תנ"ך על הפרק - משלי כח - לפרק כח / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

משלי כח

745 / 929
היום

הפרק

נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם׃עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְובתרביתוְתַרְבִּ֑יתלְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹתשנאישֹׂ֥נֵאבֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים׃אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָפֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ׃הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר׃נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ׃מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז
מאת:

לפרק כ"ח

ייחודיות קניין התורה

אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝-הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃
(משלי כח ה)

קיים הבדל מהותי בין שאר החכמות לחכמת התורה; שאר החכמות תוכנן הוא הכרת המציאות. אפילו מוסר ותרבות העמים הרי הוא סדר חברתי ונוחות בעולם. אולם התורה באה ללמד עניין שונה לגמרי, חכמת התורה היא חכמת הצדק, היושר והקדושה. אין זה אמצעי לסדר עולמי, אלא משפט ומוסר א-להיים; יושר וצדק מוחלטים הנובעים ממקור האמת. תלמיד-חכם בא להתעמק מה היא דעת התורה והשקפת האמת בכל עניין, מהו הנכון והראוי בו. ואכן יש לתורה השקפה ברורה ומשנה סדורה בכל דבר, ומשפטיה באים להגדיר ולמדוד את כל ענייני העולם כיצד הם נבחנים במאזני הצדק והיושר. ההלכה נוקבת במבטה את כל חלקי המציאות, והיא קובעת את יחסה לכל דבר שבה, מזרעים ועד טהרות.

האדם מטבעו שרוי בשאיפות העולם הזה, וכל מציאותו שטופה במבט של תענוגות ונוחות, ומאזני שכלו מודדים כל עניין בהשקפת הכדאיות והצלחת העוה"ז. כדי להשיג את היושר הא-להי של משפטי התורה, להבין משפט וצדק א-להיים ולדון ולהגדיר את חוקי האמת והקדושה הרי הוא נצרך לעמל רב, להביא את עצמו לדרגה זו, עד שהוא מתפשט ממוסכמות העוה"ז המציפות את מוחו ומתנתק מחזיונות גשמיים, אל עולם שכולו תבונת קודש ורעיונות צדק. כמו שאמרו במדרש: "עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו"(תוס' כתובות קד. עיין תנא דבי אליהו רבה פרק כו).

לשם כך האדם מוכרח למסור את כל עצמו, ולשעבד את דעתו ולכוון את שכלו ולחתור להתקרב אל השקפת ודעת התורה, לצלול עם כל מציאותו אל תוככי הגיונה, להתרכז ולעיין ולהעמיק עד שיגיע אל נקודת האמת של חכמת התורה – "אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝-הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃"(משלי כח ה).

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד

כתוב בפרקנו:

אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃
(משלי כח יד)

אין הכוונה שעל האדם לאבד את עשתונותיו, שכן אפילו כאשר הסיבות הגורמות סכנה נראות לעין יש לבטוח בקב"ה, וכמו שאמר יהונתן לנערו נושא כליו כאשר בא להלחם לבדו בפלשתים:

אֵ֤ין לַֽי-הוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃
(שמואל יד ו)

אלא שְׁאַל לו לצדיק להיות שאנן גם כשהסיבות אינן נראות לעין, אלא תמיד פחד ה' עליו.

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך