לפרק כ"ה

כְּבֹ֣ד אֱ֭-לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃
(משלי כה ב)

"וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר" – בענייני מלכותו יתברך שמו, דהיינו מצד הנהגת העולם, מעשיו וגבורותיו, גודלו וטובו, נוראותיו ונפלאותיו והשגחתו בעולם, ניתן לכל אחד לראות ולהשיג כפי כוחו, ומצווה לדרוש ולחקור בעניין זה ולהתבונן, וכל המרבה הרי זה משובח, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"(ישעיה מ כו). כי על ידי זה מתרומם ומתגדל כבוד מלכותו יתברך שמו. וכן על ידי זה מגיע האדם ליראה ולאהבה אותו ולהכנעה ממנו יתברך, על שרואה גודל חכמת הבורא ועומק מחשבותיו ואין חקר לגדולתו.

"כְּבֹ֣ד אֱ֭-לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר" – אך כל זה הוא רק בנוגע לפעולות ומעשי ה' בהנהגת הבריאה, 'מלכותו' יתברך שמו, שהוא כבוד חקור דבר. אכן בענייני 'א-להותו' יתברך שמו, לא ניתן לכל אחד לראות ולהשיג, כי אם ליחידים הראויים שנתקדשו ונזדככו, והם בעלי דעת רחבה. כי אלו דברים נעלמים לגודל קדושתם, ואינם נגלים אלא לבאים בסוד ה'.

תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו׃
(משלי כה יא)

מעושר נפלאות התורה הקדושה ומעמקיה, שיש בה כמה רבדים, זה למעלה מזה, עומק לפנים מעומק, וזה מה שאמר שלמה בחכמתו: "תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף - דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־אָפְנָֽיו"(משלי כה יא). כלומר שיש תפוחים עשויים מזהב ולגודל יקרתם מצניעים אותם בתוך כלים מכסף. בהשקפה ראשונה נראה רק הכלי החיצוני של הכסף, אולם יש בהם נקבים דקים שניתן לראות דרכם את יפעת תפוחי הזהב הפנימיים. וכמו כן חכמת התורה, שגם ברובד החיצוני הנגלה היא יקרה ומשיבת נפש כמשכיות כסף, אמנם החכמים יודעים להביט אל הרובד הפנימי להשכיל בעמקי סודותיה וסברותיה הנחמדים בתפוחי זהב ולהתענג מצוף דבשה (עיין רלב"ג ופירוש הגר"א כאן).

וכתב רבנו בחיי:

לפי שכל דברי התורה יש בהם נגלה ונסתר, הנגלה הוא פשטי המצות, והנסתר הוא הפנימי שבתוכו שאין דעת ההמון ראוי לו, וכן אמר דוד עליו השלום: "אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱ-לֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי"(תהלים סב יב), כי הדיבור אחד ויש בו שתי משמעיות, וכן אמר שלמה: "תפוחי זהב במשכיות כסף..."(משלי כה יא), המשיל הנגלה לכסף והפנימי לזהב שהוא נסתר בתוך הכסף ומעולה יותר ממנו.
(רבנו בחיי שמות יג א)

והגאון מטעלז הגדיר זאת נפלא:

וכן בענייני חכמת התורה וטעמי המצוות, הטעמים הנגלים והנסתרים אינם טעמים נבדלים שאין להם שייכות זה לזה, אלא באמת טעם אחד הוא, הטעם הנסתר הוא שורש הטעם הנגלה ונשמתו. המבין את הטעם בפשוטו יודע רק את הלבוש, אבל התורה יש לה לבושא, וגופא, ונשמתא, ונשמתא דנשמתא וכן למעלה לאין שיעור. טעם זה שאנו מרגישים בלבוש אם נחדור אל פנימיותו נמצא בו טעם יותר עמוק. ואם נחדור אל פנימיותו נמצא בו טעם יותר עמוק. ואם נחדור אל נשמת הטעם הזה נמצא בו את הטעם הנסתר.
(שיעורי דעת ח"א מאמר ג נשמת התורה)

מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע׃
(משלי כה כ)

יש דרך אשר בכוחה לסייע את האדם להגיע לרגשות קודש, והיינו על ידי שיעסוק בתפילה ובמצוות בהתלהבות חיצונית. לעיתים הדבר מביא את האדם וגורר אותו להתלהבות אמיתית ורגשי רוממות.

אולם דרך זו צריכה זהירות, שלא ישאר כולו חיצוניות ונמצא תפל וריקני. כי עניינים כמו אלו כוחם לפעול על האדם רק כאשר לבבו קרוב לכך ונשמתו פועלת בקרבו והוא שייך לדרגת עבודה זו, וחסרה לו רק קצת התקרבות.

וכן ניגון ושירה, אין כוחם לרומם את האדם אלא כאשר הוא מוכן לכך ונפשו צועדת אל הרוממות וכבר עומד על מפתנה. אבל כאשר הוא שקוע בקלות ראש ושרוי בריקנות וטמטום הלב, הרי זו בחינת "וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־רָֽע".