פסוק א:אמר שאין ראוי לו לאדם שיקנא באנשים העושים הרע ולא יתאוה להתחבר עמהם כי אם יתחבר עמהם לא ילמד מהם כי אם רע כי לבם לא יחשוב כי אם שוד כלומר לשדוד אחרים ולקחת חוק זולתם ודברי פיהם אינם כי אם עמל וטורח על בעליהם ולא יגיעו אל מבוקשם כפי מחשבתם רק יגיעו אל היגיעה העצומה. או יאמר כי הם מדברים ומחשבים להביא עמל על זולתם ואחרי שמחשבתם ודבריהם אינם כי אם לעשות רע אין ראוי להתחבר עמהם.
פסוק א:ואפשר שקרא בעלי התאות הגשמיות ובעלי המחשבות בענייני השררות וקנייני העולם אנשי רעה למה שימשך ממעשיהם הרע לגופם ולנפשותם ואמר שאין ראוי לאדם לקנא בהם ובמעשיהם ולא יתאוה להיות אתם כלומר להגיע לבסוף אל מדרגתם. כי שוד יהגה לבם כלומר כל מחשבותם היא לשדוד החלק השכלי וכחותיו ממושכליהם שהוא לחם חוקם ומכל מה שישיגו בזה העולם לא ישיגו רק עמל ויגיעה בקניית הקניינים הזמניים ויניחום אחריהם לבעלי נשותיהם ולאנשים יעמדו במקומם.
פסוק ג:אמר כי האיש החכם בחכמתו הוא יבנה ביתו ובתבונתו הוא מכונן ומעמיד ענייני ביתו על הסדר ובדעתו גם כן הוא קונה מן ההון עד אשר ימלא חדרי ביתו כל הון יקר ונעים. ואחרי שהודיע כי זה יעשה החכם בחכמתו יש לנו להבין שענין הכסיל ילך בהפך זה ואם לא נזכר. וזה כי הוא בסכלותו יהרוס ביתו שהיה בנוי ויקלקל סדר ענייניו ויפזר הונו ויפסיד נכסיו.
פסוק ג:ולדמיון זה החכם השלם יעמיד גופו שהוא בית נפשו על הבריאות והתוקף כדי שיוכל לקנות החכמה כי עם חולשת הגוף והריסת ענייניו לא יתכן קניין החכמה וגם יתקן סדר הנהגת מידותיו לבחור בכולם דרך השלמות ולהזהר ממותרי הדבור והשמע והראות ומכל מותרי החושים ולא ישתמש בהם רק כפי מה שמביא אל ההצלחה האמתית והוא ממלא חדרי שכלו מן ההשגות הרוחניות אשר יוסיפו באור שכלו ויראה אור באורם.
פסוק ג:גם אפשר ששלמה ע"ה בא להעיר בפסוקים אלה ענין גדול ולסתור בהן אמונת דעת קדום נפסד שהיו אומרים כי העולם בכללו נמצא מעצמו ולא היה לו ממציא ולכן בא הוא ע"ה לסתור דעתם בראיה נכונה. ואמר אנחנו רואים כי בית אחד לא יבנה מעצמו ולא ימצא על התכונה אשר הוא עליו מגגות וחדרים ועליות מרווחים וחלונות ואולמות וסולמות וכיוצא בהם אלא בכוונת חכם ויכול ורוצה בנה הבית ההוא כפי מה שהיתה צורת הבית ההוא חקוקה בלבו וגם סדרי הבית ותקוניו והנהגותיו לא יהיו רק מתכונת אדם חכם ינהיג הבית ההוא לפי מה שיחפוץ. וגם מלוי הבית ההוא מן ההון והשבר והנכסים לא נמצאו בבית על צד מקרה רק בכוונת מכוון כוון כל דבר על עניינו והמציא בבית כל דבר ודבר לסבה ואין דבר בבית שלא כוון ממנו תכלית.
פסוק ג:והבית כמו שידעת הוא חלק מן העיר והעיר הוא חלק מן הגליל והגליל הוא חלק מן האקלים והאקלים הוא חלק מהיישוב והיישוב הוא חלק מכדור הארץ וכדור הארץ הוא חלק מהד' יסודות והד' יסודות וכל מה שהורכב מהם כנקודה בערך אל הגלגלים נושאי הצורות הנכבדות והם צבאות השמים. ואם בית אחד שאין לו ערך ודמיון כנגד המציאות כולו כוון ממנו התכלית בכל חלק מחלקיו הקטנים ולא נמצא ממנו דבר רק ברצון האדם הבונה אותו אשר כוון עשייתו לתכלית אחד ועשיית כל חלק מחלקיו אל התכלית אשר חפץ ובזמן אשר חפץ כל שכן וכל שכן שהעולם בכללו עם שלשת חלקיו ומה שאנו רואים בו מן הסדר וההנהגה והחכמה נמצאים משפיעים ונמצאים מקבלים השפע לא יעבור אחד מהם גבולו ואין בהם משנה סדרו שאין להאמין שאין להם ממציא המציאם והעמידם בזמן אשר חפץ ועל התכונה שרצה המציאות נשפע מהודו רק יש לנו להאמין אמנה אמתית שכל הנמצאות נמצאו ממציאות הנמצא האמת הראשון ית' שמו.
פסוק ג:וזה כי כשאנו נסתכל בעולם נמצאהו מחובר ומורכב אין חלק מחלקיו מבלי חבור וסדור כי אנו רואים אותו בהרגשתינו ובשכלינו כבית הבנוי אשר זומן לו כל הצריך בו. השמים ממעל הם לדמיון התקרה והארץ שטוחה לדמיון המצע והכוכבים נתונים בגלגלים ומסודרים כמו הנרות וכל הגופות אצורות בו כמכמנים כל דבר למה שצריך לו. והאדם בעולם הוא לדמיון בעל הבית המשתמש בכל אשר לו ומיני הצמחים הם לתועלתו ומיני החיות הם להשתמש בהם להנאתו. וסדר זריחת השמש ובואה להעמיד עתי היום והלילה ועלותה וירידתה להמציא הקור והחום והקיץ והחורף וענייני הזמנים ותועלותיהם ושנותם על סדר אחד תמיד מבלתי הפסק וסביבת הגלגלים אשר תנועותיהם מתחלפות והכוכבים והמזלות אשר יתנועעו על ההנהגה המשוערת וסדר מכוון לא ישתנה הכוונה בכל דבר מהם כוונת תועלת ותקנה למדברים לפי אחת הדעות. וגם לפי הדעת השני והוא דעת האומר כי כל דבר כוון לעצמו לא בגלל דבר אחר מכל מקום נמשך תועלת ותקנה לבני אדם מכל הדברים הנזכרים ואין זה מקום הענין. ונשוב אל מקומינו בזכרון סכלות הדעת הקדום והוא דעת מי שהיה חושב כי העולם נהיה במקרה והחכם שלמה ע"ה תמה איך יעלה בדעת אדם לחשוב זה.
פסוק ג:ואלו היה הסכל החושב זה שומע אדם שאמר במאמרו בגלגל אחד של מים שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה וחשב כי זה נתקן מבלי כוונת אומן שטרח בחבורו ובהרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת היה לו להפלא מזה ולהיות דבר זר בעיניו ולחשוב אותו בתכלית הסכלות וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו. וכיון שידחה המאמר ההוא בגלגל קטן ופחות ונבזה שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ איך יתיר לעצמו לחשוב במחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ ואת כל אשר עליה מן הברואים בחכמה תקצרנה דיעות כל בשר ושכלי המדברים להשיג הויתה והוא מוכן לתועלת כל הארץ וכל אשר עליה ואיך יוכל לומר שיהיה מבלי כוונת מכוון ומחשבת חכם בעל יכולת.
פסוק ג:ומן הידוע כי הדברים הנעשים מבלי כוונת מכוון לא ימצא בדבר מהן סימן לחכמה וליכולת והנה אם ישפך לאדם דיו פתאום על הנייר חלק אי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלתי אמצעות קולמוס ואמר כי שפך הדיו על הנייר ונעשית צורת הכתב עליו מעצמה היינו ממהרים להכזיבו אע"פ שאיננו נמלט מכוונת מכוין. וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתינו איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר רחוק ועמוק בעניינו עד אין תכלית מבלי כוונת מכוון וחכמת חכם ויכולת יכול. ולפיכך אמר החכם הזה הנה בית אחד שאנו רואים אותו בנוי ומסודר יורה שכלינו כי בחכמת חכם שכוון לבנותו נבנה. וכן החדרים המלאים מטמונים וחפצים יורונו כי בדעת ובכוונה נמצאו על התכונה אשר הם עליה.
פסוק ג:כל שכן וכל שכן העולם ומלואו שיורנו על מציאות האלוה ית' שמו וזה מבואר ולפי הסדר אשר אנחנו בו בביאור הספר הזה שפירשנו כי חכמת האלהות נקראת חכמה וחכמת הלמודים נקראת תבונה וחכמת הטבע נקראת מוסר ודעת גם כן לפי שבה תלוי ידיעת אמתת הנמצאות השפלות נוכל לומר כי שלמה המלך ע"ה כוון בפסוקים האלה לומר כי החכמה האלהית היא היסוד והעקר מכל החכמות ולפיכך הוציאה בלשון בנין כלומר בה יהיה הבית בנוי כי היא התכלית והמכוון מן האדם וכל שאר החכמות הם הצעות לה ומדרגות לעלות אליה ובה נשלם בנין הבית.
פסוק ג:וזה רצה באמרו בחכמה יבנה בית. ואמרו ובתבונה יתבונן אמר כי סביבת הגלגלים ומרחקם מן הארץ ועביים ושיעור כל כוכב וכוכב מהם ושיעור מרחקם זה מזה וזמן סביבת כל אחד מהם הן התנועה היומית והיא ההכרחית להם והן התנועה הטבעית או הרצונית וידיעת זמן עלייתם וירידתם ולקותם וחבורם ופירודם וידיעת שיעור הארץ כלומר שיעור קטנה ושיעור שטח כדוריתה ותשבורת גופה ומרחקה מכל גלגל וגלגל וכיוצא בהן מן המדות והשיעורים כל אלו והדומה להם והנמשך מהם יודע בחכמת הלמודים אשר קראה בספר הזה בינה ותבונה וזה רצה באמרו ובתבונה יתכונן.
פסוק ג:ואמרו ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים בא לרמוז כי ידיעת הסבות הפועלות והנפעלות והתנועה והמניע והמתנועע והחומר והפועל והצורה והתכלית ובכלל ידיעת אמתת החומרים והצורות ומקריהם וטבעיהם נודע בחכמת הטבע אשר קראה בספר הזה דעת ומוסר. וזה כוון באמרו ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים בא לרמוז כי ידיעת הפועלות והנפעלות והתנועה והמניע כלומר עם הדעת והחכמה הטבעית ימלאו חדרי השכל מידיעת כל דבר יתאווהו השכל האנושי להשיג מידיעת טבע הנמצאות.
פסוק ה:אמר כי הגבורה לבדה במקום שאין שם חכמה לא תועיל ולא תציל כי טובה חכמה מגבורה. אמנם כשיזדמן שיתחברו באיש החכמה והגבורה אז תלך ענין הגבורה עם השלימות והוא מה שכוון באמרו גבר חכם בעוז כלומר כשיזדמן שימצא גבר שיהיה חכם ויהיה לו עוז בעבור שהוא איש דעת ר"ל חכם הוא אמיץ כח לא בגבורה בלבד.
פסוק ה:ונתן הסבה בזה ואמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה כלומר מה תועיל הגבורה לבדה יהיה אדם גבור לרצונו אם לא תהיה לו מן החכמה שיעור שבה יוכל לעשות תחבולות לנצוח הנלחמים עמו לא יוכל עליהם בגבורתו כי המנהג הוא שבתחבולות תעשינה המלחמות. ותשועה ברוב יועץ ר"ל והתשועה תהיה כפי רוב העצה שיקבלו מיועץ חכם או מיועצים רבים ויתנהגו על פי העצה ההיא.
פסוק ה:או יאמר גבר חכם בעוז כלומר האדם נראה בעיניו שהוא חכם בעבור היות לו עוז והענין שהוא יחשוב כי העוז יספיק לו מבלעדי החכמה. אמנם האמת והנכון הוא כי איש דעת הוא אשר מאמץ כח. ר"ל שהוא אמיץ כח. ובא מאמץ במקום אמיץ כמו והוא ממלא את כל גדותיו שעניינו מלא. או יהיה מאמץ כמשמעו ר"ל כי הדעת הוא מחזק הכח ונותן לו אומץ.
פסוק ה:כי בתחבולות ר"ל כי אנו רואים שניצוח המלחמה תלוי בחכמה ולא בגבורה.
פסוק ז:אמר כי האויל לכסילותו לא ילמוד החכמות להיות החכמות ראמות ונשאות בעיניו ויחשוב כי לא יוכל שכלו להגיע אליהם וזה יקרה להם בעבור שלא ילמדו הצעות החכמה ולא ידעו הקדמותיה ומתוך שהחכמות רמות בעיניו לא יגיע אליהם. בשבתו בשער עם זקני ארץ וחכמיה לא יפתח פיו כי לא ידע מן החכמה שיעור שיוכל בעבורה לדבר מאודותיה עם החכמים.
פסוק ח:מחשב להרע ר"ל כי הכח שיש בו ובכל אדם להשיג המושכלות לא ישתמש בו בעניינים השכליים אמנם ישתמש בו בחדוש הרעות וההיזק לבני אדם והוא אמרו מחשב להרע ומתוך כך יקראו לו האנשים בעל מזימות כלומר בעל מרמות ועמקות רעות. והנה תמורת היותו חכם ושיקרא בפי האנשים חכם יקרא ערום להרע או חכם להרע על דרך חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו.
פסוק ח:ויש אומרים כי ראמות מן ראמות וגביש לא יזכר כלומר דברים נפלאים ונשגבים הם החכמות בעיני האויל יחשוב שלא יוכל להשיגם כאשר לא ישיג האדם לקנות האבנים היקרות ליוקרם ולחשיבותם.
פסוק ח:ויש מפרשים שאמר ראמות לאויל חכמות היא עצה שנותן בעל הספר לאויל ואומר עצתי היא אל האויל שבעת שיהיו החכמות רמות בעיניו שלא ידעם ישתוק ולא יפתח פיו בשבתו בשער עם זקני ארץ כי אויל מחריש חכם יחשב.
פסוק ח:ויש מפרשים ראמות מן ראמות וגביש לא יזכר כלומ' דברים נפלאים ונשגבים הם החכמות בעיני האויל יחשוב שלא יוכל להשיגם כאשר לא ישיג האדם לקנות האבנים היקרות ליקרם וחשיבותם.
פסוק ט:אמר לא תחשוב שהסכלות מן החכמה הוא דבר קטן רק זמת האולת כלומר חרפת הסכלות מן החכמה הוא חטאת גדול בעבור שהסכלות מן החכמה סבה להתרחק מה' ית' אשר הדבקות בו ית' הם החיים הנצחיים והסכלות גם כן יגרום להזיק לנפשו ולזולתו.
פסוק ט:ותועבת לאדם לץ קרא לץ האדם ההמוני הבטל והמתרשל מקניין החכמה והוא מתעסק בשיחות בטלות ובספורי דברי הימים והמלכים וכיוצא בהם ואמר כי תועבה היא לאדם להיות לץ כי המכוון מן האדם הוא שישתדל בהשלמת נפשו. ובאה מלת ותועבת סמוך במקום מוכרת כמו ושבת לנשיא.
פסוק י:אמר אין ראוי לאדם להתרפות מקנות מן הממון הצריך וכן אין ראוי לו להתרפות מקניין החכמה ולקצר בעבודת ה' ית' שמו כי מי שהוא מתרפה ר"ל שהוא מתרשל מקניין ההון ומהשלמת נפשו בבוא צרה בעולם תחול עליו ויהיה כחו צר כי תקצר נפשו מדחות הנזק מעליו. וכן בבוא יום הצרה הגדולה והידועה אשר בו יפרד האדם מקרוביו וגואליו ורעיו ומכל מחמדי העולם אשר גדל עליהם והוא יום המות יהיה כחו צר והענין שלא יהיה עליו מלאך מליץ אחד מני אלף לאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. מצאתי בו דבר שראוי שיכופר בו עונו. או כוון באמרו התרפית ביום צרה שלא יבהל האדם לקורות הזמן ויכין לו לב אמיץ לעמוד כנגדם ולא יתרפה בחול עליו הצרות ולכן אמר אם התרפית בחול עליך הצרות ולא זמנת לב אמיץ ולב בוטח באלהים לעמוד כנגדם יצר כוחך ולא תוכל בסוף הענין לעמוד כנגדם אחרי שבתחלת הענין התרפית כנגדם ומצאוך בלב רפה וחלש.
פסוק י:או יהיה הפסוק הזה דבק אל הפסוקים הבאים אחריו והוא אמרו הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך ויהיה ענין הפסוק כן. אם התרפית ועמדת מנגד וישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים ביום צרה ר"ל בחול הצרה על אחרים ולא מהרת להושיעם צר כוחך כלומר בבוא גם עליך צרה וצוקה יהיה כוחך צר והענין שהאנשים יעמדו מנגד ולא יושיעוך כאשר עמדת אתה מנגד בבוא עליהם צרה וצוקה ולא הושעתם ומתוך שלא תמצא עוזר ועצה בצרתך יהיה כוחך צר כי לא יספיק כוחך להושיעך מצרתך ולכן העצה הנכונה שלא להתרפות בחול צרה על האנשים. ולכן סמך אל זה –
פסוק יא:הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך כלומר ראוי לאדם להציל מן המות האנשים הלקוחים למות על לא חמס בכפם כי אין להאמין ששלמה ע"ה בא בפסוק הזה לחלוק על מה שכתב וצוה ושנה ושלש להכרית הרשעים באמרו ובאבוד רשעים רנה והדומה לו. רק בא לומר שראוי להציל הלקוחים למות על לא חמס בכפיהם. ומטים להרג אם תחשוך כלומר האנשים שהם מטים והוא לשון רבים מן וצדיק מט לפני רשע והענין שהם נכנעים ואסורים ולקוחים להרג תחשוך אותם. ומלת אם במקום הזה לאמת הדבר כמו אם רחץ ה'. אם כסף. כלומר אותם שהם מטים ליהרג תחשוך אותם מן המות.
פסוק יא:כי תאמר הן לא ידענו זה ר"ל אם יעלה בלבך לומר מה לי ולצרה זו להציל ממות האיש הלזה שלא ידעתיו מעולם ולא ידעתי אם הוא ראוי אל זה ומה תועלת אקוה מזה המעשה. הלא תוכן לבות הוא יבין כלומ' הבורא ית' שהוא תוכן לבות כלומ' סופר וחושב הלבבות ויודע תעלומות לב הוא יבין כלומ' הוא יראה פעולתך ומשקיף על נסתריך ונגליך והוא ית' שהוא נוצר נפשך כלומר שומר נפשך מכל רע הוא ידע ולא הפסדת פעולתך כי הוא ית' גלויה לפניו פעולתך וישיב לך ולכל אדם כפעלו וכמו שאתה תסבב הצלת האיש הלקוח למות כן הוא ית' יצילך מן המות.
פסוק יא:או יאמר הצל האנשים הלקוחים למות והמטים להרג תחשוך אותם מן ההרג כי אם תוכל להצילם ותעלים עיניך מהצלתם ולא תצילם ותנצל לפני בני אדם ותאמר שאם היית יודע הדבר היית מצילם אמנם לא ידענו זה כלומר לא הרגשנו בזה הדבר ולכן לא השתדלנו בהצלתם ותוכל להתעלם בדבריך מבני אדם לא תוכל להתעלם מה' ית' והוא אמרו הלא תוכן לבות הוא יבין כלומר אתה המתנצל ידוע יהיה לך כי מי שהוא ברא וסדר לבות בני אדם ויש לו מספר ותוכן הלבבות והכל גלוי לפניו הוא ידע מצפון לבך. ומי שהוא נוצר נפשך ושומר אותה מכל רע הוא ידע את הדבר את הדבר שאתם מתנצל בו אם הוא אמת והוא היודע אם ידעת והרגשת באיש שהיה לקוח למות והתעלמת ממנו. או אם היה אמת שלא הרגשת בדבר ואם אמת שהרגשת בדבר והתעלמת הוא ית' ישיב לך כפעלך.
פסוק יג:אמר ראוי לו לאדם שכמו שיאכל בחכו המזונות המתוקים והערבים כדבש והנופת והדומה להם מאכילת המשמנים ושתיית הממתקים וכמו שיהנה באכילתן ויערבו לחכו וישמח בהם על הדרך ההוא תהיה דרישת החכמה וידיעתה עריבה ומתוקה לנפשו כי כמו שהמזונות הערבים והחשובים הם מזון הגוף כן החכמה והידיעה הם מזון הנפש המשכלת והוא אמרו אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך כלומר אכול ממתקים ותמצא לגופך המזון הנאות לו להעמדת בריאותו.
פסוק יד:וכמו שתמציא לגופך המזון הניאות לו כן תמציא לנפשך המשכלת המזון הניאות לה. ופירש בפסוק הזה מהו המזון המיוחד לה ואמר שהוא החכמה והוא אמרו כן דעה חכמה לנפשך כלומר לצורך מזון נפשך.
פסוק יד:ואמר אחרי כן אם מצאת כלומר אם השגת מן החכמה כאשר הוא המכוון ממך ויש אחרית והשארות ותקוה לנפשות הצדיקים כמו שאמר ותקותך לא תכרת. וכבר בארנו למעלה כי שלמה ע"ה לא ספק בהשארות הנפש רק דבר כלשון בני אדם דרך הרחבה ואמר אתה לא תפסיד בקנין החכמה כלום כי אם הוא כמו שכל העולם מאמין וגלוי לכל בעל שכל שיש השארות ונצחות לנפשות הצדיקים אתה הרווחת עולם הנשמות. ואפילו לדברי המקצרים והחטאים בנפשותם ימחה זכרם האומרים שאין לנפש השארות אחר המות אתה לא הפסדת דבר כי אפילו בעולם הזה יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך כי החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ורצה שלמה להראות יפעת החכמה ומעלתה שהיא לדברי הכל מעלה בין לדעת אנשי החכמה יקנה בה עולם הנשמות ולדעת הכופרים לא הפסיד מאומה כי הרויח בה לפחות העולם הזה.
פסוק יד:או יהיה אמרו אם מצאת ויש אחרית בענין זה כלומר אם השגת מן החכמה ובאת עד אחריתה כלומר שהגעת עד תכליתה תקותך לא תכרת. רוצה לומר שהתקוה שהיתה לך מהשארות נפשך לא תכרת רק תצא תקותך אל הפועל. או קרא הנפש המשכלת תקוה ואמר עם השגתך החכמה ובואך עד תכליתה תגיע אל המעלה הגדולה שתהיה נפשך צרורה בצרור החיים עם נפשות הצדיקים ולא תכרת מאותו הצרור כנפש הרשע שהיא נכרתת מצרור החיים ונגרשת מעולמה.
פסוק יד:ואחרי שיעץ הבן לעזוב רשעו ולעסוק בחכמה באמרו אכול בני דבש כי טוב כן דעה חכמה לנפשך אמר אם לא השגת לדעת החכמה לצורך נפשך ונשארת ברשעך אל תארוב אתה הרשע לנוה איש צדיק ואל תשדד רבצו כי אם שבע יפול צדיק וקם הוא יקום אמנם הרשעים שאתה מכללם יכשלו ברעה אחת ואם לא תהיה מכת המזיקים לאחרים בנפול אויבך אל תשמח על ידי אחרים ובכשלו אל יגל לבך.
פסוק טו:אמר אל האיש הרשע אל תארוב אתה הרשע לנוה הצדיק כדי להזיק לו ולא תשדד רבצו כלומר ולא תגזול ביתו ונכסי ביתו שהוא המרבץ שלו כי לא תוכל לו והוא אמרו כי שבע יפול צדיק וקם כלומר לא תוכל להשמידו כפי מחשבתך כי הצדיקים אע"פ שלפעמים תחול עליהם צרה מצרות הזמן לא יקרה להם כמקרה הרשעים שהם כחול עליהם צרה אחת יכרתו לגמרי רק הבורא ית' הוא מייסר אותם כפי קצורם מעט מעט כאשר ייסר איש את בנו ולא יעשה עמהם כלה והוא אמרו שבע יפול צדיק וקם כלו' אפי' אם שבעה פעמים יפול הצדיק הוא יקום וינצל אמנם הרשעים הם יכשלו ברעה אחת. ואפשר שכוון באמרו כי שבע יפול צדיק וקם אל שבעה כוכבי לכת ואמר כי הצדיק אפי' אם יורו קצת משבעה כוכבי לכת או כל שבעה כוכבי לכת אשר במערכת מולדתו על הנפילה מן הגוף או מן הממון הוא ינצל לפי שנפשו היא למעלה מן הזמן ואפי' אם השבעה כוכבי לכת יורו על נפילתו הוא יקום כי ה' ית' אשר דבק בו יסבב הצלתו. אמנם הרשעים הם יכשלו ברעה המעותדת להם כפי חטאם. ואפשר שקרא היצר הרע רשע וקרא הכח השכלי צדיק. ואמ' אל תארוב אתה היצר הרע להכרית את הצדיק ולגרום אבודו כי הכח השכלי ואם יפול ממעלתו ויקצר בעבודת בוראו אחרי שובו ינחם ואחרי הודעו יספוק על ירך ויבוש מחטאת נעוריו ואפי' אם ירבה קצורו סוף סוף הרשות נתונה בידו וביכלתו לשוב אל אלהיו ויהיה לו תקומה. אמנם הרשעים והם הכחות הגופניות הם לא יהיה להם תקומה רק יאבדו באבדן הגוף.
פסוק טו:גם אפשר כי אמרו שבע יפול צדיק וקם רמז אל שבע החכמות הלמודיות שהם נקראות זרות ונכריות ושוחות עמוקות ואמר כי האיש השלם אם יפול בהם ויעמיק מחשבתו בהם סופו שיקום כי יכיר בשכלו כי הם הצעות אל הטבעיות והאלהיות ויעלה מהם אל הטבעיות והאלהיות ולא יכלה זמנו בהם אמנם הפחותים יכשלו ברעה אחת כלו' יכלו בחכמה אחת כל ימיהם ולא יעלו ממנה אל החכמות האמתיות.
פסוק יז:אמר כי בראותך אויבך נופל ממעלתו אל תשמח כי לא תדע מה ילד יום. ובכשלו בא בחסרון הה"א ומשפטו ובהכשלו והזהיר בפסוק הזה שלא ישמח האדם בנפילת אויבו מפני שהיא מן המדות המגונות. כי על דרך החכמה ודרך מצות התורה צריך האדם להיות עובר על פשע. ועוד איך ישמח האדם על מפלת אויבו ואיך יתגאה בו ולא הפילו הוא וכמו שנפל אויבו בסבת סכלותו או בסבת חטאו לאלהיו כן יוכל לנפול הוא ואין זה מדרך החכמה לשמוח על דבר זה.
פסוק יז:ואמר אחר זה פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו יראה שמלת פן במקום הזה היא במקום אולי כמו ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים שענינו אולי. ואמר החכם הזה בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך כי זה אשר הוא אויבך ואתה שונא אותו בעבור שחטא לך והזיקך בדיבור או במעשה אולי יבוא זמן שיראה את ה' כלומר שישוב מחטאותיו ויכיר את בוראו וישיג להכיר את מעלת אלהיו וגם יראה מה שרע בעיניו ר"ל ישיג להכיר מה שהוא רע בעיני ה' ית' והענין שאולי עדיין יבוא זמן שיכיר בוראו ויכיר ויתבונן הדברים שהם רעים בעיני ה' ית' ויתרחק מהם ומתוך כך הוא ישתדל שהאף והחימה שהביא עליו בסכלותו הן אף ה' ית' הן אף האנשים שחטא להם ישיבנו מעליו כלו' שהוא ישתדל לתקן כל מעוות הן מה שחטא והמרה עיני כבוד ה' ית' והן שירצה ויפייס עשוקיו כדי שישוב אף ה' ית' ואף אויביו מעליו ואתה שאתה מכלל אויביו תהיה מן המרוצים. וי"מ פן יראה ה' ורע בעיניו כלו' פן יראה ה' ית' זה שאתה שמח בנפילת חבירך וירע בעיניו זה הדבר ומתוך ראותו ית' זה שאתה שמח במפלת חבירך ישיב אפו מעל אויביך וישם לו שלום וזה הפי' רחוק מן האמת כי איך יאמר לא תשמח בנפילת אויבך פן יראה ה' וזהו דבר ברור ואמתי שה' ית' רואה כל ואין לומר עליו ית' פן יראה ה'. ועוד יאמר שהשם ית' ישיב אפו מעל אדם בעבור ראותו ית' אויבו שישמח מן הדבר ההוא והוא דבר רחוק מהשכל כי אם ה' ית' יקצוף על אדם בעבור חטאו והוא ראוי לעונש אפי' אם ישמח כל העולם מזה לא ישיב ה' ית' מעליו אפו כי הוא ית' יעשה מה שתגזור חכמתו וכיוצא בזה אין לומ' בחוק הבורא ית' רק בחוק האנשים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם.
פסוק יז:וזה הפסוק דבק לפסוק שלפניו שאמ' ורשעים יכשלו ברעה. ואמר לא די שלא תזיק אלא שלא תשמח אם יזיקו אחרים או אמר הרשעים כשיכשלו ברעה שתמצאם אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו ואל תתחר במרעים ואל תקנא ברשעים כי לא תהיה אחרית לרע רק ירא ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב לשמוח בהכשלם וברעתם.
פסוק יט:אמר אין ראוי לאדם שיתחר במרעים ולהיות כמרעים ולא יקנא בטובת הרשעים והוא מה שיראה מעניינים שיצליחו לפעמים בעולם הזה כי אע"פ שיצליחו זמן ידוע סוף סוף לא יהיה להם אחרית טוב רק נר רשעים והוא אור עשרם וגדולתם והצלחתם ידעך ויכבה והוא דומה לאמרו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים וגו'.
פסוק יט:ורמז גם כן באמרו כי לא תהיה אחרית לרע שנפש הרשע תהיה נכרתת ונענשת כפי חטאה ולא תהיה צרורה בצרור החיים כנפש הצדיקים ולפיכך אמר בהם ונר רשעים ידעך כלומר נר אלהים אשר היא נשמת האדם והוא הנר שרמזו רז"ל באמרם ונר דלוק מונח לו על ראשו וצופה ומביט מסוף כל העולם ועד סופו שהושם בו כדי שיהיה חופש האדם בו כל חדרי בטני התורה.
פסוק יט:ידעך כלומר יכבה ולא יצא אל הפועל רק הכח הנמצא בו נמצא לבטלה והענין שנפש הצדיק תהיה מאירה ומזהירה כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד ותהיה מתענגת במה שהשיגה אמנם נפש הרשעים תהיה בחושך ואפילה נדונת כפי חטאה.
פסוק כא:אמר ראוי הוא לאדם שיירא מה' ית' שהוא מלך מלכי המלכים הקב"ה וגם הוא ראוי שיירא ממלך ואע"פ שהוא מלך בשר ודם. ועם שונים ר"ל ועם אותם שהם משנים ועושים חלוף מצות ה' ית' ומצות מלך זמנם אל תתערב כלומר לא יהיה לך רגילות עמהם. גם אפשר שמלת שונים רצה בה שוטים והוא דומה ללשון לעז ור"ל עם הכסילים שלא יראו ה' ית' ולא ייראו מלכם לא תתערב עמהם.
פסוק כא:ונתן הסבה בזה ואמר כי פתאום יקום אידם כלומר הסבה שאני מצוך לירא מה' ית' ומן המלך היא כי פתאום יקום אידם כלו' האיד והעונש שיגזור ה' ית' והמלך על האיש הממרה רצונם האיד ההוא יקום פתאום לשעתו. ואם תאמר אין ענשם גדול וחמור פיד שניהם מי יודע כלומר הפיד והצער שישלחו שניהם ה' ית' והמלך על הממרים רצונם מי יודע העונש ההוא וריבויו. ואמר מי יודע להפליג הענין כלומר מי הוא זה שיוכל לשער ריבוי העונש ההוא.
פסוק כא:או יהיה אמרו כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע בענין זה ואמר הסבה שאני מזהירך שלא תתערב עם השונים והם המשנים דברי ה' ית' והמלך הוא שהשונים פתאום יקום אידם והענין שה' ית' והמלך יענישום בעבור המרותם רצונם ויש לאל ידם להענישם בכל עת שירצו. ולכן אמר כי פתאום יקום אידם והכינוי במלת אידם ישוב אל השונים. ופיד שניהם מי יודע ר"ל והפיד שיגיע אליהם בעבור היותם שונים ר"ל כסילים או משנים מצות ה' ית' והמלך מי יודע אותו.
פסוק כא:ויש מפרשים ועם שונים כמו ושונה בדבר כלומר ועם אותם שהם הולכי רכיל מגלה סוד ואומרים שנית הדבר ששומעים מאחרים אל תתערב. ואפשר שקרא הכח השכלי מכחות הנפש מלך שהוא הראוי והמכוון שימלוך על שאר כחות הנפש לא המלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד. ואמר שראוי לאדם שיירא מה' ית' וגם יירא מהשכל האלהי אשר צוהו ה' ית' להמליכו באמרו והוא ימשול בך. וקרא הכחות הגופניות כולם שונים כי בחשך באו ובחשך ילכו. ואמר שלא ישליטם האדם עליו כי הם זרים ונכריים מעצמות האדם ואין להם השארות והוא אמרו כי פתאום יקום אידם.
פסוק כא:ובאמרו ופיד שניהם מי יודע רמז אל הנפש הצומחת והנפש המרגשת ואמר מי יודע הפיד שיגיע לשניהם והוא הכליון שיחול עליהם בעת המות ולא יהיה השארות רק אל החלק השכלי אם ילוה אליו עזר אלהי.
פסוק כג:גם אלה ר"ל גם אלה המשלים נמצאו לחכמים אחרים וחוברו עם המשלים שחבר שלמה ע"ה והם י"ב פסוקים עד גם אלה משלי שלמה. ואמרו גם אלה משלי שלמה יורה כי אלו הי"ב פסוקים אינם ממשלי שלמה.
פסוק כג:ויש מפרשים גם אלה לחכמים כלו' גם אלו המשלים אני שלמה אומר אותם לחכמים והם שופטי הארץ שבעת המשפט לא יכירו פנים במשפט והטעם שלא יחלקו כבוד לאיש על איש בעמדם למשפט או לשאת פני אדם נכבד או רשע ולהטות משפט בעבורם. ותהיה מלת הכר מקור כלומר להכר פנים בדבר המשפט איננו דבר טוב כי השופט ראוי לו שיהיה כנכרי ומתנכר כאלו לא יכיר אחד מבעלי הריב כי מדרך העולם שיחלוק האדם כבוד למי שיכיר.
פסוק כד:וסמך אל זה ואמר אומר לרשע צדיק אתה כלומר מי שהוא מטה הדין עד שהוא אומר בעת הפסק דין אל הרשע צדיק אתה יקללו אותו העמים ויזעמו עליו לאומים כלומר מטבע העולם שבני אדם יספרו בגנותו ויבזוהו ויקללוהו בסתר אם לא יוכלו על זה בגלוי. או יהיה אמרו יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים קללה שמקלל אותו המחבר ואומר אומר לרשע צדיק אתה יהי רצון שיקבוהו בחרבם או בחצי קשתם עמים ויהיה יקבוהו מן ויקוב חור בדלתו ועניינו יעשו בו נקב מפולש ויזעמו עליו לאומים שילכו אליו בזעם העמים להשמידו מתחת שמי ה'.
פסוק כד:אמנם הדיינים הצדיקים אשר לא יכירו פנים במשפט רק יוכיחו הרשעים על רשעם ינעם להם כלומר יהיה נועם ה' עליהם ועליהם תבא ברכת טוב ר"ל ברכה של טובה או ברכת איש טוב שהברכה של אדם צדיק תחול ויהיה שם תוספת טובה ולולי שהתורה אסרה זה היינו אומרי' כי הכר פנים הוא צווי. ועניינו עשה שתכיר פנים במשפט איש שלא יהיה טוב. וסמך לו אומר לרשע צדיק אתה כלומר הדיין שהוא מזכה בדין האיש הרשע אעפ"י שבאותו הענין הוא צדיק יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים. אמנם אעפ"י שאין לצדקו ראוי להוכיחו ולפיכך סמך אליו ולמוכיחים ינעם.
פסוק כד:ואפשר שרמז בפסוקים האלה שלא ישא האדם פני המלך זקן וכסיל ולא יחלוק לו כבוד בעבור שכל כחות הגוף סרים אל משמעתו ולא יכבד אותו בעבור היותו בן האהובה רק ראוי שיכיר את בן השנואה לתת לו פי שנים כי לו משפט הבכורה. וקרא המלך זקן וכסיל רשע ואומר אומר לרשע צדיק אתה כלומר מי שיאמר לזה המלך זקן וכסיל כי הדרך הרע אשר בחר הוא דרך צדק וישרות יקבוהו עמים ויזעמו עליו לאומים. אמנם המוכיחים אותו ומסירים אותו מדרכי הרע יהי נועם ה' עליהם ועליהם תבוא ברכת טוב.
פסוק כד:ואפשר שיהיה ענין הפסוק ולמוכיחים הרשעים יהיה נועם ה' עליהם ועליהם תבוא ברכת טוב ותחול עליהם הברכות שיברכו האנשים בעבור היותם מוכיחים אותם. כי השפתים שישיבו דברים נכוחים ויוכיחו כל הולך בדרך לא טוב ראוי שישק אותם האדם ולכן סמך אל זה שפתים ישק וגו'.
פסוק כו:אמר כי האיש שאינו נבהל להשיב רק יחשוב על הדבר ובעת שישאלוהו לא יפתח פיו מיד להשיב רק שפתיו סגורות ונושקות זו את זו חוברות אחת לאחת והוא משל אל השתיקה האיש שהוא על זאת התכונה בעת שישיב ישיב לשואליו דברים נכוחים. והטעם כי בעבור ששתק ולא היה נבהל להשיב הוא ישיב דברים אמיתיים ונכוחים.
פסוק כו:או יאמר שפתים ישק כלומר מי הם השפתים הראויות שינשוק אותם האדם הם השפתים של איש שהוא יודע להשיב לשואליו דברים נכוחים. או יאמר האיש שהוא משיב דברים נכוחים הוא נושא חן בעיני השומעים ונראה להם כאילו נשק שפתותיהם כל כך תערב להם תשובתו. או יהיה ישק מן על פיך ישק כל עמי שתרגומו ועל מימרך יתזן כל עמי כלומר צריך לזיין ולזרז שפתיו מי שרוצה להשיב דברים נכוחים והענין שהוא צריך אל שמירה רבה שלא יחטא בשפתיו ורמז שלא ישליט האדם שפתיו על איזה דבור שיזדמן רק צריך זריזות כדי שישיב דברים נכוחים.
פסוק כו:ואמר אחרי כן מזרז האדם במה שיש לו לעשות בעולמו מענייני מחייתו הכן בחוץ וכו'.
פסוק כז:אמר כי הראוי לאדם בתחלת עניינו שיכין המלאכה אשר לו חוץ לעיר והיא עבודת האדמה לפי שהוא הדבר ההכרחי למחייתו כי במעשה ההוא ישבע לחם ולא ישתדל בתחלת עניינו לבנות בית לשבתו לפי שבנין הבית היא הוצאה גדולה ונויי הבית החדש ויופיו אינם הכרחיים ולפיכך אמר בתחלת ענייניך הכן מלאכתך אשר לך חוץ לעיר והיא עבודת האדמה. ועתדה בשדה לך ר"ל וזמנה והכינה נגזר מן העתידים עורר לויתן. להיות היהודים עתידים. כמלך עתיד לכידור. והכנוי במלת ועתדה שב אל המלאכה ועניינו וזמן מלאכתך בשדה שהוא שלך. או יהיה ביאור לך בעבורך ולצורך מחייתך.
פסוק כז:אחר ובנית ביתך נגזר מן ולא אחר הנער שעניינו העכוב כלומר התעכב ותבנה ביתך. או התעכב לבנות ביתך. או יהיה עניינו ואחר זה תבנה ביתך.
פסוק כז:ואפשר שכיון באמרו הכן בחוץ מלאכתך שישתדל האדם תחלה על השלימות הראשון והוא שלימות הגוף הראוי להקדים אותו לשלמות הנפש וקרא אותו חוץ בעבור שזה השלמות איננו לדבר הוא לו עצמו רק הוא לנכרים ולזרים מעצמותו. ואמרו ועתדה בשדה לך כוון בו אל שלימות המדות אשר לנפש. ובאמרו אחר בנית ביתך כוון אל השלמות האחרון והוא אשר יהיה באחרונה ולא יגיע אליו האדם רק אחר שלמות המדות ותקונם.
פסוק כז:גם נוכל לומר שאמרו הכן בחוץ מלאכתך כלומר שיתעסק תחלה בלמודיות וקרא הלמודיות כן מפני שהן הכנות והצעות בלבד על הדרך שאמרו רז"ל עדיין בן זומא מבחוץ בהתעסקו בלמודיות. ואמר מלאכתך מפני שהן נמצאות בנפש האדם בלבד כי אין לנקודה ולקוים הנזכרים במלאכת השיעור מציאות חוץ לנפש ולא לדברים הנזכרים במלאכת ההגיון אבל הטבעיות הם נמצאות בכל המעשים ולפיכך המשילם בשדה באמרו ועתדה בשדה לך וכשיחרוש אותו האדם והוא שידרוש אותם כראוי יוציא תבואה עם שאר מיני עשבים ואחר כך כן יבנה ביתו כי שם תעמוד נפשו ולפיכך אמר ובנית ביתך ולא אמר כן על השדה כי הוא עושה הבית לא השדה ואל זה רמז גם כן באמרו לעבדה ולשמרה כי העבודה היא בטבעיות והשמירה היא באלוהיות כי הם שמירת הכל כדרך הבית שהכל נשמר בו. וכשם שתכלית הבית הוא להגן מקור ומחום ומרוח וממטר ולשבת שם ולנוח כן תכלית החכמה היא להגן מכל ההפכים ולהתלונן בצלה לעד או רצה באומר הכן בחוץ מלאכתך שיעיין ויבחן במדות שאר בני אדם והוא הכנת מלאכתך ואחר כן יצמיח מדותיו והם השדה ואחר זה ראוי לבנות הבית והוא קניין החכמה.
פסוק כז:ואחרי שזירז אותו להכין בחוץ מלאכתו ולהכין השדה לקראת העבודה ולבנות ביתו אמר אל תהי עד חנם ברעך כלומר השתדל בעבודת אדמתך לצורך מחייתך ולא תהיה עד חנם ברעך ואפי' אם הזיקך האיש ההוא אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו.
פסוק כח:והפתית מענין פתות אותה פתים ועניינם השבר והחיתוך והבצוע. ומלת והפתית מורכבת מבניין הפעיל ומהבניין הדגוש כי על דרך בניין הפעיל היה לו לומר והפיתות על משקל ואתה הסיבות את לבם ועל דרך הבניין הדגוש היה לו לומר פתית על משקל צוית כל משבריך ענית סלה. והנה והפיתית הוא מורכב משני הבניינים יחד.
פסוק כח:ואמר אל תהי עד חנם ברעך כי אם תעשה זה תפתת אותו ותשברנו בלשונך כלומר לא יקל זה המעשה בעיניך כי אתה בזה המעשה תשבר אותו.
פסוק כח:גם יתכן להיות שישתמשו העברים בפתיתה בענין השחיטה כמו שישתמשו בו הערב בענין השחיטה שלא חתך את הסימנים. ועל הדרך הזה יתכן שנפרש והפתית בשפתיך תהרגנו בשפתיך ודמה פעולת עד שקר כאשר יעיד על אחד לפעולת השוחט בשחיטה שימתינו מבלי שיחתוך הסימנים כלומר אתה בהעידך עליו עדות שקר תהרגנו מבלי חתוך הסימנים אך בלשון בלבד ואפי' אם חטא לך האיש ההוא לשעבר אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה להזיקו בלשוני ואשיב לאיש כפעלו.
פסוק כח:או יהיה והפתית מן וכי יפתה איש נערה בתולה ועניינו ואם פתית. ואמר אל תהי עד חנם להעיד עדות שקר ברעך לבקשת אדם אחר ואע"פ שאתה פתית כבר האדם ההוא שאתה עושה זה לבקשתו ונפתה לדבריך והעיד עדות שקר לבקשתך ולכן סמך לו אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו כלומר כאשר עשה לי אותו שאני מעיד עדות שקר עליו לבקשתו שהעיד עדות שקר לבקשתי כן אעשה לו גם אני להעיד עדות שקר לבקשתו ואשיב לו כפעלו.
פסוק כח:ואחרי אשר זרז האנשים להכין בחוץ מלאכתם ולעבוד אדמתם ושלא יהיו עדי חמס ברעיהם הזכיר גנות אנשי העצלה ואמר על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כולו קמשונים ואחזה אנכי אשית לבי. ועצתי היא מעט שינות ובכן יפרד העניות ממך.
פסוק ל:אמר החכם הזה לזרז האנשים ולקרבם אל מדת החריצות והזריזות ולרחקם ממדת העצלות שהוא עבר על שדה איש עצל כלומר שהוא עבר מדרך השדה של איש העצל. וגם עבר מדרך הכרם של אדם חסר לב וראה והנה עלה השדה והכרם כל אחד מהם קמשונים וזהו דרך השדה שלא יעבד ולא יזרע שהוא יעלה קוץ ודרדר וכן דרך הכרם שלא יזמר ולא יעדר לעלות שמיר ושית. וראה גם כן שהגדר מהאבנים שעושים האנשים לשדות ולכרמים שלא יהיו למשלח שור ולמרמס שה נהרסה.
פסוק ל:ואמר החכם כי הוא ראה זה הדבר בעברו עליהם וכאלו אמר לא הרגשתי בעניינים עד שראיתי כך וכך ואמר כן דרך משל כי אם יעמוד האדם בחדרי חדרים עובר שכלו ורואה בעין לבו אשר יקרה לשדות האנשים העצלים ולכרמי האנשים חסרי הלבב. ואפשר כי בעבור שהזכיר השדה והכרם שעל השדה אמר והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים ולא הזכיר בו גדר לפי שמדרך השדות שאין להם גדר אבנים לפי שהם רחוקים מן היישוב ואין ההיזק מצוי בהם. וגם שבעבור גודל השדה יתייאש האדם מעשות להם גדר אבנים כי לא יספיק עשרו אל זה.
פסוק ל:ואומר על הכרם וגדר אבניו נהרסה כי מדרך העולם לעשות גדר אבנים לכרמים בעבור שהם קרובים לעיר וקרובים להיזק בעבור זה ודרך האנשים ליטע בהם עץ כל פרי וחמלת אדם על ממונו כחמלתו על גופו ויוכל האדם לעשות גדר אבנים לכרמו מפני שהכרם הוא קטן בערך אל השדה.
פסוק לב:ואחזה אנכי אשית לבי. אמר החכם כי ראה מה שקרה לעצל ולחסר לב בעבור עצלותם וסכלותם ונתן אל לבו לבלתי הדמות אל מעשיהם ולקח מוסר לנפשו בהפסד זולתו.
פסוק לג:ואמר מעט שינות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב כלומר לקחתי מוסר ממה שראיתי שקרה לעצל ולכסיל בעבור שהם מפסידים השעות זו אחר זו שעה אחת בשינה שעה אחת בתנומה ושעה אחת בחיבוק ידים לשכב ומתוך כך הזמן חולף והולך לו.
פסוק לד:ובא מתהלך רישך ר"ל אני רואה שאם תתנהג אתה כמעשה העצל והחסר לב ותפסיד זמנך חלק בשינה וחלק אחר בתנומה וחלק אחר בחבוק ידים לשכב יבא עניותך קל ברגליו וגם ימהר ויחיש אליך החסרון כמהירות לכת האיש רוכב הסוס שירוץ עם הרומח בידו והמגן בכתפו.
פסוק לד:גם נוכל לומר כי אמרו מעט שינות מעט תנומות מעט חבוק ידים אינו ספור שיספר החכם מעשה העצל והכסיל רק היא עצה שנותן החכם לבני אדם ואומר אין ראוי לאדם שיעשה כמעשה הכסיל והעצל שהם נשקעים בשינה ושינתם חזקה וגדולה רק הראוי לבני אדם הוא שיישן מעט הוא שינת הלילה וינום מעט והיא שינת היום ומעט חבוק ידים לשכב והוא מעמד המנוחה בלא שינה והענין שתהיה השינה והתנומה והמנוחה מעוטה וההשתדלות והעסק רב ובהיות הנהגת האדם על זה הענין אם הוא עני עניותו יפרד ממנו וילך לו מהרה ומחסורו גם כן יפרד וילך לו. ויהיה ענין ובא מענין ובא השמש וטהר.
פסוק לד:ואפשר שקרא שלמה עצל וחסר לב האיש המתרשל בהשלמת נפשו והמקצר לפרוע חובות ה' עליו וקרא שדה הנהגת האיש בכל פעולותיו עם שאר בני אדם והנהגת גופו וקרא כרם הנפש ואמר כי הוא כוון לחקור ולדרוש ולראות הנהגת המקצרים וחסרי לב בכל ענייניהם הן מהנהגת גופם והן מהנהגת נפשם וראה הנהגת גופם וכל אודות עסקיהם הולך על סדר בלתי נאות והוא מה שספר בעבורם שראה שדה העצל והנה כולו קמשונים וכסו פניו חרולים אשר הנמשל ממנו הוא שראה תכונותיו ופעולותיו תכונות ופעולות נשחתות ומדותיהם מדות מגונות והמשיל הגנות והחסרון והפחיתות אשר הרגיש בפעולותיהם ובמדותיהם אל הקוצים ואל החרולים כי כמו שהקוצים והחרולים הם סבת השחתת הכרם והשדה כן פחיתות המדות הם סבה להשחתת בניין גוף האדם ולהשחתת נפשו המשכלת שהם כרם ה' צבאות נטע שעשועיו ומעשה צעצועיו. גם התבונן על כרם של חסרי השכל שהוא משל אל נפשם וראה אותה שהיא עומדת בלא גדר ובניין שהיא משולחת אל התאוות ואל העונות כעיר פרוצה אין חומה והענין שבא עליה הנחש והטיל בה זוהמא ובראותו בעין שכלו מה שיקרה לעצלים ולכסילים בעבור התרשלם משלמות הגוף והנפש לקח והשתדל בהשלמת נפשו.