פסוק א:נָסוּ וְאֵין־רֹדֵף – רָשָׁע. הרשעים – סופם לפחד גם כשאין אחריהם רודף, וְאילו צַדִּיקִים, כל אחד מהם כִּכְפִיר, כאריה שאין עליו מוראן של חיות אחרות, יִבְטָח, ישב לבטח.
פסוק ב:בְּפֶשַׁע אֶרֶץ, כאשר אנשי הארץ אינם נוהגים כראוי, רַבִּים שָׂרֶיהָ, משום שאין די בשלטון מצומצם כדי לרסן את העם. ופירוש נוסף: ריבוי אנשים הנושאים בתפקידים שלטוניים או מעין-שלטוניים על חשבון היחלשות השלטון המרכזי מאותת ששחיתות פושה במדינה. ואילו בְאָדָם מֵבִין ויֹדֵעַ – כֵּן יַאֲרִיךְ, מעמדו יתבסס, והנושא שבסמכותו לא יתפזר בין כל אותם שרים.
פסוק ג:גֶּבֶר רָשׁ, עני וְעֹשֵׁק, גוזל דַּלִּים דומה למָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם. מי שעושק עניים ואינו מרוויח דבר מכך – רעתו מוחלטת. המציק לאחרים ללא כל תועלת משול לגשם סוחף, הגורם נזקים ואי-נעימות, ואף לא מצמיח תבואה המוציאה לחם.
פסוק ד:עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע, הם שמחים בו ומפארים את הצלחתו, וְאילו שֹׁמְרֵי תוֹרָה אינם משלימים עם הרשעים ואף יִתְגָּרוּ, מעוררים תגרות בָם. מעבר לשאלה כיצד נוהגים אנשים לעצמם, הם נבחנים גם בתגובתם כלפי אחרים. עוזבי תורה שאין להם שום קנה מידה מוסרי, עשויים להלל רשעים, ואילו שומרי התורה יביעו את התנגדותם.
פסוק ה:אַנְשֵׁי־רָע, אנשים רעים לֹא־יָבִינוּ מִשְׁפָּט. הם אינם מסוגלים אפילו להבין את עקרונות היושר והמשפט כי הם חוסמים את עצמם, וּלעומתם מְבַקְשֵׁי ה' באמת יָבִינוּ כֹל. הם מוכנים לשמוע ופתוחים להבין גם דעות שאינן הולמות את עניינם ומצבם.
פסוק ו:טוֹב־רָשׁ שהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, ביושר, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם, ממי שמעקם את דרכיו וְהוּא עָשִׁיר. צורת הריבוי הזוגי 'דרכיִם' מורה על מי שלפניו לפחות שתי דרכים, ובכל פעם הוא בוחר בנתיב אחר כפי שנוח לו. גם אם הוא עשיר, הוא גרוע מאיש פשוט ההולך בתמימות בדרכו שלו, ואינו מעקם אותה שוב ושוב.
פסוק ז:נוֹצֵר, השומר את התּוֹרָה הוא בֵּן מֵבִין, וְאילו רֹעֶה, המתרועע עם זוֹלְלִים יַכְלִים, גורם בושה לאָבִיו.
פסוק ח:מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּאמצעות נֶשֶׁךְ, הלוואה נושכת, שככל שעובר עליה הזמן על הלווה להוסיף תשלום. וְתַרְבִּית, ריבית, הלוואה קצובה בזמן שעל הלווה להוסיף יותר ממה שלקח. אלו דברים אסורים וגם אינם מוסריים. מי שצובר כספו בצורה זו – בסופו של דבר לְמען חוֹנֵן דַּלִּים האיש שהולך בדרך הפוכה ממנו, שהוא נותן משלו לעניים, יִקְבְּצֶנּוּ, יאסוף את הכסף. הכסף יגיע לבסוף לידיו של האדם הנדיב.
פסוק ט:מֵסִיר אָזְנוֹ מִלשְׁמֹעַ תּוֹרָה – גַּם־תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, שנואה. יש אנשים שאינם מעוניינים ללמוד ולשמוע לתורת ה', אבל עדיין יש להם ציפיות מהקדוש ברוך הוא. כיוון שהם אינם מקשיבים לקול ה' שבתורתו, אף הוא אינו רוצה להקשיב לתפילותיהם.
פסוק י:מַשְׁגֶּה, מטעה יְשָׁרִים ללכת בְּדֶרֶךְ רָע, בִּשְׁחוּתוֹ, בשוחתו, בבור שחפר בעצמו הוּא־יִפּוֹל. וּלעומת זאת תְמִימִים, למרות תמימותם יִנְחֲלוּ־טוֹב ולא יפלו לתוך אותו בור.
פסוק יא:חָכָם בְּעֵינָיו – אִישׁ עָשִׁיר. העשיר עשוי להידמות בעיני עצמו כחכם, וכבעל דעה בכל נושא, וְדַל שהוא מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ, בודק את דבריו ומגלה מה הוא באמת יודע ומה לא.
פסוק יב:בַּעֲלֹץ, בשמחת צַדִּיקִים – רַבָּה תִפְאָרֶת. חברה שבה הצדיקים שמחים היא חברה מפוארת, שרבים ייהנו ממנה, וּמנגד, בְקוּם רְשָׁעִים לשלוט יְחֻפַּשׂ אָדָם הגון ולא יימצא, משום שהאנשים ההגונים יחביאו את עצמם.
פסוק יג:מְכַסֶּה, מסתיר פְשָׁעָיו, מי שאינו מודה במעשיו הרעים – אין תשובתו תשובה גמורה ולכן לֹא יַצְלִיחַ, ואנשים לא ימחלו לו גם כשלא ידעו בוודאות אם חטא, ואילו מוֹדֶה בחטאיו וְגם עֹזֵב אותם בסופו של דבר יְרֻחָם, אנשים עשויים לרחם עליו ולסלוח לו.
פסוק יד:אַשְׁרֵי אָדָם, טוב לו לאדם שיהיה מְפַחֵד, זהיר בצעדיו, יחשוש מטעויות ויכין את עצמו לקראת כל מיני פורענויות תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ, מי שבטוח בעצמו ואינו מפחד, יִפּוֹל בְּרָעָה שאיננו מוכן לה.
פסוק טו:כמו אֲרִי־נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק, משמיע קול מעין ליקוק או השתוקקות, הוא מוֹשֵׁל רָשָׁע השולט עַל עַם־דָּל. אין מנוס משליט כזה, כשם שאי-אפשר להימלט מחיה רעה המשחרת לטרף.
פסוק טז:יש נָגִיד, איש חזק ובעל מעמד, שהוא חֲסַר תְּבוּנוֹת, אינו חכם וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת, מרבה לגזול כדי לצבור הון, והוא מסתכן לשם כך בקיצור ימיו. לעומתו, מי ששֹׂנֵא בֶצַע, ממון המגיע שלא כדין יַאֲרִיךְ יָמִים.
פסוק יז:אָדָם שעָשֻׁק, מואשם בּשפיכות דַם־נָפֶשׁ ונרדף – גם כשעַד־בּוֹר יָנוּס, וייפול בו, אַל־יִתְמְכוּ־בוֹ. איש אינו עוזר לו. הוא איבד את עולמו וכל מעשיו הטובים אינם עומדים לו.
פסוק יח:הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, יזכה לישועה, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם, מי שבתחבולות מאמץ בכל פעם דרך אחרת, יִפּוֹל בְּבת אֶחָת.
פסוק יט:עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע־לָחֶם מפרי עמלו, וּמי שבמקום לעבוד מְרַדֵּף דברים רֵיקִים יִשְׂבַּע־רִישׁ, עניות. לא יישאר בידו דבר.
פסוק כ:אִישׁ אֱמוּנוֹת, המחזיק באמונה הוא גם רַב־בְּרָכוֹת, יש לו ברכות לרוב, וְאילו אָץ, להוט לְהַעֲשִׁיר, להתעשר בלא להבחין את מי הוא דורס, ואילו עוולות הוא עושה במרוצתו, לֹא יִנָּקֶה מעונש בעולם הזה או בעולם הבא.
פסוק כא:הַכֵּר־פָּנִים, העדפת אדם לטובה שלא כדין, היא מעשה לֹא־טוֹב. קביעה זו מתייחסת במיוחד לשופט, אבל היא נכונה גם לגבי אנשים אחרים המעדיפים את מי שהם יודעים שאינו נוהג כשורה, וְאולם בצד החובה לנהוג באנשים לפי מידת הדין והצדק, ולא מתוך אינטרס אישי, יש להביא בחשבון שעַל־פַּת־לֶחֶם יִפְשַׁע־גָּבֶר. קורה שאנשים חוטאים בגלל רעב. יש להתחשב במצבו של החוטא כפי שהוא.
פסוק כב:נִבֳהָל, נחפז לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן. הקמצן רדוף תמיד לחטוף עוד ועוד, וְלֹא־יֵדַע כִּי בסופו של דבר חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. המרדָּף יביא לו הפסד ולא תוספת.
פסוק כג:מי שמוֹכִיחַ אָדָם, אַחֲרַי, לאחר זמן חֵן יִמְצָא, לבסוף ימצא חן גם בעיני זה שקיבל את התוכחה, יותר מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן, מתחנף. אף על פי שאנשים נוטים לחבב את מי שמחניף להם, בסופו של דבר הם יפסיקו להאמין לו, והוא יאבד את אהדתם.
פסוק כד:מי שגּוֹזֵל מאָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר: "אֵין בכך פָּשַׁע, שהרי הם תמיד יגעים בשבילי ומעניקים לי, וגם רכושם עתיד להגיע אלי בירושה", חָבֵר, דומה הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית. אף הוא גזלן, כי בהווה הוא עושה מעשה אסור.
פסוק כה:רְחַב־נֶפֶשׁ, בעל תאווה, חמדן יְגָרֶה מָדוֹן, מעורר מריבות, כי אנשים לא יסכימו אתו ולא ייענו לדרישותיו הגדולות. יתרה מזו, אדם שאינו מסופק מרבה לכעוס ורב בנקל, ואילו הבֹטֵחַ עַל־ה' ומסתפק במועט יְדֻשָּׁן, יזכה בטובה ובתענוג.
פסוק כו:הבּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ כאילו יודע הכול הוּא כְסִיל, וְההוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט מצרות, מפני שהוא מביא בחשבון אפשרויות של מכשולים, תקלות ולבטים בדרך, ואין לו ביטחון גמור בעצמו.
פסוק כז:הנוֹתֵן נדבות לָרָשׁ, לעניים אֵין לו מַחְסוֹר, והמַעְלִים עֵינָיו מסבלם של אחרים הוא רַב־מְאֵרוֹת, יבואו עליו קללות רבות.
פסוק כח:בְּקוּם רְשָׁעִים, כאשר הרשעים זוכים במעמד גבוה, יִסָּתֵר, ישתדל שלא להתבלט אָדָם הגון, וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ הצַדִּיקִים, כי אז הם ירשו לעצמם להתגלות, ויתברר שקיימים צדיקים רבים משהיה נדמה.
