קללת חנם. הלמ"ד בשוא לבדו כמ"ש בפ' כי תצא ושופטי' ט' והם ג' במסורת:
פסוק ב:
לא תבא. לו קרי ובזוהר פרשת וישלח דף קע"ה רבי יוסי אמר כתוב קללת חנם לא תבוא ואוקמו' לו בוא"ו ואי קללת צדיקא הוא אפי' דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומי' נטיל לה ההוא יצר הרע וקטג בה בשעתא דסכנה כמו שאירע ליעקב כשאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' וכו' כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע"ד סימן ג' ומדרש קהלת פסוק כשגגה שיוצא מלפני השליט. ועיין פ' ב' דמכות ובמסורת הברית הגדול אזהרה לאדם שלא יקלל את חברו שודאי לו למקלל תבוא אי נמי שישמור שלא יקללוהו חנם דלו תבוא כמאמרם ז"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה דכתיב ותכהין עיניו מראות:
פסוק ה:
ענה כסיל. בס"ס העי"ן בגעיא וכן מצאי במסרה כ"י כלשון הזה הי לו הי ידך שאו זמרה תנה עון עשה אתי למען שמך עלי עשור ענה כסיל. כל אלו והדומים להם געיאן ומקפן לא טעמן שופר וכל דקרי לחד מנהון שופר טעי ויש כמותם אני אמרתי . אני ראיתי אני חכמה וכל אני געיא ושופר עד כאן וצריך עיון בחילופי' כי משם נראה שמלת ענה בגעיא הוא לב"נ אך לא לב"א:
פסוק ז:
דליו. בס"ס ישן כ"י מצאתיהו קמוץ וכן כתבו ר' יהודה חיוג עם העוברים בבנין הקל ורד"ק כב בשרש דלה ואנחנו מצאנוהו פח הדל. וכן כבו רבי יעקב בן אליעזר ואם כן הוא צווי מהדגוש בשרש דלה ואנחנו מצאנוהו פתח הדלת. וכן כתבו רבי יעקב בן אליעזר ואם כן הוא צווי מהדגוש ברפיון הלמ"ד ומשפטו להדגש:
פסוק י:
מחולל כל. בשני טעמים:
פסוק יא:
קאו. בצירי וחסר יו"ד:
פסוק יח:
כמתלהלה. בגעיא הכ"ף בס"ס:
פסוק יט:
הלא משחק אני. הה"א בגעיא בס"ס:
פסוק כא:
ואיש מדונים. מדינים קרי:
פסוק כד:
בשפתו. בשפתיו קרי:
פסוק כו:
תכסה. במקצת ספרים כתוב תכסה בשוא התי"ו ורפי הכ"ף וטעות נפל בהם כי הוא מההתפעל והראוי תתכסה וכ"כ רד"ק בשרשו:
פסוק כו:
בקהל. י"ס שהבי"ת בפתח והרוב בשוא:
פסוק כח:
לשון שקר. בגעיא הלמ"ד בס"ס:
פסוק כח:
לשון שקר. בדפוס נאפולי כתוב דבר שקר ושקר הוא דובר: