לפרק כ"ח
ייחודיות קניין התורה
אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝-הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃
(משלי כח ה)
קיים הבדל מהותי בין שאר החכמות לחכמת התורה; שאר החכמות תוכנן הוא הכרת המציאות. אפילו מוסר ותרבות העמים הרי הוא סדר חברתי ונוחות בעולם. אולם התורה באה ללמד עניין שונה לגמרי, חכמת התורה היא חכמת הצדק, היושר והקדושה. אין זה אמצעי לסדר עולמי, אלא משפט ומוסר א-להיים; יושר וצדק מוחלטים הנובעים ממקור האמת. תלמיד-חכם בא להתעמק מה היא דעת התורה והשקפת האמת בכל עניין, מהו הנכון והראוי בו. ואכן יש לתורה השקפה ברורה ומשנה סדורה בכל דבר, ומשפטיה באים להגדיר ולמדוד את כל ענייני העולם כיצד הם נבחנים במאזני הצדק והיושר. ההלכה נוקבת במבטה את כל חלקי המציאות, והיא קובעת את יחסה לכל דבר שבה, מזרעים ועד טהרות.
האדם מטבעו שרוי בשאיפות העולם הזה, וכל מציאותו שטופה במבט של תענוגות ונוחות, ומאזני שכלו מודדים כל עניין בהשקפת הכדאיות והצלחת העוה"ז. כדי להשיג את היושר הא-להי של משפטי התורה, להבין משפט וצדק א-להיים ולדון ולהגדיר את חוקי האמת והקדושה הרי הוא נצרך לעמל רב, להביא את עצמו לדרגה זו, עד שהוא מתפשט ממוסכמות העוה"ז המציפות את מוחו ומתנתק מחזיונות גשמיים, אל עולם שכולו תבונת קודש ורעיונות צדק. כמו שאמרו במדרש: "עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו"(תוס' כתובות קד. עיין תנא דבי אליהו רבה פרק כו).
לשם כך האדם מוכרח למסור את כל עצמו, ולשעבד את דעתו ולכוון את שכלו ולחתור להתקרב אל השקפת ודעת התורה, לצלול עם כל מציאותו אל תוככי הגיונה, להתרכז ולעיין ולהעמיק עד שיגיע אל נקודת האמת של חכמת התורה – "אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝-הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃"(משלי כח ה).
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד
כתוב בפרקנו:
אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃
(משלי כח יד)
אין הכוונה שעל האדם לאבד את עשתונותיו, שכן אפילו כאשר הסיבות הגורמות סכנה נראות לעין יש לבטוח בקב"ה, וכמו שאמר יהונתן לנערו נושא כליו כאשר בא להלחם לבדו בפלשתים:
אֵ֤ין לַֽי-הוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט׃
(שמואל יד ו)
אלא שְׁאַל לו לצדיק להיות שאנן גם כשהסיבות אינן נראות לעין, אלא תמיד פחד ה' עליו.