"כצפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חנם לו תבא"

הקדמה

נאמר בפרקנו: "כצפור לנוד, כדרור לעוף - כן קללת חנם (לא - כתיב) לו [-קרי] תבא".

יש לשאול על הפסוק שתי שאלות:

1. מה הקשר בין ציפור ודרור לבין קללת חנם?
2. מדוע יש בפסוק קרי וכתיב: מה משמעות הקרי, ומה משמעות הכתיב?

א. הסבר הרלב"ג 

כתב הרלב"ג: "כצפור לנוד - הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות, וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו, כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה, כך תהיה נדה ממנו בקלות, ותשוב לאשר יצאה הקללה מפיו, כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו".

הרלב"ג ענה על שתי השאלות: 

על פי הכתיב הוא ענה על השאלה הראשונה שכמו שהצפור קלה לנוד, כך הקללה תנוד מהמקולל, ולא תחול עליו.

על פי הקרי הוא ענה על השאלה הראשונה שכמו שהדרור חוזרת ועפה לביתה, כך הקללה תחזור אל המקלל, ותחול עליו.

ב. דברי הגמרא במסכת סנהדרין 

במשנה במסכת סנהדרין (דף צ עמוד א) נאמר:

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: 'ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה...

ובגמרא שם שאלו: "וכל כך למה"? 

וענו:

תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה? שנאמר: 'ויאמר אלישע שמעו דבר ד' [וגו'] כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון' (מלכים ב ז, א). וכתיב: 'ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים, ויאמר: 'הנה ד' עושה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה?! ויאמר: הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל' (שם, ב). וכתיב: ' ויהי לו כן, וירמסו אתו העם בשער וימת' (שם, כ). 

שאלה על כך הגמרא: "ודילמא קללת אלישע גרמה ליה? דאמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם היא באה".

ענתה הגמרא: "אם כן לכתוב קרא: 'וירמסוהו וימת', מאי 'בשער'? על עסקי שער".

כלומר: מוכח מהיתור של המלה "בשער" שמיתת השליש לא היתה בגלל קללת אלישע, אלא בגלל הכלל שהקב"ה מעניש במדה כנגד מדה.

מכל מקום מפורש כאן בגמרא שקללת חכם, אפילו על חנם היא באה. והדבר קשה מאד, שהרי בפסוק נאמר: "קללת חנם לא תבא"! והסברנו שגם הכתיב נכון: "קללת חנם לא תבא"! 

1. הסבר הריטב"א

שאלה זו שאל הריטב"א במסכת מכות (דף יא עמוד א) וענה: "מיהו לאו חנם ממש, דהא בכל אדם אמר הכתוב: 'קללת חנם לא תבא'". כלומר: כוונת הגמרא היא לקללה שנאמרה לא לגמרי בחינם, אלא יש בה גם סיבה מסוימת. 

2. הסבר ה"באר שבע"

שאלה אחרת שאל ה"באר שבע" במסכת סנהדרין (דף צ עמוד ב): "טעמא לא ידענא אמאי קללת חכם אפילו על חנם היא באה, וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא?!". כלומר: וכי הקב"ה עושה דין שאינו נכון ח"ו?

וענה: "...שזה המקולל היה ראוי לקללה זו מחמת עבירה אחרת". 

כלומר: אף על פי שהסיבה שבגללה קילל החכם לא היתה נכונה, אבל יתכן והיתה סיבה אחרת, שבגללה היה ראוי האיש המקולל להתקלל, ולכן הקללה חלה עליו.

על פי זה ניתן לענות גם על השאלה הקודמת שמפורש בגמרא שקללת חכם, אפילו על חנם היא באה. ובפסוק נאמר: "קללת חנם לא תבא"! אלא שכאשר חכם מקלל, אף על פי שהסיבה שבגללה קילל החכם לא היתה נכונה, אבל יתכן והיתה סיבה אחרת, שבגללה היה ראוי האיש המקולל להתקלל, ולכן הקללה חלה עליו.

ג. הגמרא במסכת גיטין 

בגמרא במסכת גיטין (דף לה ע"א) מסופר שאלמנה באה לפני רבה בר רב הונא וביקשה שיפסוק לה כתובה. והשיב לה שאינו יכול לעשות זאת, כיוון שרב לא מגבה כתובה לאלמנה. המשיכה האלמנה לבקש שיפסוק לה מזונות, וגם על כך השיב בשלילה, כיוון ששמואל סובר שהתובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. אמרה לו: 'אפכוה לכורסיה, כבי תרי עבדא לי'. כלומר: אתה פוסק לי גם כרב וגם כשמואל, ואני אשאר בלי כתובה ובלי מזונות. וקיללה אותו שיתהפך כסאו, כלומר: שירד מגדולתו.

תלמידיו שחששו מהקללה ביקשו להחילה על דבר קל יותר, והפכו את כורסתו, וזקפוה מחדש, ובכל זאת פקדתהו חולשה, בשל הדברים שיצאו מפי האלמנה. 

וקשה, הרי רבה בר רב הונא הורה כדין, ומדוע נתקיימה בו הקללה, ולא חזרה על ראשה של האלמנה?

1. הסבר "הבונה"

כתב על כך בפירוש "הבונה" על ה"עין יעקב": "הגם שצריך למלך ושופט לדון בחסד ואמת, עם כל זה מה שיקיים ויכוון כסאו הוא החסד... ומה גם אלמנה, שאמר הנביא: 'שפטו יתום ריבו אלמנה' (ישעיהו א, יז), שיש להפך בזכותם, וטענינן ליתמי ולריב אלמנה, ולכן בא עליו חולי, ונענש קצת, כי לא היתה קללת חינם". 

2. הסבר ה"עיני שמואל"

בספר "עיני שמואל" שאל עליו, הרי כתוב: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג)! ופירש רש"י שם: "לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר: דל הוא, אזכנו ואכבדנו", והיה אסור לו לעשות לפנים משורת הדין אלא בשלו, אבל לא בשל חבירו! 

והסביר הסבר אחר: היה לו לבקש מהבעל דין, לוותר משהו כנגדה. וכיון שלא התאמץ לבקש מבעל הדין שיוותר לה והיא במרירות לבה נאנחה על רוע דינה, לא היתה זו קללת חינם, ולכן נענש קצת.

(הובאו הדברים בספר "חשוקי חמד" לרב יצחק זילברשטיין שליט"א על מסכת גיטין שם).

3. הסבר הרב זילברשטיין בשם הרב קנייבסקי

בספר "חשוקי חמד" לרב יצחק זילברשטיין שליט"א על מסכת סנהדרין (דף מט עמוד א) כתב על כך תשובה אחרת:

השיב גיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א שהטענה על רבה בר רב הונא היתה שלא הסביר לה את העניין כדבעי, שהרי האלמנה באה לבית הדין בלב שבור, וביקשה שיתנו לה כתובה או מזונות, ובמקרה כזה, כאשר באמת לא מגיע לבעל דין מאומה, יש צורך להסביר ולנמק את פסק הדין, ולהוכיח שאכן אין כל אפשרות לפסוק אחרת, ובכך להסיר מראש כל תרעומת אפשרית, במיוחד כאשר מדובר באלמנה.

4. חומרת הקללה 

הוסיף הרב זילברשטיין וכתב בענין חומרת הקללה:

ודבר נורא כתוב בספר 'פלא יועץ' (אות קללה) שיש שמתוך כעס מקללים ילדיהם, ובאמת אינם רוצים בתקלת ילדיהם אפילו באצבע קטנה, אבל מחמת כעסם לא יכלו לעצור במילין, נמצא שהמקלל הוא סימן רע, שהכועס הרי הוא כעובד ע"ז, ועבירה גוררת עבירה, והנה המקלל ילדיו - אם יתקיים בהם אוי להם, שהם שוחטי הילדים, ועתידים ליתן את הדין, ואם לא יתקיים בהם - בודאי שמנכים להם מזכויותיהם, או מהמקלל או מהמקולל, שמדת הדין מקטרג ומבקש שיתקיים הקללה, אלא שיש זכות תולה, ונמצא אוכל זכויותיו תמיד.

יהי רצון שד' יזכנו שתמיד רק נברך ונתברך.