פסוק א:כשלג בקיץ. בשעה ששוטחין התאנים בחמה ליבשן ולעשות קציעות כדאמר הלחם והקיץ לאכול הנערים (שמואל ב טו):
פסוק ב:כצפור לנוד. שהוא נד וכדרור שהוא חוזר לקנו:
פסוק ב:כן קללת חנם לא תבוא. למי שהוציאה בפיו:
פסוק ב:דרור. הוא עוף הנקרא רונדל"ע בלעז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה:
פסוק ג:שוט לסוס. הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע:
פסוק ד:אל תען כסיל. בדברי ריב ומצה פן תשוה לו:
פסוק ה:ענה כסיל. הבא להסיתך לעבודה זרה הודע לו אולתו:
פסוק ה:פן יהיה חכם בעיניו. וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם אל תען בדבר שתשוה לו אם תענהו ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהי' חכם בעיניו:
פסוק ו:מקצה רגלים חמס שותה. מי ששולח דברים ביד כסיל הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח לתקן מה שעיות הראשון אשר שלחו בתחלה ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל:
פסוק ז:דליו שוקים מפסח. גבהו כמו דלו עיני (ישעיהו ל״ח:י״ד) השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה משל בפי כסיל האומר אותו על לימוד החכמה איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאה וגבוהה היא ממנו, המשל אומר דליו שוקים מפסח:
פסוק ח:במרגמה. פרונדול"א בלעז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד' להזרק כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז"ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס:
פסוק ט:חוח עלה ביד שכור. כחוח שהוא נדבק ביד שכור כן המשל האמור למטה נדבק בפי הכסיל להיות להם לחוח ולקוץ מכאיב, ומהו המשל:
פסוק י:רב מחולל כל. הקב"ה ברא את הכל ודן את הכל ככסיל כחכם אין אנו צריכין לשום חכמה:
פסוק י:ושוכר כסיל. לא כבשר ודם שלא ישכור אלא פועלים בקיאים ולא ישכור אלא העוסקים במלאכתו אבל הקב"ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עובר דרכים הבטלנים מכל מלאכה, ומדרש אגדה ושוכר כסיל מל' וסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳) ולשון עושי שכר (ישעיהו י״ט:י׳) הקב"ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח, ובדברי רבי משה ראיתי רב מחולל כל עשיר יש לו פעולות הרב' ואם שוכר כסיל במלאכתו הנה הוא כשוכר כל עוברי דרך שרואין בקלקול המלאכה להורות איך יתכן ואיך יש לו לפעול ודבר ריק הוא ואינו ענין כאן:
פסוק טו:בצלחת. ביורה חמה נותן ידו מפני הקור:
פסוק טז:משיבי טעם. חכמים:
פסוק יז:מחזיק באזני כלב. העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם:
פסוק יח:כמתלהלה. כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזיקות בערתם (ישעי' נ) מל' זקוקים דינור, ד"א זיקים פרונזולא"ש מלשון אבני קלע (זכריה ט) וכן בגמרא זיקתא פסיק לן ויורה חצים ומות:
פסוק יט:כן איש רמה. מפתה ומסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מות וכשחבירו מרגיש שהוא מתעה אותו אומר מצחק אני:
פסוק כ:באפס עצים. כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לה"ר המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון:
פסוק כא:פחם לגחלים ועצים לאש. פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחב ריב:
פסוק כב:כמתלהמים. ל' מתלחמים ורז"ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה:
פסוק כב:חדרי בטן. היא מיתת הדרוקן:
פסוק כג:מצופה על חרש. כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת כן שפתים דולקים ולב רע הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב:
פסוק כג:ולב רע. נראין כאוהבין והם אויבים:
פסוק כג:דולקים. כמו דלקת אחרי (בראשית לא):
פסוק כד:ינכר שונא. בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש"ט בלעז:
פסוק כו:תכסה שנאה. העוש' מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא חושך (ס"א שואת חשך) את הדבר השנאוי להקב"ה סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע:
פסוק כז:כורה שחת. כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ"ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל:
פסוק כז:וגולל. כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו:
פסוק כז:וגולל אבן. מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט׳:נ״ג):
פסוק כח:ישנא דכיו. מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב:
פסוק כח:ופה חלק. פה של חלקלקות:
פסוק כח:יעשה מדחה. עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה: