פסוק א:גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו. חזר לדורש' כשנתמנה חזקיהו למלך והוא הושיב תלמידים בכל עיר כדאמרינן בפ' חלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ:
פסוק ב:כבוד אלהים הסתר דבר. כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית:
פסוק ב:וכבוד מלכים חקור דבר. כשאתה דורש בכבוד מלכים או בכבוד חכמים שעשו סיגים לתורה ובגזרות שגזרו בהם יש לך לחקור ולדרוש ולשאול טעם לדבר אבל כשתדרוש במעשה מרכבה ובמעש' בראשית ובחוקי' הכתובים בתורה כגון חוקים ודברים שהשטן מקטרג עליהם ומשיב עליהם באכילת חזיר וכלאי כרם ושעטנז אין לך לחקור רק להסתיר ולומר גזרת מלך הוא:
פסוק ג:אין חקר. לרום שמים ולעומק הארץ וללב מלכי' אין חקר שכמה דינים באים לפניהם וכמה מלחמות וצריכים לתת לב לכולם ואם כל הלשונות מדברים וכל הידים כותבין אינן יכולין לכתוב חללה של רשות:
פסוק ד:הגו סיגים מכסף. משוך כמו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ׳:י״ג) כשם שאין הכלי של כסף יוצא למלאכת צורף עד שיוציאו ממנו סיגים של נחשת שבו כך אין צבור נפטרין מעונש עד שיוציאו מתוכ' הרשעים ויעשו בהם דין:
פסוק ו:אל תתהדר לפני מלך. להראו' כבודך ולהתגאות לפני מלך או לעמוד לפני מי שגדול ממך כי טוב שיאמרו לך עלה הנה משתבוא בלא רשותו ויאמרו לך צא:
פסוק ז:אשר ראו עיניך. שדבר זה אמת:
פסוק ח:פן מה תעשה. פן תבא לידי לא תדע מה לעשות באחריתה:
פסוק ט:ריבך ריב את רעך. ואם על כרחך אתה צריך לריב ולהוכיח עם רעך מ"מ סוד אחר אל תגל לא תזכיר לו דופי אבותיו שמתו שאין הכל יודעין אותו ואתה מגלהו:
פסוק י:פן יחסדך שומע. חרפת מצרים (יהושע ה') מתרגמינן חסודא דמצראי, פן יחסדך, השומע ויקראך מוציא דבה:
פסוק יא:תפוחי זהב. כעין כפתורין מצויירין על משכיות כסף. משכיות כלים המצופין בכסף כמו ושכותי כפי (שמות לג):
פסוק יא:דבר דבור על אפניו. על כנו ודוגמתו נשאתי אימיך אפונה (תהלים פח) מבוססת ומיושבת בקרבי ואין זה מגזרת אופן וגלגל (ישעי' כח) שאלו כן היה נקוד פת"ח תחת הפ"א כמו האופנים ולא יפול בו נקודת חטף קמץ:
פסוק יב:נזם זהב וחלי כתם. עדי קבוצת זהב כמו ותעד נזמה וחליתה (הושע ב) כמו חלאים (שיר ז):
פסוק יב:כתם. לשון תכשיט זהב וכן כתם פז (שם ה):
פסוק יג:כצנת שלג. כקור ימי שלג שאדם מתאוה לו בימי קציר ולא שלג ממש שהשלג לא טוב הוא בשעת קציר:
פסוק יד:נשיאים ורוח וגו'. כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם כך איש מתפאר לומר כך וכך צדקה אתן ליד גבאי והוא משקר וכלות עיני עניים למתנתו ואינ' באה:
פסוק טו:באורך אפים יפותה קצין. בעוד שהקב"ה מאריך אפו ואינו נפרע יתנו לב החוטאים לפתותו בתשובה ותפלה:
פסוק טו:ולשון רכה. בתפלה ותחנונים:
פסוק טו:תשבר גרם. עצם קושי הגזרה:
פסוק יז:הוקר רגלך. כשם שאם מצאת דבש והוא מתוק לחכך אתה צריך שלא תאכל ממנו פן תשבענו והקאתו כך הוקר רגלך מבית רעך אע"פ שהוא מקרבך מנע מלבא שם יום יום פן ישבעך וישנא אותך, ולענין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' שנקרא רע לישראל דכתיב זה דודי וזה רעי:
פסוק יח:מפיץ וחרב. שם כלי מלחמה:
פסוק יט:מועדת. כמו ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז):
פסוק יט:מבטח בוגד. מכזב בו ביום צרתו כשן רצוצה ומועדת:
פסוק כ:מעדה בגד ביום קרה. בגד עדים בגד מוסר כלי שהוא ראוי להסירו מעליו לפי שהוא בלוי כדמתרגמינן ויסר ויעדי, וזה פתרונו בגד בלוי הרי הוא ביום קרה כחומץ על נתר. נתר. מין אדמה רכה כגון אדמה שלנו הנקרא קריד"א והיו חוקקים אותה ועושין כלים ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת. אף שר בשירים על לב רע. דומה לשניהם ומה הוא שר בשירים זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה:
פסוק כא:אם רעב שנאך. כמשמעו, ורבותינו פירשוהו על יצר הרע אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות משוך את עצמך לבית המדרש והאכילהו מלחמה של תורה וכן השקהו מים מימיה של תורה:
פסוק כב:כי גחלים. הם לו שאתה חותה ושואב מן המדורה לתת על ראשו:
פסוק כב:חותה. כל שאיבת גחלים מתוך ההסק קרי חותה כדאמר לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל׳:י״ד):
פסוק כב:וה' ישלם לך. ישלימנו עמך שלא יתגבר עליך:
פסוק כג:רוח צפון תחולל גשם. תוליד ותברא את הגשם:
פסוק כג:ופנים נזעמים. תחולל לשון סתר לה"ר גורם שיהיו פני הקב"ה נזעמים, וכן דמיון פתרון המקרא רוח צפון עשויה לחולל גשם ולשון סתר עשוי' לפנים נזעמים:
פסוק כד:טוב שבת על פנת גג. על סלוק השכינה נאמר:
פסוק כד:מאשת מדינים. כנסת ישראל שהרשיעו את מעשיה' והקניטו להקב"ה:
פסוק כד:ובית חבר. בית שחברו בו גלולים לשכינה:
פסוק כה:על נפש עיפה. עשויה להשיב נפש עיפה:
פסוק כה:ושמועה טובה. אף היא שוה להם וכן יעקב ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ״ה:כ״ז):
פסוק כו:מעין נרפש. עכור ברגלים:
פסוק כו:צדיק מט לפני רשע. כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו שנאוי הדבר כמעין נרפש ומקור נשחת:
פסוק כז:אכול דבש. לאכול דבש יותר מדאי רמז הדבר לדורש במעשה מרכבה ובמעשה בראשית לגלות לרבים ועמי הארץ מלגלגים על הדברים ושואלים מה למעלה מה למטה:
פסוק כז:וחקר כבודם כבוד. והיכן החקר ראוי להיות בדברי חכמי' אשר כבודם כבוד בגזירותיהם יש לשאול מה טעם גזרו כך ולמה סייגו בכל גזירה וגזירה: