם הכחות השכליות ישמח העם כי תהיה הנהגת הגוף כולו על הטוב שבעניינים. אמנם במשול הרשע והוא המלך זקן וכסיל יאנחו כחות הגוף כולם מפני שפעולותיו יביאו לאבדן הגוף והנפש.
פסוק ב:
גם נוכל לומר כי החכם הזה קרא צדיקים הכחות הגלגליות בעת שיורו על הצדק והיושר ובאמרו ברבות צדיקים ישמח העם כוון לומר כי בעת שיתחברו כחות רבות גלגליות בעת התקבץ עם או בנין עיר או מדינה מורות על הטוב ועל הצלחת העם ההוא או המדינה ההיא אז ישמח העם ההוא כלומר יגיעו מפאת הכחות הגלגליות ההם טובות והצלחות יביאו העם ההוא לידי שמחה כי ידוע כי השמחה האמיתית לא תהיה רק עם ההצלחה והגעת הטובה.
פסוק ב:
ומה שאמר ברבות צדיקים הוא בעבור ששפע הטובה והברכה יהיו יותר בעת שיתחברו סבות רבות ממה שיהיה בהתחברות סבות מעטות או בהיות הסבה אחת בלבד. ואמרו ובמשול רשע כלומר בעת שימשול על עיר או מדינה או עם מושל רע והוא שהאנשים ההם התקבצו להיות עם אחד בעת ממשלת אחד מן הכוכבים המזיקים המורים על כליון והשחתה או אם בנו עיר או מגדל במזל מתהפך או כוכב חוזר אחורנית או בעת שפלות המזל הצומח וכיוצא באלו מן הדברים המורים על הרע ילך עניינם מרע אל רע עד שבסבת חול עליהם הרע מפאת הכוכב הרע המושל בתחלת עניינם הנקרא רשע בעבור היותו מורה על ההיזק והרע יאנח העם ההוא וזה מבואר כי האנחה לא תהיה רק עם האבל והצער.
פסוק ג:
אמר כי האיש שהוא חושק בחכמה הוא במעשהו זה משמח אביו והאיש שהוא רועה זונות כלומר שהוא נמשך אחר הזונות יאבד הונו. וקרא רועה זונות האיש המתחבר אל הזונות או המנהיגן כלומ' שתהיינה הזונות תחת הנהגתו ותהיינה צאן ידו. או אמר שמזונו רעייתו הוא הזנות שהוא רועה עצמו מהזנות. ואפשר שמלת זונות כולל הניאוף והיות האדם זולל וסובא כי מלת זונה סובלת שני ביאורים והיא המנאפת והמוכרת המזונות ויהיה לפי זה הפירוש אמרו ורועה זונות מי שהוא נמשך אחר המעדנים.
פסוק ג:
ואפשר שכוון לומר כי האיש שהוא אוהב החכמה האלהית ומשתדל לקנותה הוא ישמח אביו כלומר הוא מעדיף אור שכלו. ורועה זונות כלומר מי שלא ישים עיונו בחכמה האלהית אלא שיסתפק בחכמות הלמודיות הנקראות זונות לפי שהן מושכות לב האדם הוא יאבד הון כלומר בחשבו שקנה מן החכמה שכח כי אבד הון גדול והוא מה שלא למד מחכמת הטבע ומחכמת האלהות.
פסוק ד:
אמר כי המלך שינהיג עמו בדרך המשפט הוא יעמיד ארצות מלכותו על הטוב שבענינים. אמנם אם המלך יהיה איש תרומות כלו' לוקח המתנות מבני אדם הוא יהרוס העיר במעשהו זה. ויש מפרשים הפסוק בענין זה אע"פ שהמלך יעמיד אנשי ארצו במשפט אם יהיה איש תרומות יהרסנה.
פסוק ד:
ואחר שהזכיר כי המלך במשפט יעמיד ארץ ואם הוא איש תרומות יהרסנה אמר גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו כלומר האיש שהוא מסית המלך הרשע להתעולל ברשע על רעהו ויהיה מתאנה עליו לא יחשוב שעשה מעשה מועט כי הוא כאלו פרש רשת ותפש האיש ההוא ונתנו ביד שולליו. ויהיה פי' מחליק מחליק הדרך כדי שהדבר שיפול יפול על רעהו ודמה בזה המסבב ביאת הרעה על חברו. והכינוי במלת פעמיו שב אל רעהו כלומר רשת פורש על פעמי רעהו.
פסוק ד:
או יהיה הכינוי במלת פעמיו שב אל המחליק כלומר זה חושב לסבב הרעה ולהביאה על רעהו והוא מסבב אותה על עצמו כי מתוך דבריו יתחכם המלך לקחת ממונו גם כן. ובפשע איש רע מוקש כלומר ובפשע שיפשע הרשע לסבב ביאת הרעה אל רעהו יביא עליו רע מוקש. אמנם הצדיק שלא יחשב להזיק לאחר מתוך שלא יזיק לא יוזק ולכן ירון ושמח כי יודע צדיק דין דלים ולא יסבב שיעושקו מן המלכים ומן המושלים הרשעים. אמנם הרשע לא יבין דעת ויזיק לזולתו ויוזק.
פסוק ד:
וכל מחשבת אנשי הלצון היא להפיח קריה כלומר להביא עליהם מפח נפש. אמנם החכמים הם ישיבו אף אחורנית כשיהיה חרון אף בעולם כל שכן שלא יעוררהו. והרע הגדול הוא כשאיש חכם נשפט את איש אויל שהחכם ירגז והכסיל ישחק לסכלותו ואין נחת ולא הסכמה ביניהם והסבה שאין נחת והסכמה ביניהם היא כי יש שנאה טבעית בין החכם והאויל והוא אמרו אנשי דמים ישנאו תם .ואמרו וישרים יבקשו נפשו כלומר אנשי דמים שונאים האיש התם כמו שהישרים יבקשו להתחבר עמו על מעלת נפשו ואיך יוכל להיות נחת והסכמה ביניהם.
פסוק ד:
והכסיל בהשפטו עם החכם יוציא כל רוחו ומתוך כך יביא החכם לידי כעס והחכם לא יוכל להשיב רק באחרונה בעבור שהכסיל רוצה להוציא כל רוחו. אמנם החכם שהוא ישים טענתו משובחת אף על פי שישיב באחרונה ומדרך העולם להיות צדיק הראשון בריבו.
פסוק ה:
אמר כי האיש שאינו מוכיח רעהו רק הוא דובר אליו דברי חלקות לא יחשוב כי הוא יעשה מעשה קטן כי הוא במעשהו זה פורש רשת על פעמיו וגורם לו שיכשל והענין שהוא גורם לו שיהיה שונה באולתו כי אם יוכיחהו אולי יוסר ולא ישוב לעשות כדבר הזה עוד.
פסוק ו:
אומר כי בסבת הפשע שיפשע האיש יבואהו מוקש רע לגופו ונפשו. אמנם הצדיק שלא יפשע וידבק בשלמות לא יבואהו מוקש. אמנם תדבק בו ההצלחה המחייבת הרנה והשמחה ולפיכך ירון ושמח.
פסוק ז:
אמר כי האדם הצדיק ידע הדין של דלים ויעשהו ולא יתרשל מלראות בענייניהם בעבור היותם דלים. אמנם הרשע לא יבין דבר של דעת ומתוך כך לא יתעסק בענין הדלים. ואפשר שקרא הכחות השכליות דלים ואמר כי האיש השלם הוא יודע דינם והמכוון מהם ויודע כי דינם הוא למלוך וימליכם על כל כחות הגוף. אמנם הרשע הנמשך אחר תאוותיו לא יבין דעת כלומר לא יתן אל לבו להבין ידיעת אמיתת הנמצאות שהוא דין דלים כלומר חוק הכחות השכליות.
פסוק ח:
אמר כי אנשי לצון יביאו מפח נפש על אנשי הקריה. אמנם האנשים החכמים אם יהיה חרון אף בעיר הם בחכמתם ישיבו האף ההוא אחורנית ויסירוהו.
פסוק ט:
אמר כי האיש החכם הוא עומד במשפט ומתווכח עם האיש האויל ולא יבואו לעולם לידי הסכמה כי החכם ירגז ויכעס בראותו האויל יתווכח עמו ויטעון טענות הבל והאויל ישחק בחשבו כי יש ממשות בדבריו ומתוך כך אין נחת ביניהם כלומר לא יבואו לידי הסכמה לעולם.
פסוק י:
אמר כי אנשי דמים ישנאו האדם שהוא תם כלומר תמים ושלם בעבור שיוכיחם על מעשיהם או בעבור שלא יתחבר עמהם לעשות כמעשיהם. אמנם האנשים הישרים שהם בעלי יושר וצדק יבקשו נפשו של תם כלומר ישוטטו אחריו כדי להתחבר עמו וללמוד ממנו ויהיה באור נפשו עצמו.
פסוק י:
ואפשר שקרא כחות הנפש החיה אנשי דמים ואמר כי הם ישנאו התם שהוא החלק השכלי. אמנם הכחות השכליות והם אשר קרא ישרים יבקשו הכח השכלי וימליכוהו עליהם. או יאמר כי אנשי דמים ישנאו האדם שהוא תם ואם ימצאו אנשים ישרים יבקשו לקחת נפשו של כל אחד מהם.
פסוק יא:
אמר כי בעת שיתוכחו יחדו החכם והכסיל הכסיל הוא ירבה דברים ויאמר בפעם אחת כל אשר בלבבו לא יניח דבר שלא יאמרהו מן הדברים הצריכים לו על הענין ההוא. הן דברים אחרים לא יצטרך אליהם. אמנם החכם לא ירבה דבריו רק אחר שישלים הכסיל להוציא כל רוחו הוא ישביח הרוח ההוא כלומר ישפילהו ויכניעהו. מן משביח שאון ימים בשוא גליו אתה תשבחם כלומר בדבור אחד שידבר באחרונה ינצח וישבר טענות הכסיל.
פסוק יא:
או יאמר והחכם באחרית דברי הכסיל יאמר טענתו ויפארנה וישימנה משובחת. או תהיה מלת באחור מקור מהבנין הדגוש ובא על דרך שמות ושאוף מן ואחר עד עתה מלאתך ודמעך לא תאחר שעניינם העכוב ור"ל שהכסיל ימהר להוציא כל רוחו אמנם החכם בעכבו ובאחרו לומר טענותיו הוא משביח לבסוף טענותיו כלומר כי אחור ענותו סבה להיות טענתו משובחת.
פסוק יא:
ובעבור שהזכיר למעלה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אמר מה גדלה אשמת המלך והמושל כשיהיו רשעים שאף אם לא יהיה המלך רשע אלא שיהיה מקשיב על דבר שקר גורם שכל משרתיו יהיו רשעים. ואם הרשים והם הדלים והצדיקים ואנשי תככים שהם אנשי דמים ומרמה תראם נפגשים זה בזה ויכוונו הרשעים לעשקם ולגוזלם יהיה לפעמים סבה שיאיר עיני שניהם ה' כי הרש יבטח בשם ית' לפחדו מאיש תככים לא יוכל לגזול לרש מה שאין לו ואז אולי יתן אל לבו עוני הנעשקים וישוב מדרכו הרעה.
פסוק יב:
אמר כי כשיהיה האדון מטה אזנו לשמוע דברי שקר שיעידו הרשעים על אנשים צדיקים כל משרתיו ילמדו ממנו ויהיו רשעים כמותו גם כן. וכאלו יאמר מה גדלה אשמת המושל בהיותו מקשיב אל אנשים ידברו השקר שהוא במעשהו זה גורם לכל משרתיו שיפעלו השקר ושיהיו רשעים. ויכפל ענשו בהכפל חטא משרתיו שילמדו ממנו במעשה ההוא או שיעשו הרשע במצותו.
פסוק יב:
או יהיה ביאור מושל מקשיב על דבר שקר בענין זה כבר ידעת כי הכוכב מז' כוכבי לכת המיוחד לממשלת היום המיוחד לו אעפ"י שהתיחדו לו השעה הראשונה מן היום או מן הלילה והשעה השמינית גם כן עם כל זה הוא מושל ושליט בכל יום ההוא או הלילה ההוא ןאעפ"י שישתתפו עמו בממשלתו שאר כוכבי לכת כל אחד בשעתו עם כל זה הממשלה האמיתית היא לבעל היום או הלילה.
פסוק יב:
וקרא החכם הזה הכוכב המתחיל למשול בתחלת היום או בתחלת הלילה מושל ושאר הכוכבים המשתתפים עמו בממשלתו בשאר שעות היום או הלילה קרא משרתיו ורצה באמרו מושל מקשיב על דבר שקר לומר כי בעת שיהיה הכוכב המושל בתחלת היום או בתחלת הלילה מקשיב על דבר שקר כלומר שיהיה מן הכוכבים הרעים כמו שבתי ומאדים או שיהיה מורה על פחיתות מדה או מניעת פעולה טובה לא תחשוב ששאר הכוכבים הטובים שישתתפו עמו בממשלתו ביום ההוא או בלילה יוכלו לבטל ההיזק שיורה עליו המושל רק כל משרתיו יהיו רשעים כלומר כל שאר הכוכבים שישתתפו עמו בממשלתו יקראו רשעים כלומ' כי אין ביכולתם למנוע ההיזק שיורה עליו המושל ביום ההוא כי אף בזמן ממשלתם יורו על הרע ועל החסרון שיורה עליו הכוכב המושל עם היותם כוכבים טובים.
פסוק יג:
אמר כי הרש והאדם שהוא איש תככים כלומר בעל מרמות ותוך בעת שהם מתחברים זה עם זה יהיה זה הדבר סבה שיאורו עיניהם ממחשך הסכלות אשר הם בו וזה כי הרש בהתחברו עם איש תככים לא יוכל להנות ממנו ומתוך כך ישים בטחונו באלהיו שירחם עליו וישתדל לפעול פעלים שיצא מעניותו כי לא יבטח בחברו שהוא איש תככים שיתנדב לו מממונו וישתדל למצוא טרפו ולחם חוקו בזעת אפו.
פסוק יג:
וכן האיש שהוא בעל מרמות ותוך ומדרכו שהוא לעולם ישתדל לרמות את חברו בעת שיזדמן שיתחבר עם איש רש יהיה זה הדבר סבה שיאורו עיני שכלו וזה כי הוא לא יוכל לגזול לרש מה שאין לו ומתוך כך יתייאש מן הגזילה וישוב לו לטבע אחרי הרגילו בזה זמן רב. וגם בראותו עוני חברו וחסרונו יהיה סבה שיתעורר וימנע מחטאו עוד פן ירוששהו השם ית' בעבור רשעו.
פסוק יג:
ואחרי שהזכיר ענין המושל הרע באמרו מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הזכיר המלך הצדיק והוא שסמך אל זה מלך שופט באמת וכו'.
פסוק יד:
אמר כי המלך בעת שישפוט באמת הדלים שלא יטה משפטם בעבור היותם דלים בהיותם נשפטים לפניו עם גדולים מהם רק שיוציא לאור משפטם וישפוט אותם משפט אמת כסאו לעד יכון כלומר ממלכתו תכון לעד וזה שהעם יאהבוהו בעבור שפטו אותם משפט אמת וגם תחול עליו ברכת ה' בעבור יושרו.
פסוק יד:
ואחרי שאמר שהמלך השופט באמת הדלים כסאו לעד יכון אמר שבט ותוכחת יתן חכמה כלומר השבט והתוכחת של מלך הנזכר בהכות הרשעים בשבט פיו ובמוסרי אכזרי יתן חכמה באנשים כלומר יגרום שיתנהגו אנשי מלכותו בדרך חכמה כי בהיות האנשים משולחים לעשות איש ואיש כפי תאוותו וילכו בשרירות לבם יהיה סבה לכל רע ולכל מרי והוא אמרו ונער משולח מביש אמו. ולכן צריך שהמלך יוכיח אנשי ממלכתו בשבט פיו ובמוסרו פן ירבו הרשעים כי ברבות הרשעים ירבה פשע והצדיקים יראו עצמם בענין רע כי ברבות הרשעים תהיה מפלת הצדיקים והוא אמרו וצדיקים במפלתם יראו.
פסוק טו:
אמר כי שבט מוסר והתוכחת הם יתנו לנער חכמה כי עיר פרא אדם יולד. ואם לא יוכיחו הנער בנערותו להסיר אולתו הקשורה בלבו ישאר בער נמשל כבהמות נדמה ולפיכך אמר כי השבט והמוסר שיהיה על ידי מעשה בהכות הנער ובייסרו והתוכחת והוא שיהיה על ידי דבור ולמוד וגערה הם יסירו האולת הקשורה בלב נער ויתנו לו חכמה.
פסוק טו:
אמנם הנער המשולח והוא ההולך בשרירות לבו לא יוכיחהו מוכיח ולא ייסרהו הוא יגרום בשת וכלימה לאמו. ויש לדעת כי הוא מביש אביו גם כן. אמנם הזכיר האם בעבור המצאו עם האם יותר מהמצאו עם האב. ועוד שרוב בנים דומים הם לאחי האם כל שכן שידמו לאמם שבנין גופם הוא מדמי האם כי כבר התבאר בחכמת הטבע כי הוולד הוא מדם האם וזרע הזכר הוא פועל בדם האשה ונכנס בו ופועל בו לצייר האברים לדמיון מה שיפעל הרוח של זגג והוא האומן העושה כלי זכוכית שהוא משלח רוח פיו בתוך הזכוכית הנמס והוא הנוקב אותו ופועל בו ומוציא כלי למעשהו ולכן אחרי היות גוף הבן מזרע האם אם יזדמן שיהיה הבן רע הוא יורה שחמרו שהוא מדם האם הוא חומר רע ובלתי נאות ועל זה הענין יהיה מביש אמו שהוא יגלה חרפת רוע מזג אמו מלבד מה שיגרום לה בושת במעשיו הרעים.
פסוק טז:
אמר כי ברבות הרשעים והוא שיהיו מהם רבים בעיר אחת או שתרבה גדולת הרשעים ירבו הפשעים כי הם לא יחשבו ולא יפעלו כי אם רע. וצדיקים במפלתם יראו כלומר כי האנשים הצדיקים הם יראו במפלת הרשעים הנזכרים ור"ל כי בין אם יהיו הרשעים רבים או שתרבה גדולתם סופם שיפלו והצדיקים יהיו קיימים ויראו במפלתם. ואפשר כי הכנוי במלת במפלתם שב אל הצדיקים ור"ל כי ברבות הרשעים אז הצדיקים יראו מפלת עצמם כי הרשעים הם מתחכמים להרע לצדיקים.
פסוק טז:
ואחר שאמר כי ברבות הרשעים ירבה פשע אמר ייסר בנך כי יש תקוה שלא יהיה מכת הרשעים ומוסף על זה שיניחך ויתן מעדנים לנפשך ולכן הוא טוב לייסרו בדברי תורה ומוסר כי באין חזון יפרע עם ושומר תורה אשרהו.
פסוק טז:
וזה שאמרתי לך לייסר הבן בדברי תורה ומוסר לא תחשוב שיספיק כן לעבד כשיהיה משולח לייסרו בדברים כי בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה וצריך לייסרו בשבט מוסר ובעבור שהזכיר שראוי לייסר הבן בדברים והעבד בשבט מוסר אמר אם יעלה בלבך להוכיח שאר האנשים ותראה איש שיהיה אץ בדבריו הזהר מהוכיחו כי אין בו תקוה שיקבל תוכחותיך כי יותר תקוה יש להשיב הכסיל מכסילותו מלהשיב ממדתו המגונה מי שהוא אץ בדברים.
פסוק טז:
ואחר שהזכיר כי בדברים לא יוסר עבד כי צריך להוכיחו בשבט מוסר אמר כי האיש שיפנק מנוער עבדו ולא ייסרנו בשבט מוסר באחריתו יהיה העבד אדון לו ומדרך העבד שהוא איש אף ויגרה מדון ובעל חימה ורב פשע לרוב גאותו ומדרך העולם שגאות אדם תשפילנו והאיש שהוא בהפך זה הוא שפל רוח יתמוך כבוד שהוא הפך השפלות.
פסוק טז:
ומדרך העבד שהוא גנב וכשיבוש אז יפחד לגנוב הוא בעצמו הוא חולק עם הגנב ושונא נפשו כי אלה ישמע ולא יגיד כלומר יודע אלות התורה החלות על הגנב ולא ימנע מחלוק עם הגנב בעבור זה וזה יורה כי הוא ירא וחרד מעונש הרשעים והמושלים יותר ממה שהוא חרד מן האלהים שהזהירו מן הגניבה והגזל.
פסוק טז:
ולכן אמר חרדת אדם יתן מוקש כלומר החרדה שתהיה לחולק עם גנב מן האדם ולא מה' ית' יביא מוקש על עצמו ואשריו אם לא יהיה חולק עם גנב כדי להעשיר והיה תולה בטחונו בה' כי הבוטח בה' אשריו. ובעבור שהזכיר חרדת אדם סמך אליו רבים מבקשים פני מושל כלומ' רבים הם שבעת חרדתם הם מבקשים פני המושל להעביר על עונם בשוחד שיתנו לו. אמנם מה' הוא משפט האנשים. אמנם האנשים לא יבינו זה רק הצדיקים שמעשה הרשעים ואנשי עול הם תועבה בעיניהם וכמו שתועבת הצדיקים איש עול כן תועבת הרשע הוא ישר דרך.
פסוק יז:
אמר ראוי לך שתייסר בנך ותדריכהו בדרך טובה ובכן יניח לך מעצבך ומרוגזך כי אם תייסר בנך עד שיקנה דרך חיים הוא לעת זקנתך יהיה עוזר בצרתך ויתן לך מנוחה והענין שתעמוד אתה במנוחה והוא ימציא טרפך גם תעמוד במנוחה ובהשקט מענייניו שלא יטריד לבך במעשיו כי לא יפעל כי אם הטוב. ויתן מעדנים לנפשך כלומר והוא יעשה מעשים שתתעדן בו נפשך.
פסוק יח:
אמר כי כשיתנהג העם ללא תורה וללא אלהי אמת והוא אמרו באין חזון. יפרע עם כלומר יהיה פרוע לשמצה בקמיו וזה שהתורות והחקים והסייגים והגדרים הם תפארת האומה ומעלתה כי היות האדם משולח לפי טבעו ולפי תאותו הוא דבר רע מאד. ולפיכך אמר ושומר תורה אשרהו. כלומ' והעם שהוא שומר תורת אלהיו ושהוא מתנהג על פי התורה והחוקה אשריו והאשור הזה הוא כולל האשור הזמני והאשור הרוחני כי מי שהוא שומר תורת מנהיגיו אשריו בעולם הזה כי לא יבואנו עונש זמני כי שומא מצוה לא ידע דבר רע. ומי שהוא שומר תורת אלהיו אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.
פסוק יט:
אמר כי העבד מטבעו הרע שהוא לא יקבל מוסר בעבור דברים שתדבר אליו רק צריך ליסרו בשבט ואם לא נזכר. כי יבין ואין מענה כלומר כי הוא יבין מה שתאמר לו וישתוק ולא יענה ולא יוסר בעבור דבריך. או יאמר כי יבין כלומר ומגודל קושי ערפו שלא יוסר בדבריך אף על פי שיבין מה שתאמר לו ואף על פי שאין לו מענה נגדך.
פסוק כ:
אמר אם תראה איש נבהל להשיב ולא יתבונן במה שיש לו להשיב לא תקוה ממנו טוב ויותר תקוה יש באיש הכסיל כשלא יהיה אץ בדבריו ממה שיש ממנו. או יאמר אם תראה איש שיהיה נמהר בדבריו יותר תקוה יש לנו במי שלא הגיע במעלתו ויש לו מן הכסילות יותר ממנו. ושתף האיש שהוא אץ בדבריו בענין הכסילות כי הוא ממעשה הכסילות. או יאמר אם ראית איש שיהיה נמהר בדבריו נקוה ממנו שיהיה כסיל.
פסוק כא:
אמר כי מי שהוא מענג ומעדן עבדו בעת נערותו סוף שהעבד ההוא לא יהיה נשמע אליו רק יהיה לו במקום בן. ומלת מפנק אין לו ראיה בלשון עברי ומצאנו אנקלוס שתרגם והוא יתן מעדני מלך תפנוקי מלכין. והענוג מאד ודמפנק לחדא. ואכל ושבע ודשן ויכלון וישבעון ויתפנקון. וכמו שענין מלות האלה הוא ענין העדון והענוג והדשנות כן ענין מפנק מנוער עבדו המעדנו והמענגו והמדשנו. ומלת מנון שרשו נין מן ולניני ולנכדי נין ונכד כלומר כי מי שלא יכניס העבד תחת שבט מוסרו ולא יטיל עליו יראה בתחלת עניינו הוא לא ירא ממנו באחרית רק ישתעשע עמו ויתנהג עמו כענין הבן עם האב.
פסוק כא:
ואפשר שקרא יצר התאוה עבד לפי שהמכוון ממנו הוא שיהיה עבד נרצע אל החלק השכלי והענין שבאמצעותו ובאמצעות כליו יקנה האדם התחלות ודמיונות מן המורגשות ועליהם יבנה מופתים להשיג המושכלות גם המכוון ממנו שהוא וכחותיו יהיו סרים אל משמעת השכל. ואמר כי מי שהוא מעדן ומענג הכח הבהמי וממלא כל תאוותיו סופו שהוא יעמוד במקום הבן כלומר שיעמוד במקום הכח השכלי וימלוך במקומו כי המכוון הוא שימלוך השכל לא שימלוך המלך זקן וכסיל.
פסוק כב:
אמר כי האיש שהוא איש אף כלומר בעל כעס וממהר לכעוס יחרחר ריב ומדנים ומוסף על זה שמי שהוא בעל חימה יהיה מרבה לפשוע כי הכעס מסלק את הדעת ויביא האיש להשחית נפשו ולהזיק לזולתו ופנה למעלה.
פסוק כג:
אמר כי הגאוה שתהיה לאדם הגאוה ההיא תגרום השפלתו וזה בעבור שהוא יחזיק עצמו בחזקת גאה ורם לא יטרח בעבודת אדמתו ובעסקיו ומתוך כך יתרושש וגם האנשים בראותם אותו שיתגאה אשר לא כדת ישפילוהו. גם האלהים יעץ להשפיל הגבוהים ולהגביה השפלים. גם בעבור גאותם ידברו בגאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות ומתוך כך יענשו והאנשים יכוונו להשפילם.
פסוק כג:
או יאמר גאות אדם תשפילנו כלומר הגאוה שתהיה לאדם היא מורה על שפלות מעלתו כי הגאוה לא תהיה רק בבעל נפש שפלה שלא תכיר ערך עצמה ושפלותה ובעבור זה תשפל מעלתו בחייו ונפשו תהיה שפלה עם נפשות המקצרים.
פסוק כג:
אמנם מי שהוא שפל רוח יתמוך כבוד והענין שהוא ראוי שיכובד ויכובד כי שפלות רוחו מורה על השיגו אמתת הנמצאות ובחינת גדולת האלוה ית' ומלאכיו הקדושים ורוממות גלגליו ורואה כל זה העולם השפל כנקודה קטנה נתונה בתוך הגלגלים ורואה מין האדם לבדו וכל שכן עצמו דבר נבזה ושפל ומפני זה תשפל רוחו ותקטן מעלתו בעיניו ומתוך כך יירא מאלהיו ויתרחק מהמרותו ויפרע חובות האלהים עליו ובעבור זה יכובד בין האנשים ונפשו תכובד בעולם המלאכים והוא אמרו ושפל רוח יתמוך כבוד.
פסוק כג:
ובעבור שהתבאר כי שפלות הרוח והוא הכניעה והענוה כשתהיה כפי מה שתחייב אותה השכל היא המעלה המהוללה שבכל המעלות ובהיותה בענין אחר היא מן המדות הפחותות והבהמיות. יש לנו לבאר גדר השפלות והכניעה ובאיזה ענין תהיה מעלה ובאיזה ענין תהיה שפלות וחרפה. ואומר כי הכניעה בכלל היא שפלות הנפש ושחותה ומיעוט ערכה אצלה והיא מדה ממדות הנפש וכאשר תתיישב בה יראו אותותיה על האברים בלשון הרכה והקול הנמוך והענוה בעת הכעס ומיעוט הנקמה אחר היכולת עליה. והכניעה תחלק לחלקים ואחד מהם כולל האדם ורבים ממיני בעלי חיים שאינם מדברים והיא דלות הנפש וסבלה ההיזק אשר היתה יכולה לדחותו מפני סכלותה באופני דחייתו וזה יהיה מן הכסילים שבבני אדם ועמי הארץ מפני מיעוט ידיעתם וחלישות הכרתם את נפשותם וערכיהם וזה נקרא כניעה בדרך העברה. אבל על דרך האמת הוא דלות הנפש ועוורונה בסכלות הגובר עליה מראות מה שיש בו תקנתה. על הדרך שאמר כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם. אבל ההכנעה האמתית היא אשר תהיה אחרי רוממות הנפש והנשאה מהשתתף עם הבהמות במדותם המגונות וגבהותה מהדמות במדות פחותי בני אדם ביתרון חכמה ויקרת נפש וידיעה ברורה במדות הטובות והמגונות וכאשר יהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה אז תהיה מדה משובחת אבל זולת זה איננו נכנס במדות הנפש המשובחות ומעלות הנפש אך במגונות שבהם כי עניינה בזה הענין כענין הבהמות.
פסוק כד:
אמר כי האדם שהוא חולק עם הגנב אף על פי שלא יגנוב הוא הדברים בעצמו הוא שונא נפשו וזה כי הוא ישמע הקללות שיקללו האנשים שנגנב מהם הדבר ההוא ואומרי' כך וכך יחול על ראש מי שגנב ממני דבר פלוני ועל מי שראה או ידע או שמע אם לא יגיד ועם כל זה הוא לא יגיד והנה אחרי שישמע הקללה והוא יודע שהקללה תעשה רושם במקולל ועם כל זה הוא לא יגיד הוא מראה שהוא שונא נפשו.
פסוק כד:
או יהיה אומרו חולק עם גנב בענין זה כלומר מי שהוא שונא נפשו המשכלת וימנע ממנה חוקה והיא השכלת המושכלות ועושק אותה מן החכמה ועבודת האלהים שהוא מזונה והמכוון ממנה הוא חולק עם גנב כמו שיקרא גנב מי שיקח חוק זולתו ויגנוב ממון חבירו כן יקרא גנב מי שעושק נפשו המשכלת מן הדבר הראוי לה.
פסוק כד:
ומן התימה שהעושה זה איננו שוגג אך מותרה ועומד מהר סיני ורואה ושומע התורה המצווה על זה שנכרתו בה כמה בריתות ואלות ועם כל זה לא ישמר מזה. או יהיה אמרו אלה ישמע ולא יגיד כלומר ויודע העונש והיא האלה שיש בעשיית זה הדבר ולא יגיד אל לבו לומר אני רוצה להשמר מזה הדבר בעבור מה שיבואני מן העונש בסבתו.
פסוק כה:
אמר כי החרדה היתירה שתהיה לאדם מכל דבר שיתחדש וגם שיפחד מכל דבר שיעשהו פן לא ילך עניינו אל השלימות תביא מוקש על בעלה וזה שרבוי החרדה ימית לבו בקרבו ולא יעזר וגם אם יבוא האדם לחוש על כל המקרים שיוכלו להתחדש על כל דבר מן הדברים לא יבוא האדם לעשות דבר מהדברים לעולם כי אין דבר שלא יפול עליו ספק ולפיכך יהיה התרשלותו רב ותהיה החרדה הזאת מוקש לנפשו.
פסוק כה:
גם הזכירו החכמים האלהיים שהחרדה שתהיה לאדם פן יקרהו חולי ידוע אף על פי שלא יהיה מוכן אל אותו החולי ומזג גופו עומד בשווי המחשבה והחרדה שתהיה לו מן החולי ההוא פועלת בגופו ויביא עליו החולי ההוא דומה למה שאמרו רז"ל מחשבה מועלת ולפי שהחרדה היתירה שתהיה לאיש תהיה לו למוקש צריך לאדם שיבטח בה' ית' בכל מעשה יעשהו והוא יסבב הצלתו. והוא אומרו ובוטח בה' ישוגב ומאמר פילוסופי דומה לענין הפסוק הזה המגור לא ידחה מה שנגזר.
פסוק כו:
אמר כי רבים הם שמבקשים פני המושל שיתנהג במשפט איש איש כפי רצונו והם חושבים שפעולת תועיל או תזיק ועל דרך האמת מה' הוא משפט איש כלומר כפי מה שגזר האל ית' שמו וסדר שיצאו העניינים אל אחת מן התכליות כן יקום. וכן כמו שירצה השם ית' בחלוף מה שגזר כפי המערכת כענין הצדיקים הגמורים שהם למעלה מן הזמן כן יקום.
פסוק כו:
ואפשר שכוון באמרו רבים מבקשים פני מושל כענין זה כלומר רבים הם אותם שמכוונים מעשיהם כפי משפטי הכוכבים ובעבור שצריך האדם המכוון אליהם לידע המזל הצומח בעבור היותו הוא המושל וצריך לדעת גם כן אם הכוכב הוא בנשיאותו או בשפלותו וכיוצא בזה קרא המזל הצומח והיות הכוכב בגובה הרום פני מושל ואמ' כי רבים יבקשו ויכוונו במעשיהם לעשות אחר שיחקרו מי הוא המזל הצומח. ואם הכוכב שיכוון אליו הוא בנשיאותו ויחשבו שידיעתם ממשלת הכוכב והמעלה הצומחת תספיק להם. אמנם על דרך האמת מה' שהוא גבוה על כל הגבוהים אשר הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם הוא משפט האיש וכאשר תגזור חכמתו ית' כן יקום. ואמר משפט איש ולא אמר משפט אנשים לרמוז כי השגחתו היא גם בפרטים מן המין האנושי.
פסוק כז:
אמר כי האיש שהוא פועל עולה הוא נתעב ומשוקץ בעיני הצדיקים מפני שהצדיקים יודעים דעת אמיתית כי העול הוא בהמה על צורת איש והוא דבר יותר נתעב מן הבהמה מפני שהבהמה לא כוון ממנה רק שתהיה בהמה. אמנם האיש העול כוון ממנו שיהיה אדם אלהי והוכנו לו כל הכלים שתחול עליו צורת השכל על השלימות והוא בעבור דרך העולה אשר אחז לעצמו יתהפך מהאלהות אל הבהמות לפיכך הוא תועבה לפני הצדיקים.
פסוק כז:
וכמו שהעוול הוא תועבה בעיני הצדיקים כן הצדיק שהוא ישר בפעולותיו הוא נתעב בעיני הרשע מפני שהוא יוכיחנו על הרע שיעשהו מפני שהוא חוץ מכוונתו ולא יתחבר עמו לעשות רע כמוהו. ואפשר שכוון לומר כי המלך זקן וכסיל והוא שקרא איש עול הוא נתעב בעיני הכחות השכליות הנקראים צדיקים וכן הכח השכלי והוא שקרא ישר דרך הוא נתעב בעיני המלך זקן וכסיל והוא שקרא רשע.