תנ"ך על הפרק - משלי כח - מנחת שי

תנ"ך על הפרק

משלי כח

745 / 929
היום

הפרק

נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח׃בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ׃גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם׃עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם׃אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְובתרביתוְתַרְבִּ֑יתלְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה׃מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים ׀ בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב׃חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ׃בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם׃אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹתשנאישֹׂ֥נֵאבֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים׃אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָפֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ׃הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת׃עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ׃אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר׃נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ׃מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן׃גּוֹזֵ֤ל ׀ אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית׃רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן׃בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט׃נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת׃בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בפשע. בגלגל ובמאריך: גבר רש ועשק. בספרי דוקני בלא וא"ו החבור: ובתרבית. ובתרבית קרי כן הוא בספרים מדוייקים ונמנה במסירת עם ד' מלין יתרין ב' ולא קריין: יקבצנו. י"ס יקבצנו ובמדוייקי' בשני שואין וכתוב בשרשים שזהו מחלוקת ב"א וב"נ. דלב"נ מן הקל ולב"א מן הדגוש ולפי זה יש לתמו' על מה שנהגו בשני שוואין: ארי. האל"ף בגעיא בספרי ספרד: שנאי. שנא קרי: אדם. לית דלי"ת זעירא: עד בור ינוס. ברוב ספרים בור מלא וא"ו אבל בספר אחד כ"י נגררה הוא"ו ומצאתי לו ראי' מהמסורת שאומרת ב' חסר וסימן כי יפתח איש בור וגו' תניינא דפ' עד בר ינוס. אמנם לא מלאני לבי לחלוק על רוב הספרים ועוד שבכלם נמסר בפרשת משפטים על כי יכרה איש בר לית חסר: ונעקש. בשוא לבדו העי"ן בספרים מדוייקים ובפתח הקו"ף: ישבע לחם. ישבע ריש. בספרי ספרד היו"ד במאריך בשניהם: ריש. בספר אחד כ"י הרי"ש בצרי ורד"ק כתבו בחירק וכן הוא בשאר ספרים: הכר פנים. הספרים מתחלפים בנקוד ובטעם על האופנים שכתבתי למעלה בסימן כ"ד: נבהל. יש ספרים שכתוב בהם נבהל בשוא לבדו הבי"ת כמנהג. אמנם ברוב ספרים קדמונים המדוייקים הבי"ת בחטף פתח וסימן ותרא כי נבהל (שמואל א' כח). היתי נבהל. נבהל להון. קדמאה פתח וכן כתב רד"ק בשרשים ותרא כי נבהל מאד. פעל עבר כי הוא פתח והמסורת עליו לית כוותיה פתח. נבהל להון. בינוני כי הוא קמוץ ונבי"ת מפואר בקמץ חטוף עד כאן לשונו. וכן כתב החכם ר' יונה בספר הרקמה: ולא ידע כי חסר. מלת חסר ברי"ש וזה ברור והוצרכתי לכותבו מפני שבוש הדפוסי' שהוא בדל"ת וקורא אני תגר על המדפיסים שבדרך שהם הולכים לבם חסר ובשמות רבה פרשת ל"א דרשו פסוק זה על פנים רבים וכלם מענין חסרון. ואחד מהם כתבתי בפ' חיי שרה על פסוק וישקל אברהם לעפרן עיין שם: מוכיח אדם אחרי. בעשרים וארבע גדול כתוב אחרי בצירי הרי"ש וגם בנסחאות ישנות הבאות מספרד נכתבו כן בתחלה אלא שאחרי כן החליפו הצירי לפתח ומי יודע מי הי' היותר חכם מהם. ודברי רש"י ז"ל ברורים שהוא קורא אחרי בצירי ומי אנכי שאבא אחרי המלכים את אשר כבר עשו ומכללם הגאון רבי סעדיה ורבי יוסף קמחי ורבי דוד בנו ואחרים רבים מהמפרשי' שכולם פירשו אחרי בפתח הרי"ש ומצאתי ראיה להם ממדרש דברים רבה ריש פ' א' רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה. אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צא ןמרעיתי אדם אתם. מהו אחרי אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי חן ימצא זה משה דכתיב וגם מצאת חן בעיני ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה להם ונפלו בשטים. ד"א מוכיח אדם אחרי א"ר יהודא בר סימון מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחנו אחר ישראל. והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר אתם חטאתם. להקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך ע"כ לשון המאמר לענינינו וע' עוד ברבינו בחיי ריש פ' דברים. ותו גרסינן בגמרא פ"ק דתמיד אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו (ס"א לחלקו) של מקום שנאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא. ופי' המפרש זוכה אחר אדם אחרי. המוכיח יהיה אחריו. לשון אחר ממפרש קדמון המוכיח יהיה אחרי סמוך ליה. כל אלה הפירושים מכוונים לדעת אחד אלא שמתחלפים בפירשום ומכולם למדנו דקריאה אחת להם בפתח הרי"ש וראיתי גם כןם לבעל באר שבע שכתב בפ"ק דתמיד זה הלשון בספרים מדוייקים כתיב מוכיח אדם אחר. ולא אחרי. כן מצאתי כתוב בפסקי תוספות ע"כ. ולבי אומר לי דחילוף הספרים שכתבו בתוספות איננו באותיות רק בנקודות בין פתח לצירי כמו שכתבתי ומעתיקי הספרים טעו בזה לפי שלא ראו הנקודות ולא ידעו להבחין בין זה לזה כמו שגם אנחנו לא נדע כוונת התוס' איזהו הניקוד של ספרים מדוייקים שלהם ואחרי כותבי ראיתי ל' התוס' במקומו שאומר בספרים מדוייקים נקוד מוכיח אדם וכו' הרי שההפרש הוא בניקוד. ה' יזכנו להיות בחלקו ולמצוא חן בעיניו אמן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך