א אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ ב בִּרְב֣וֹת צַ֭דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם׃ ג אִֽישׁ־אֹהֵ֣ב חָ֭כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֝וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן׃ ד מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃ ה גֶּ֭בֶר מַחֲלִ֣יק עַל־רֵעֵ֑הוּ רֶ֝֗שֶׁת פּוֹרֵ֥שׂ עַל־פְּעָמָֽיו׃ ו בְּפֶ֤שַֽׁע אִ֣ישׁ רָ֣ע מוֹקֵ֑שׁ וְ֝צַדִּ֗יק יָר֥וּן וְשָׂמֵֽחַ׃ ז יֹדֵ֣עַ צַ֭דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֝שָׁ֗ע לֹא־יָבִ֥ין דָּֽעַת׃ ח אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף׃ ט אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת׃ י אַנְשֵׁ֣י דָ֭מִים יִשְׂנְאוּ־תָ֑ם וִֽ֝ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃ יא כָּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃ יב מֹ֭שֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל־דְּבַר־שָׁ֑קֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים׃ יג רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃ יד מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֝סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן׃ טו שֵׁ֣בֶט וְ֭תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֝שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ׃ טז בִּרְב֣וֹת רְ֭שָׁעִים יִרְבֶּה־פָּ֑שַׁע וְ֝צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ׃ יז יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ וִֽינִיחֶ֑ךָ וְיִתֵּ֖ן מַעֲדַנִּ֣ים לְנַפְשֶֽׁךָ׃ יח בְּאֵ֣ין חָ֭זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹרָ֣ה אַשְׁרֵֽהוּ׃ יט בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּֽי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃ כ חָזִ֗יתָ אִ֭ישׁ אָ֣ץ בִּדְבָרָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃ כא מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֝אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן׃ כב אִֽישׁ־אַ֭ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע׃ כג גַּאֲוַ֣ת אָ֭דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל־ר֝֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד׃ כד חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֭נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֝שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד׃ כה חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃ כו רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃ כז תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
איש - שצריך תוכחות והם יוכיחוהו תמיד, ומקשה ערפו פתאום ישבר ולא יהיה לו מרפא.
פסוק ב:
ברבות צדיקים - כענין רבה תפארת.
פסוק ג:
איש, ישמח - בן שמחה לאביו.
פסוק ג:
ורועה - מן רעך, או מענין: כמרעיתם וישבעו, כלומר מפרנס הזונות והעד: יאבד הון.
פסוק ד:
ואיש תרומות - ידענו כי תרומות הנשיא שהוא לוקח מעם הארץ היא ששית האיפה, כלומר מלך בעבור משפט שיעשה - יעמיד הארץ, ואיש לוקח תרומות רבות יותר מן המדה הידועה - יהרוס אותה.
פסוק ה:
גבר, בפשע - [ה-ו] מחליק - מדבר חלקות על רעהו אולי יוכל לרמות אותו.
פסוק ה:
פעמיו - דבק עם גבר מחליק, כענין ורשתו אשר טמן תלכדו והפסוק הבא לעד, כלומר בעבור פשע יוקש רע מוקש, או מוקש רע אחד.
פסוק ו:
וצדיק ירון - בנפשו במוקשו.
פסוק ז:
יודע צדיק דין דלים - בעבור שיתעסק לריב ריבם.
פסוק ז:
ורשע - לא יבין דעת ומשפט.
פסוק ח:
יפיחו - יסבבו, פחים, כלומר שהשם ישים פחים ללכדם בעבור אנשי לצון.
פסוק ח:
וחכמים - בחכמתם ישיבו, אף השם וינצלו מן הפחים.
פסוק ט:
איש, את - כמו עם, כלומר חכם שיצא למשפט עם איש אויל.
פסוק ט:
ורגז - יחרד או ישחק, אין נחת לחכם עמו.
פסוק י:
אנשי דמים - שישפכו דם, הם ישנאו התם ויהרגוהו.
פסוק י:
יבקשו נפשו - נפש התם וידרשו דמו. פרוש אחר: נפשו דבקה עם אחד מאנשי דמים, וכן הוא וישרים יבקשו נפשו, איש דמים להמיתם בעבור התם, או מלת נפשו דבקה עם אחד מן וישרים ויהיה הענין כפול.
פסוק יא:
כל, באחור - כמו נסעו אחור והוא שם דבר, או שם תאר או שם והוא הנכון למבין.
פסוק יא:
ואחור - רמז ללב שהוא אחר מוצא השפתים וכן יכחידנה תחת לשונו רמז ללב שהוא תחת הלשון.
פסוק יא:
ישבחנה - מן משביח שאון, פירוש ישקיט, כלומר כל רוח דעתו יוציא כסיל ויודיעהו לאחרים, כענין ובקרב כסילים תודע וחכם בלב אשר הוא אחר המוציא, ישבחו רוח דעתו וישקיטנה ולא יודיענה לכסיל, כענין בלב נבון תנוח חכמה.
פסוק יב:
מושל - כשידברו לו שקר וישמעם, אז ישרתוהו רשעים.
פסוק יג:
תככים - שהדלות ישברהו כמו מתוך ומחמס ומזה הענין תוכו לרגליך נשברו ויהיה תכך ותכה.
פסוק יג:
נפגשו - כי הרש והדלות כאשר יגזרם השם וירדו משמים כמטר היורד על הארץ יפגשו בם, והם נפגשו.
פסוק יג:
מאיר - כי הם הולכים בחשך הדלות והשם יאיר עיניהם למלאת חסרונם והכל כפי המעשים.
פסוק יג:
פרוש אחר: תככים - שגזלו לו הונו בתוך ומרמה.
פסוק יד:
מלך - באמת שיוציא דינם באמת המשפט ולא יהדר פני גדול.
פסוק יד:
כסאו לעד יכון - לו ולזרעו.
פסוק טו:
שבט - להכות ותוכחת עם השבט יתן כל אחד חכמה לפתאים.
פסוק טו:
משולח - שילך על פי רצונו ולא ייסרהו אביו - הוא יתן בושה לאמו.
פסוק טז:
ברבות, במפלתם - כענין פשעם.
פסוק טז:
יראו - צדיקים וישמחו.
פסוק יז:
ויניחך - ויתן לך מנוחה.
פסוק יז:
מעדנים - בקחתו מוסר.
פסוק יח:
באין - איש חזון, שאין לעם חזון להוכיח אותם, אז יפרע עם ויגלה.
פסוק יח:
אשרהו - אחרים יאשרוהו ברבות טובתו.
פסוק יט:
בדברים - בלבד לא יוסר עבד, בשבט ותוכחות ראוי ליסרו.
פסוק יט:
כי יבין - אעפ"י שיבין המוסר, לא יענה למייסר לומר כן אעשה.
פסוק כ:
אץ בדבריו - ממהר לדבר או ממהר בעניניו.
פסוק כ:
תקוה לכסיל - מפורש בשני ענינים בפסוק: ראית איש חכם בעיניו.
פסוק כא:
מפנק - תחת מעדנים.
פסוק כא:
ואחריתו - שהוא מפונק יחפוץ להיות כבן והוא מן נין, ונאמר פועל מזה השם והוא ינון שמו כלומר קרא נין כענין אמר אלי בני אתה.
פסוק כב:
איש אף - הוא יראה באפו, ע"כ יקרא אף.
פסוק כב:
יגרה - יערב.
פסוק כב:
חמה - קשה מאף והעד וחמתו בערה בו ואף בפנים לבד.
פסוק כג:
יתמוך כבוד - אפילו בשפלותו יתמכהו שלא יפיל מעליו כבודו, או כבוד השם יתמכהו.
פסוק כד:
שונא נפשו - שהאלה תמיתהו כשישמענה ולא יגיד הגנבה, כענין: וכלתו ואת עציו.
פסוק כה:
חרדת - פועל נופל על החרדה אם הוא הלשון, כמו: ויאבד את לב מתנה, כלומר חרדת אדם שהוא מחריד אחר החורדת, תתן מוקש לנפשו.
פסוק כה:
ישוגב - השם ישגבהו מפני המחריד. פרוש אחר: שיחרדהו השם ויתן לו המוקש שישים ללכוד העניים. פרוש אחר: איש מפחד ולא יתן מבטחו בשם - יבואהו מה שיירא.
פסוק כו:
רבים - גדולים בעבור מתנותיו, או בעבור עזרו ומאת השם יבא משפט מעלת איש, כי בידו המשרה והשפלות.