פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה28 פסוקים📜
רש"ירש״י40 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא45 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי61 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג28 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי15 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך58 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר38 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר27 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם12 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם44 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ28 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי הרשעים הם בפחד תמידי בעבור רשעם כי הם יודעים מה שפעלו מן העול והעונש הראוי לחול עליהם בעבור חטאם וכמו שהם יודעים הרשע שעשו כן יחשבו שהרשע ההוא מתפרסם לאנשי העולם ולכן פחדם מענשם הוא תמידי ורצוף ולפעמים הם נסים בראותם אנשים יבאו לנגדם והאנשים ההם הולכים לפי תומם והרשעים יחשבו כי בעבור רשעם יבואו בידעם כי הם ראויים לכך והם נסים לרוב פחדם ואין מי שירדפם אמנם הם חושבים שיורדפו. והיה ראוי שיאמר נס ואין רודף רשע או נסו ואין רודף רשעים.
פסוק א:
וצדיקים ככפיר יבטח ר"ל אך הצדיקים הם בהפך הרשעים כי הם כמו הכפיר אשר יבטח כלומר שיעמוד לבטח ולא ינוס ובא בחסרון מלת אשר. או יאמר כל אחד מהצדיקים הוא יבטח לדמיון הכפיר. או יהיה אמרו נסו ואין רודף רשע בענין זה כלומ' בעת שתראה אנשים ינוסו ואין מי שירדפם תדין שכל אחד מהם הוא רשע ותדין שהיו צדיקים בעת שכל אחד מהם יבטח ככפיר. ורמז גם כן בפסוק זה כי הצדיקים הם עומדים לבטח ולא יראו מצרות הזמן בעבור היות נפשותם למעלה מן הזמן והם לא יזיקו עד שיפחדו פן יוזקו וגם בעת המות יבטחו באלהים שהוא יגמלם טוב בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.
פסוק א:
ואחרי שהזכיר נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח בא לומר כי זה הענין יהיה בעת שתלך הנהגת הארץ על הטוב שבעניינים והוא שיהיה המלך או המושל מנהיג העם ביושר ובצדק. אמנם לפעמים יהיו מנהיגי הארץ רבים ולא תלך הנהגת הארץ בצדק ולא יעמדו לבטח הצדיקים ולא תאחוז רעדה חנפים וזה יסכים ה' ית' בעבור פשעים שפשעו עם הארץ ועל כן תגזור חכמתו שיהיו שריה רבים שתלך עניין הארץ ההיא מרע אל רע והוא אמרו בפשע ארץ רבים שריה. אמנם אם ימשול עליהם אדם מבין יודע בענין זה יאריך ה' ית' שלותם.
פסוק ב:
אמר כי בעבור הפשע שפשעו אנשי הארץ סבב ה' ית' בעבור עונם שיהיו שריה רבים כדי שלא יצא עניינם אל תכלית טוב וזה כי בעת שיהיו מנהיגי הארץ רבים ירצה האחד חילוף מה שירצה האחר ולפעמים יסמכו זה על זה בהנהגה מן ההנהגות עד אשר בעבור זה יגרמו השחתת העיר ואבידתה כי העסקים והמלאכות אשר לא יוחדו אנשים כל אחד ואחד על עסק אחד מהם לא יצא עניינם אל תכלית טוב כי יסמכו זה על זה. ולפיכך צותה התורה משורר ששיער ושוער ששורר חייב מיתה.
פסוק ב:
ובאדם מבין יודע כן יאריך ר"ל כי בעת שתהיה הנהגת העיר על יד אדם אחד ובתנאי שיהיה מבין ויודע שידע להנהיגם הנהגה הראויה להם יאריך שלומם ושלותם מפני שהוא ישים עינו ולבו להנהיגם בטובה שבהנהגות ומפני זה ילך עניינם אל תכלית טוב. ויהיה יאריך פועל עומד ואם הוא פועל יוצא אומר שהאדם המבין והיודע יאריך שלום העיר.
פסוק ב:
ואפשר כי בעבור היות הכח השכלי אחד והוא הראוי והמכוון בהנהגת גוף האדם קראו אותו מבין ויודע ובעבור היות כחות הנפש רבים קראם שרים רבים באמרו רבים שריה ואמר כי בעבור פשע שיהיה באדם יסבב ה' ית' שימשלו הכחות הגופניות ותהיה הנהגת הגוף ופעולותיו על פיהם וזה כי הם לא יבקשו לעולם רק הקניינים הזמניים שאינם נצחיים. אמנם בעת שימשול הכח השכלי מכחות הנפש שהוא עצמות האדם וינהיג הגוף וכליו ופעולותיו על פי רצונו הוא יאריך שלות הגוף והנפש מפני שהוא יפעול לעולם פעלים יעמוד הגוף על בריאותו ויתן לכל חלק מחלקי הנפש חוקו וישתדל להגיע אל ההצלחה האמיתית ובכן יאריך ימים לעולם שכולו ארוך.
פסוק ב:
ואחרי שהזכיר כי בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין ויודע שימשול עליהם תארך שלותם הזכיר גבר רש ועושק דלים כלומר לפעמים יזדמן שלאשמת העם ימשול עליהם גבר רש והוא האיש שלא ישבע לעולם מן העושר ואפי' אם יהיה לו הון רב הוא חושב היותו רש ומתוך כך כמו שהיה לו לשפוט הדלים משפט צדק ולשמרם מן העושק והגזל הוא עושק אפי' מן הדלים. או יאמר עושק שכר הדלים כי הדלים הם שוכרים עצמם במלאכת אחרים והוא דומה בעניינו למטר סוחף שמדרך המטר להוליד התבואה ומתוך היות המטר סוחף ויורד בזעף הוא מקלקל אותה לגמרי כן המושל כשיהיה רש בעיניו הוא עושק הדלים אעפ"י שהמכוון מן המושל להסיר העושק מבני אדם. והאנשים הרשעים שהם עוזבי התורה יהללו זה המושל הרשע הרש בעיניו העושק הדלים. אמנם שומרי התורה יתגרו ברשעים והסבה היא כי אנשי רע לא יבינו משפט כלומר לא יבינו מעלת המשפט ועל כן יהללו הרשע העושק הדלים ומבקשי ה' יבינו כל ולכן שומרי תורה יתגרו בם.
פסוק ג:
אמר כי האיש שהוא רש והוא משתדל לעשוק הדלים כדי שיעשר ויקום חילו לא הרויח מאומה כי ההון שיקנה האדם על דרך העושק לא יצלח כי יחול עליו בסבתו העונש האלהי והוא דומה במעשהו אל המטר הסוחף שאע"פ שדרך המטר הוא להוציא לחם מן הארץ זה המטר בעבור היותו סוחף והענין שיהיה נופל בחוזק לא יעשה תועלת באדמה. וכן מי שהוא רש ועושק דלים אע"פ שדרך קניית הממון להסיר הריש בהיות הממון נקנה על דרך העושק לא יעשיר בעליו. ולשון סוחף כמו מדוע נסחף אביריך ואומר אחריו לא עמד כי ה' הדפו מורה שענין נסחף נפל. וכן ענין מטר סוחף ואין לחם ר"ל נופל על הארץ. ובדברי רז"ל סחיפא שרי זקיפא אסור וענין סחיפא הפילה כלומ' הטה אותה ואם נדמה שתי המילות האלו ללשון ערבי שאמ' סיחפה הרוח את העבים כשירצו לומר העבירתם סחפתי את השער מן העור כלומר גרדתיו סחפתיו כשירצו לומר דחיתיו יהיה נכון גם כן ויהיה על ענין הזה ביאור נסחף אביריך נדחה ויהיה ענין מטר סוחף גורף ומוליך כל זרע וכל צמח.
פסוק ג:
ואפשר שכיוון באומרו גבר רש ועושק דלים כלומ' האיש שהוא רש מן החכמה ועושק הכחות השכליות ולא יתן להם לחם חוקם שהם המושכלות הוא לא יצלח במעשהו ופעולותיו לא יביאו אל שלימות כמטר הסוחף שלא יצא בסבתו לחם מן הארץ.
פסוק ד:
אמר כי האנשים שהם עוזבי תורה עזיבתם התורה גורמת להם שהם יהללו הרשע ופעולותיו כי אם היו מקיימים דברי התורה היו מואסים הרשע וקצים בו ובפעולותיו. אמנם האנשים שהם בהפך עוזבי התורה והם שומרי התורה לא די שהם לא יהללו את הרשע אלא שהם יתגרו עם עוזבי התורה המהללים הרשע וכל שכן שיתגרו ברשע. או יאמר יתגרו בם כלומר ברשע ובמהלליו.
פסוק ד:
ואפשר שכוון לומר כי עוזבי התורה יהללו המלך זקן וכסיל וימליכוהו ויהיו סרים אל משמעתו. אמנם שומרי התורה יתגרו במלך זקן וכסיל ובנמשכים אחריו.
פסוק ה:
אמר כי האנשים המוטבעים על המעשה הרע לא יבינו משפט כלומר לא ימצא בפעולותיהם דבר הולך על הצדק והמשפט רק יתנהגו על פי תאותם. אמנם מבקשי ה' והם האנשים החשובים המבקשים להדמות לאלהיהם כפי היכולת הם יבינו כל ר"ל כל מה שצריך אליהם להבין. או יאמר ישימו השתדלותם להשכיל ידיעת כל הנמצאים אם יעזרם האלהים על זה.
פסוק ה:
או יאמר אנשי רע לא יבינו משפט כלומר האנשים הרשעים ישתדלו בעשיית הרע ולא יבינו כי על כל מעשיהם האלהים יביאם במשפט אם שלא יבינו המשפט כלל ולא ידעוהו אם שידעוהו ויעלימו עיניהם ממנו כאילו לא יבינהו. אמנם מבקשי ה' הם יבינו כל הצריך וידעו כי על טוב ועל רע ישולם גמולם.
פסוק ה:
ואחרי שהזכיר כי מבקשי ה' יבינו כל ולכן יתגרו ברשעים ולא יהיו מכת המהללים הרשע הנזכר שהוא רש בעיניו ועושק דלים. אמר טוב רש הולך בתומו כלומ' המושל רשע הנזכר העושק דלים הוא עשיר אלא שהוא רש בעיניו ומתוך כך עושק הדלים ואשריו אם היה רש מן הממון ולא רש מן הדעת והוא הולך בדרך תמים כי טוב רש הולך בתומו מהיות עקש דרכים והוא עשיר כזה הרש בעיניו שהוא עשיר בעיניו ועושק הדלים כל זה גרם לו סכלותו שאננו בן מבין כי לו יהיה בן מבין היה נוצר התורה ולא היה עושק הדלים וגם גרם לו לעשוק הדלים היותו רועה זוללים והוא במעשה הזה יכלים אבותיו וירבה הונו בנשך ותרבית כי לא יספיק לו המעט אחר היותו רועה זוללים ובהיותו מרבה הונו בנשך ומרבית יסכים האל ית' שהממון ההוא יירשנו איש שהיה חונן דלים הפך מה שכוון הוא לעשוק הדלים ולהסיר רישו כמו שאמר גבר רש ועושק דלים.
פסוק ו:
אמר כי יותר טוב הוא לאיש שיהיה רש ויהיה הולך בדרך התמימות והשלימות אשר כוון ממנו מהיותו עשיר ויהיה עקש בפעולותיו. וזה כי הרש בתמימות פעולותיו נקוה ממנו שיעשיר וגם אם לא יעשיר לא יחסר כל טוב כל ימי חייו כי מתוך היות כל פעולותיו רצויות יתחברו עמו האנשים. מצורף אל זה שתהיה ברכת ה' בכל אשר יש לו. אמנם העשיר אשר הוא עקש דרכים יתרושש בעבור עקשותו.
פסוק ז:
אמר כי הבן כשיהיה מבין הוא ישמור תורת אלהיו וישמור גם כן מה שיורוהו אנשי החכמה. אמנם הבן כשלא יהיה מבין הוא יתחבר ויהיה נמשך אחר הזוללים ומתוך כך יכלים אבותיו כלומר גורם שאבותיו יקבלו כלימה בסבתו. ואפשר שקרא רועה זוללים האדם הנמשך אחר תאות הגוף וקרא השכל אב ואמר כי האדם שהוא נמשך אחר תאוותיו הגופניות הוא יגרום כלימה אל השכל שיעבידהו אל הגוף ותאוותיו.
פסוק ח:
אמר כי האיש שהוא מרבה הונו בקחתו נשך ותרבית הסכים זה הדבר ה' ית' על ידו כדי שיבוא זה הממון לבסוף בידי אדם שיחון הדלים אם שיצא מחלציו בן שיחון הדלים או שיקח הממון ההוא ממנו מלך או שופט ויחון בו הדלים. סוף דבר אמר כי ה' ית' סבב זה כדי שיחוננו בזה ההון הדלים. או יאמר מי שהוא מתכוין להרבות הונו בנשך ובתרבית כדי לחון בו הדלים אז יסכים ה' ית' על ידו שיקבץ מן הממון שיעור רב.
פסוק ח:
ואפשר שזה הפסוק אשר לפניו שאמ' ורועה זוללים יכלים אביו ואמ' ההכלמה שיכלים אביו הוא שבעבור זוללותו לא יספיק ממונו אליו ומתוך כך ישתדל להרבות הונו בנשך ובתרבית ולא יועיל בזה כי לחונן דלים יקבצנו והוא מסיר אזנו משמוע תורה וגם תפלתו היא תועבה והוא משגה ישרים בדרך רע ומתוך כך בשחותו הוא יפול. אמנם התמימים ינחלו טוב ובעבור שהזכיר למעלה טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר אמ' כי העשיר לפעמים ועל הרוב הוא חכם בעיניו ואיננו כן והדל בשיהיה מבין יחקרנו ועל כן טוב רש הולך בתומו וגו'. או יאמ' חכם בעיניו האיש העשיר שאמרתי גבר רש ועושק דלים ודל מבין הנעשק ממנו שאמרתי עליו ועושק דלים יחקרנו כלומ' היה יודע לחקור אותו אלמלא יראתו אותו שצריך האדם הטוב להסתר בזמן ממשלת הרשעים העושקים הדלים כי כמו שבעלוץ צדיקים רבה תפארת כן בקום רשעים יחופש אדם.
פסוק ט:
אמר כי האדם שהוא מסיר אזנו משמוע תורת אלהיו או תורת הוריו ומלמדיו ויעמוד ויתפלל ללא תורה וללא אלהי אמת לא תחשוב שיהיה מעשהו רצוי כי מתוך שלא למד תורה ולא שמע לקול מוריו ולמלמדיו לא הטה אזנו הוא לא ידע בתפלתו מה ישאל וממי ישאל ולפיכך אמר גם תפלתו תועבה כלומר לא די שהוא נתעב ופעולותיו הבהמיות נתעבות אלא אפילו תפלתו שיתפלל בה אל ה' ית' היא תועבה לפניו כי אין בור ירא חטא ותפלתו היא מן השפה ולחוץ ולא יכוון לבו במה שיוציא מפיו ועל הרוב בעת שיתפלל יחשוב על זמותיו ופעלותיו המגונות.
פסוק י:
אמר כי מי שהוא משגה האנשים הישרים ומסיר אותם מן הדרך הטוב ומדריך אותם בדרך רע והענין שיתן להם אמנה כוזבת ודעת בלתי אמתי. בשחותו הוא יפול ר"ל בשחת אשר כרה לישרים והפילם בה או שכוון להפילם בה הוא יפול בשחת ההוא ר"ל כי הוא חשב לאבד נפשות הישרים במה שבדא להם מלבו והוא יענש בעבור זה ויכפל ענשו בהכפל החטא שיעשוהו הנמשכים אחר רעותיו. אמנם האנשים התמימים והם האנשים השלמים אשר ירצו לעולם הטוב להם ולזולתם ינחלו הטוב במוחלט והוא הטוב הצפון ליראי ה' ולחושבי שמו.
פסוק יא:
אמר כי האיש העשיר הוא בעבור עשרו יהיה חכם בעיניו כאלו יאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. אמנם אם יזדמן שיהיה שם איש דל מבין הוא יחקרנו כלומר יוכיח עליו חרפתו ויראה כי איננו חכם על דרך האמת כמו שחשב.
פסוק יב:
אמר כי בעלוץ הצדיקים והוא בעת גדולתם שיתנהג העולם על פיהם תרבה תפארת והענין שיהיו פעולות כל איש פעולות מפוארות ורצויות. אמנם בקום הרשעים ר"ל בעלותם אל מעלת הגדולה והשררה ויתנהגו בני אדם על פי עצתם יחופש אדם כלומר יחופשו האנשים ולא ימצאו כמו אחפש את ירושלים בנרות אש שיחופשו בעבור שהרשעים יתנכלו עליהם ויחפשו אחריהם כדי להעליל עליהם ואם שיברחו בעבור ממשלת הרשעים כענין מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים. ומתוך כך מי שידרוש אותם בעבור חכמתם צריך לחפש אחריהם כי לא ימצאם במקומם הידוע כי כבר ברחו כדי שלא לראות העול הנעשה בארץ.
פסוק יב:
ואם יהיה יחופש מן התחפש ובוא במלחמה אמר כי בקום הרשעים למשול צריך האדם השלם שלא ירצה לעשות כמעשיהם שיתחפש כלומר שישנה מלבושיו כדי שלא יוכר כי אם יוכר יענישוהו או יכריתוהו מן העולם.
פסוק יב:
ואפשר שקרא הכחות השכליות צדיקים והכחות הגשמיות רשעים ואמר כי בעלוץ הכחות השכליות והוא בעת שתגבר יד השכל ויתנהגו כחות הגוף על פי עצתו ירבה התפארת וההוד והענין כי מהם ומפעולותיהם לא יצא כי אם דבר מפואר רצוי וטוב בעיני אלהים ואדם ומפני זה ירבה התפארת וההוד בסבתם בעולם הזה כי בעלי המדות החשובות ישובחו ויפוארו וגם בהפרד הנפש מעל גויתה תכובד בעולם הנשמות ויתנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. אמנם בקום רשעים והמה הכחות החמריות במלוך מלך זקן וכסיל יחופש הכח השכלי שהוא עצמות האדם ואיננו. או שיחפשו אחריו כחות הגוף להעבידו אליהם.
פסוק יב:
או יהיה ביאור יחופש ישתנה והענין כי במלוך הכחות החמריות הכח האלהי אשר כוון ממנו התכלית הטוב וההצלחה האמיתית ישנה פעולותיו והענין שהוא ישתמש במיני הפחיתיות ובחדש הדעות ובהאמנת דעות בטלות וזה רצה באמרו יחופש אדם.
פסוק יב:
ואחרי שאמר במקום רשעים יחופש אדם סמך אליו מכסה פשעיו לא יצליח כלומר בקום הרשעים ויחופש בעבור האנשים להזיקם מי שיכוין אליו לכסות פשעיו לא יצליח כי כל דבר לא יכחד מן המלך. ומדרך העולם שהאיש שהוא מודה ועוזב ירוחם.
פסוק יב:
מכל מקום אין לסמוך על זה לעשות הרע ולהודות אותו אחר כן כי אשרי אדם שהוא מפחד תמיד והאיש שהוא מקשה לבו יפול ברעה מפני שהמושל על עם דל כשיהיה רשע הוא לדמיון ארי נוהם ודוב שוקק והנגיד והוא המושל על עם דל הוא חסר תבונות לפעמים ורב מעשקות ושונא לקבל שוחד כי רוצה ליקח הכל ולפעמים יאריך ימים בממלכתו ולכן אשרי אדם מפחד תמיד ולא יקשה לבו אפי' על דבר קל פן יפול ברעה.
פסוק יב:
אמנם אם יגיע מרשע איש להרוג נפש זה אין לו תקנה עולמית והוא שסמך אל זה אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. ומי שהולך ולא יזיק לאחר לא בגוף ולא בממון תמים יושע ומי שהוא נעקש דרכים יפול באחת ולכן יש לכל אדם להמנע מהזיק לזולתו ולעשוק רק ישתדל בעבודת אדמתו כי האיש העובד אדמתו ישבע לחם ומי שהוא רודף אחר הריקים ישבע ריש. ומוסף על זה שאמרתי שישבע לחם הוא שאם יהיה איש אמונות יהיה רב ברכות כי יצליחהו ה' בכל מעשיו אמנם מי שהוא אץ להעשיר בדרך גניבה וגזל לא ינקה כי יענש.
פסוק יג:
אמר כי האדם שהוא מעלים הפשעים שעושה מבני אדם או שלא יתודה מהם לפני בוראו ית' ולא יעזוב פשעיו לא יצליח כלומר הוא לא הרויח מאומה בהעלימו פשעיו כי כבר הם גלויות וידועות לפני בוחן לבות וכליות אלהים צדיק. או יהיה אמרו לא יצליח כלומר לא יכופרו פשעיו אחרי שהוא מעלים אותם ולא יבקש המחילה עליהם. אמנם מי שמודה פשעיו לפני בוראו ומקוה ממנו הסליחה ועוזב פעולותיו הרעות ולא ישוב לעשותם הוא ירוחם. או הוא ראוי שירוחם.
פסוק יד:
אמר אשרי האדם שהוא מפחד תמיד בכל ענייניו ואינו מתעבר ובוטח כי מתוך שהוא מפחד הוא לא יכניס עצמו בדבר מסוכן. וכוונת המאמר הוא שיבחן האדם בשכלו כל המעשים אשר יעשה ואם יראה שיש בהם דבר הראוי לאדם שיפחד בעשותו המעשה ההוא פן יבואהו עונש או פן יקציף במעשה ההוא שום אדם ימנע מעשות המעשה ההוא. ובהיות האדם על זה התואר לא יפעל דבר שיבא אליו היזק בסבתו וכל שכן שאשריו אם יירא ויפחד תמיד מאלהיו ויזהר מהמרותו ויכון להיות מן הנכתבים לחיים בירושלים של מעלה.
פסוק יד:
אמנם האיש שמקשה לבו ולא יפחד מדבר ולא יראה האחרונות הוא יפול ברעה כלומר בגזירה רעה. או יאמר שתחול עליו גזירה אחת ותכריתהו לגדולתה.
פסוק טו:
אמר כי כמו שיפחדו האנשים בעת שינהום עליהם הארי וכמו שיראו בעת שקיקת הדוב והוא השמעת קולו כן יירא העם הדל במשול עליהם מושל רשע כי המכוון מן המושל הוא שינהיג את העם הנהגה נאותה דרך חסד ורחמים על הטובים יבחר להם הטוב בכל ענייניהם וירחיק מהם הרע בכל יכלתו לדמיון הרועה הטוב שהוא יחזק הנחלות וירפא החולה ויחבוש הנשברת ובזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. אמנם במשול על העם מושל רע הוא יעשוק ויגזול ויחמוס מדמה להם בעת שיראוהו כאלו יראו ארי נוהם ודוב שוקק בא עליהם ולא יחמול וידמה אליהם כאלו הוא אכזרי ולא יחמול עליהם וידמה להם כאלו הוא ארי נוהם ודוב שוקק והמה הצאן אשר נתנו עליו לאכלה.
פסוק טו:
או יאמר כמו הארי הרעב שהוא ינהום ויאחז טרף וכמו הדוב הצמא כמו ונפשו שוקקה שהם בעבור רעבונם וצמאם ישחיתו כל אשר ימצאו לדמיון זה יעשה המושל הרשע כשימשול על עם דל. וקרא יצר התאוה במלכו מושל רשע וקרא הכחות השכליות עם דל ואמר כי במולכו יגער בכחות השכליות ויחרידם לדמיון מה שיחריד ארי נוהם ודוב שוקק הבעלי חיים שיוכלו עליהם.
פסוק טו:
גם אפשר שקרא דוב שוקק הדוב המתאוה אל המשגל שהוא ימית כל הנמצא בפגעו בו.
פסוק טז:
אמר כי הנגיד והוא המושל או השופט אם יזדמן שיהיה חסר תבונות חסרון תבונתו יביאהו להיות רב מעשקות כלומר לגזול ולעשוק ושהאנשים שיבואו למשפט לפניו יהיו עשוקים במשפט כי יצא מאותו משפט מעוקל. ומתוך שהוא גוזל ועושק לא יאריך ימים ואם לא נזכר. אמנם אם הנגיד יהיה נבון או בעל תבונות שלא יהיה עושק וגוזל רק שיהיה שונא בצע ולא יקח שחד להטות המשפט הוא יאריך ימים.
פסוק טז:
או יאמר הנגיד אם יתקבצו בו שני החסרונות האלה אעפ"י שהם חסרונות גדולות מאד והוא שיהיה חסר תבונות ורב מעשקות אם תהיה בו זאת המדה טובה לבדה והוא שיהיה שונא בצע כלומר שלא יקח שוחד להטות משפט איש הוא יאריך ימים על ממלכתו. ואמר כן להפליג רוע מדת לקיחת השחד מפני שידוע מעניינו שהוא אל כל אשר יפנה ישכיל.
פסוק יז:
אמר כי האדם שהוא עשוק והענין שהוא אסור ונעשק בעבור שהוא חטא והרג את הנפש והוא מעותד לקבל את העונש עד בור ינוס אל יתמכו בו כלומר לא תחשוב שיהיה זה מכת הנאמר עליהם הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך רק זה שחטא בדם נפש הניחהו ועד בור ינוס כלומר הנח לו שינוס אל ההריגה ואל שאול ירד ולא יהיה מי שירחם עליו. או יהיה עשוק פעול במקום פועל ויהיה עניינו אדם עושק בדם נפש ובא על דרך חץ שחוט שעניינו מן שוחט. כולם אחוזי חרב שעניינו אוחזי חרב. אל איש לבוש הבדים שעניינו לובש הבדים.
פסוק יז:
גם אפשר שקרא אדם עשוק בדם נפש מי שנתן אמנה כוזבת והפסיד בה נפש זולתו ואמר כי העושה זה אינו ראוי לרחמים ולחנינה רק אל שאול תורד נפשו אל ירכתי בור. ולא יתמכו בו מה שפעל מן המעשים הטובים כי החטא הוא גדול מאד ויכפל לעולם בהכפל החטאים שיעשם האיש הנמשך אחר אמונתו הרעה.
פסוק יח:
אמר כי האיש ההולך בתמימות והוא השלימות והענין שיכוין בכל מעשיו שיהיו תמימים הוא יושע מצרת הזמן וגם יושע התשועה הרוחנית. אמנם מי שהוא נעקש דרכים והוא העקש בפעולותיו הוא יפול באחת כלומר אם ינצל ברוב מן העקשיות שיעשה סופו שיפול באחת מהם.
פסוק יט:
אמר כי האיש שהוא משתדל בעבודת אדמתו ולא יתרשל בה והוא הדין שישתדל על כל דבר שצריך בו שידול הוא ישבע לחם כלומר הוא יגיע לכוונתו במה שיעשהו אחר שיעשהו בזריזות. אמנם האיש שלא ישתדל בעבודת אדמתו רק בעת הראוי לו שיעבוד אדמתו הוא רודף אחר האנשים הריקים להדמות במעשיהם או שהוא רודף אחר דברים רקים ושיחות בטלות הוא לא ישבע לחם רק ישבע מן הריש והוא העוני. ואמר ישבע ריש על דרך הרחבת הלשון כי הריש הוא העדר ההון ולא ישבע האדם ממנו.
פסוק יט:
ואפשר שכוון באמרו עובד אדמתו ישבע לחם לומר כי האדם המשתדל בעבודת האדמה שהיא מיוחדת לו לא שיעבוד אדמת זולתו וישימוהו נוטר כרמי זולתו ולא יטור כרמו. הוא ישבע לחם אבירים והוא משל יגיד כי המשתדל בהשלמת נפשו המשכלת אשר היא לו לבדו ואין לזרים אתו הוא ישבע לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו והוא משל אל ההשגה השכלית ואל התענוג הרוחני. אמנם האיש שיניח השלמת נפשו המשכלת והוא מרדף ריקים כלומר שהוא ימשך אחר התאוות הגופניות הוא חסר לב. ר"ל חסר שכל ולא ישבע לחם רק ירעב אל ההשגה והוא עונש הנפש המקצרת.
פסוק יט:
או יאמר מי שהוא עובד אדמתו ויש לו מן התבואה לשובע עד שהוא תמיד ישבע לחם ולא יעניק מברכותיו לעולם לדלים ולריקים מכל טוב רק ירדפם ויגרשם הוא ישבע ריש כלומר יענישהו ה' ית' בעבור אכזריותו שישבע מן העוני ויצטרך לזולתו.
פסוק כ:
אמר כי האיש שהוא איש אמונות שיאמין באלהיו שימציא טרפו ולא יהיה אץ להעשיר הוא יהיה רב ברכות והענין שה' ית' אשר תלה עליו בטחונו יצוה את הברכה באסמיו. אמנם מי שהוא אץ להעשיר ולא יבטח אל ה' בכל לבו לא ינקה כלומ' לא יהיה נקי שלא יענש.
פסוק כ:
או יאמר מי שהוא איש אמונות ורב ברכות והוא אץ להעשיר כלומר משתדל בכל עוז להעשיר לא יצא נקי מנכסיו מפני שהתחברו בו האמונה והעושר והזריזות.
פסוק כ:
או יאמר אפי' אם יהיה האיש איש אמונות ורב ברכות ויהיה אץ להעשיר. לא ינקה שלא יענש כי אחרי שהוא רב ברכות הוא דבר מגונה לו שיהיה אץ להעשיר.
פסוק כ:
ואחר שהזכיר כי אץ להעשיר לא ינקה סמך אליו הכר פנים לא טוב והוא אזהרה לדיין שלא יהיה גם כן אץ להעשיר ולהכיר פנים במשפט בעבור שוחד שיקבל מבעלי הריב. והוא שאמר ועל פת לחם יפשע גבר כלומר על דבר קטון שיקבל יטה הריב.או אמ' ואיננו דבר ראוי שעל פת לחם יפשע גבר להטות הדין כי זה הוא דרך איש רע עין שהוא נבהל להון ולא ידע כי חסר יבואנו לבסוף. ולכן אני שלמה הוכחתי בימי האנשים ומי שיבא אחרי מן המוכיחים חן ימצא יותר מאותם שיחליקו להם לשונם ולא יוכיחום מן העושק הנזכר. ובעבור שהזכיר דברי הגניבה והעושק סמך אליו גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע כלומ' תמצא אנשים שגוזלים לאביהם ולאמותם ויחשבו שאין פשע בזה ועל דרך האמת חבר הוא לאיש משחית כי עושק וגזל יבא מתכונת נפש רחבה שלא יסתפק במעט ויכוין אל המותרות ומתוך כך יגזול ומתוך שיגזול יעורר על עצמו מדנים ולכן סמך אל זה רחב נפש יגרה מדון. אמנם מי שלא יעשוק ויגזול ובוטח בה' שיטריפנו לחם חקו הוא ית' יעמידנו דשן ורענן. אמנם מי שהוא בוטח בלבו להעשיר באיזה ענין שיוכל הוא כסיל. והולך בחכמה הוא ימלט ולא די שלא יגזול אחרים אלא שהוא נותן לרש ביודעו כי לא יחסר ממונו בעבור שיתנדב ממנו לזולתו כי המעלים עיניו מהתנדב הוא רב מארות וכל שכן כשיגזול אחרים.
פסוק כב:
אמר כי האיש שהוא רע עין הוא נבהל לקנות ההון ולהרבות ממונו ולא ידע כי אע"פ שירבה לקנות ממנו יבואנו חסרון ויאבד העושר ההוא בענין רע. או יאמר כי האיש שהוא רע עין הוא נבהל לקנות ההון ולא ידע לקנותו ולא עלה בידו מתוך זה לקנותו ונתן הסבה בזה ואמר כי חסר יבואנו כלומר הסבה אשר בעבורה לא יגיע לקנות מן הממון האיש שהוא רע עין כי הוא יבואנו חסרון הלב ויפיג לבו בעת עשיית הסחורות ולא יחליט עצמו לדבר גדול ומתוך כך לא יעלה בידו לקנות מן ההון דבר גדול. ובאור זה כי האדם הנדיב והשוע שהוא רחב לב לא ירא מהכניס עצמו וממונו בדבר מסופק ומתוך כך ירגיל הסחורות וירויח דבר גדול. אמנם האיש שהוא רע עין מפחדו פן יפסיד ממונו לא יכניס עצמו בדבר מסופק ומתוך כך לא ירויח דבר גדול.
פסוק כג:
אמר שלמה בפסוק הזה אני הוכחתי בזמני כפי מה שראיתי הצורך. אמנם מי שיבא אחרי להוכיח האנשים אחרי לכתי אל בית עולמי חן ימצא כלומר גם הוא ימצא חן ולא יחשוב שאם יוכיח האנשים ישנאוהו בעבור זה ולא ימצא חן בעיניהם כי יותר ימצא חן בעיני האנשים אם יוכיחם ממה שאם יחליק להם בלשונו כלו' שידבר להם דברי חלקות בלשונו ולא יוכיחם.
פסוק כג:
או יהיה ביאור אחרי הפכפך שהוא הולך אחורנית במדותיו ואמר כי מי שיוכיח האיש שהוא הפכפך וזר הוא ימצא יותר חן בעיניו ובעיני הרואים יותר ממה שאם יחליק אליו בלשונו ויחניפהו.
פסוק כד:
אמר כי מי שגוזל אביו ואמו ואומר אין לי פשע בדבר הזה שאיני גוזל אחרים רק אני לוקח מה שהוא שלי אחרי שאני הוא היורש אותם. חבר הוא לאיש משחית כלומר דומה בפעולתו זאת לאיש משחית כלומר אל הגזלן מפני שהוא מקנה לנפשו מדת הגזלנות וגם שהממון ההוא בהיות אביו ואמו בחיים הוא חוקם ואיננו חוקו.
פסוק כד:
ואפשר שכוון לומר כי האדם שהוא גוזל שכלו הנקרא אביו והענין שלא יקנה בשכלו המושכלות שהם מזון נפשו והוא גוזל אמו גם כן שלא יפיק תאוות החומר והענין שהוא לא ישתדל להוציא שכלו מן הכח אל הפועל וגם לא ימשך אחר תאוותיו הגופניות. ואומר אין פשע כלומ' אין קיצור במעשי אחרי שלא אתפתה ליצרי וארחק מן המדות המגונות חבר הוא לאיש משחית כלומר חבר הוא למשחית נפשו במעשיו הרעים כי המכוון מן האדם הוא להתרחק מן הרע ויכוון אל הטוב ואם לא זכה להשלים נפשו ונשאר עם קצורו לא הגיע אל התכלית המכוון ממנו.
פסוק כד:
גם אפשר שקרא גוזל אביו ואמו האיש שגוזל משכלו המושכלות והוא מסגף עצמו ומענה גופו ללא סבה מחייבת ואמר כי אינו זה התכלית והמבוקש מן האדם.
פסוק כה:
אמר כי האדם שהוא רחב נפש בעבור גאותו יש לו נפש רחבה יראה את נפשו עליונה לפי חסרות דעתו ורואה כל האנשים למטה ממעלתו ומתוך כך הוא יחרחר ריב ומדון ויתגרה עם האנשים ויעשה עמהם ריב ומדיינים. אמנם האיש הבוטח באלהיו הוא דשן ורענן כי הוא לא יתגאה על האנשים ולא יריב עמהם ומתוך שלא יריב עם אדם יעמוד שלאנן ושליו ויהיה דשן ושמן.
פסוק כה:
ואם יהיה ידושן מענין והרים את הדשן יאמר כי האדם שהוא בעל נפש רחבה והוא מחרחר ריב והוא בוטח עם היותו בתכלית הרע שה' ית' יושיעהו הוא ראוי שישרף ויעשה ממנו דשן כי הבוטח בה' צריך להיות בעל מדות טובות.
פסוק כו:
אמר כי האדם שהוא בוטח במה שיתנדב לבו לעשות ולא יכלכל דבריו במשפט ולא ילך במעשיו על דרך החכמה הוא כסיל ומתוך כך לא ימלט. והולך בחכמה והוא האיש שילך בפעולותיו על דרך החכמה ולא יעשה כפי מה שיתנדב לבו בתחלת העיון הוא ימלט מכל היזק.
פסוק כז:
אמר כי מי שיתן מהונו לרש הוא לא יבוא לידי חסרון בסבת המתנה ההיא כי בגלל הדבר ההוא יברכהו ה' ית'. אמנם מי שהוא מעלים עיניו מן הרשים ולא יחון אותם מברכותיו יהיה רב מארות כי ה' ית' ישלח בו את המארה והמגערת.
פסוק כז:
ואפשר שכוון לומר כי האיש שהוא נותן לרש והוא החלק השכלי מכחות נפשו אשר כל כחות הגוף שנאוהו לחם חוקו והוא השכלת המושכלות אשר הוא התכלית אשר כוון ממנו הוא לא יחסר דבר. כלו' מה שמחסר מתאות גופו בקנותו החכמה והמוסר ולכתו על פיהם הוא לא יחסר דבר כי מה שיחסר איננו דבר עצמי לו ולפיכך המחסר דבר שאיננו עצמי לו כאלו לא יחסר דבר. ומעלים עיניו והוא המעלים עיניו מן החלק השכלי ויעבידנו אל המלך זקן וכסיל הוא רב מארות כלו' בעל חסרונות רבות כי המעלים עיניו מן החלק השכלי ומונע ממנו המושכלות הוא מונע ממנו הדברים שהם עצמיים לו. או יהי' רב מארות שה' ית' ישלח בו את המארה ואת המגערת.
פסוק כז:
ואחר שהזכיר מדות הרשעים ואמר שהרשע הוא רחב נפש יגרה מדון והוא בוטח בלבו ומסיר בטחונו מה' ית' והוא מעלים עיניו מן הרשים אמר עצתי היא שבקום הרשע יסתר האדם ועל כן בקום הרשעים מסתתרים בני אדם ובאבדם ירבו צדיקים כי הרשע הוא איש תוכחות כלומר שתצטרך להוכיחו תמיד ולא יווסר באחת ובשתים והוא מקשה עורף ועל כן פתע ישבר ואין מרפא.
פסוק כז:
אמנם ברבות מעלת הצדיקים ישמח עם כמו שבמשול רשע יאנח עם בעבור שלא יתנהג בחכמה ובדעת ובכשרון כי כמו שהאיש בהיות אוהב החכמה ישמח אביו כן המושל הרשע הנזכר להיותו רועה זונות יאבד הון והמלך הוא צריך שבמשפט יעמיד ארץ ובהיותו מושל רשע יהיה איש תרומות כלומר לוקח ממון אחרים ולכן יהרסנה.
פסוק כח:
אמר כי בעת שימשלו הרשעים על בני אדם יסתרו האנשים הצדיקים ובאבוד הרשעים ירבו הצדיקים כלומר יגדלו הצדיקים במעלה. ויש מפרשים בקום רשעים עצתי היא שיסתר האדם אמנם לא יעזור זה הפירוש סוף הפסוק. ואפשר שקרא הרשעים הכחות החמריות ואמר כי כשימשלו הכחות החמריות בגוף האדם יסתר השכל שהוא עצמות האדם ולא יראו פעולותיו הטובות ובאבוד החמריות בעת שיכניעם האדם ולא יניחם על רהבם רק שיעבידם אל השכל כפי המכוון או שיתקררו הכחות השכליות ותראינה פעולותיהם הנכבדות.
פסוק כח:
ואפשר שרמז בקום רשעים יסתר אדם שבעת ממשלת הכוכבים המזיקים צריך אדם שיסתר על הדרך שפירשנו בפסוק ערום ראה רעה ונסתר. ובאבדם כלומר אחרי שתסור ממשלתם יהיו הכוכבים המורים טובה והצלחה רבים וזה דבר מבואר כי הכוכבים הרעים הם שבתי ומאדים וכאלו בא לומר דרך עצה שיסתר האדם ויניח פעולותיו בעת ממשלת הכוכבים המזיקים שהם מעט מהרבה כי אחרי שתסור ממשלתם ירבו למשול כוכבים מורים על הצלחה וטובה.