פסוק א:אל, כי - בהם הזהיר מן האישים הרעים.
פסוק א:באנשי רעה - לעשות כמעשיהם, כי לעשות שוד יחשוב לבם.
פסוק ג:בחכמה - הזהיר להדבק בחכמה, כי בעבורה ימלא הבית והחדרים מכל הון.
פסוק ה:גבר - שהוא בעוז נמצא.
פסוק ה:מאמץ - פועל יוצא, כלומר איש שיש לו דעת הוא מאמץ.
פסוק ז:ראמות - שלא יוכל להגיע אליהם.
פסוק ז:בשער - שהם החכמים.
פסוק ח:מחשב להרע לו, זמת - [ח-ט] ב' דבקים. כלומר מי שיחשוב רע יקראו הקוראים לו בעל מזימות, כענין: ויקרא לו אל אלהי ישראל. והטעם: יקראו את שמו ונקרא כן כי מזמת איש אולת ומחשבתו לעשות חטא, וזהו זמת אולת חטאת.
פסוק ט:ותועבת - נסמך, כמו: שנת לעיני. ופירוש: לבני אדם איש לץ תועבת שהם יתעבוהו:
פסוק י:התרפית, הצל, כי - [י-יב] ג' דבקים.
פסוק י:התרפית ביום צרה - הבאה על חברך ולא הצלתו.
פסוק י:צר כחכה - בעת צרתך, פירוש הצל אם תחשוך מן הלקוחים למות בבא צרתם, שתאמר לא היינו יודעים עת נלקחו למות, הלא תוכן לבות לעשות רצונו ונוצר נפשך ממות, הוא יבין וירא שלא אבית להצילם וישיב לאדם כמוך כפעלך, שתהיה בצרה כמוהו ולא תמצא מציל.
פסוק יג:אכל, כן דעה - [יג-יד] צווי והראוי בקמץ כמו רדה ובא בסגול כמו ידשנה סלה. וכן הפירוש אכל דבש והנופת שהם מתוקים לחיך, גם כן דעה החכמה, בעבור נפשך שתחיה.
פסוק יד:ויש אחרית - רמז לזקנה או לבנים שישארו אחר מותו, כמו: ולא לאחריתו.
פסוק יד:ותקותך - להטיב לך השם.
פסוק טו:אל תארוב - אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק. פרוש אחר: אל תארוב - את הרשע לנוה הצדיק להרגו.
פסוק טו:רבצו - מקום שירבצו שם עדריו.
פסוק טז:שבע - כענין רבות רעות צדיק.
פסוק טז:וקם - נגד מכלם יצילנו ה'.
פסוק טז:יכשלו - ברעה שחושבים על הצדיק.
פסוק יז:אל תשמח - הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת השם, אפילו יהיה אויבו.
פסוק יח:ורע בעיניו - כלומר איננו חפץ שתשמח כשתקח נקמה ממנו.
פסוק יח:והשיב מעליו אפו - כשתשמח בהכשלו והשבות האף שיבטל הגזרה וידחה עליו, כאשר לא תרחמהו.
פסוק יט:תתחר - תתערב בהם לעשות כמעשיהם.
פסוק כ:כי לא תהיה אחרית - וסוף לרע. והטעם: לא ישאר לו בן ונכד אחרי מותו.
פסוק כ:נר - שתמות נפשם טרם קצם.
פסוק כא:ירא - עומד במקום שנים.
פסוק כא:שונים - מן ישנה הכתם הטוב תרגום החליף, פירוש ירא השם והמלך שהמליך השם, לעשות משפט.
פסוק כא:ועם שונים - שישתנו במעשים הרעים אל תתערב.
פסוק כב:כי פתאום - יקום אידם עליך, אם לא תירא מהם.
פסוק כב:ופיד - ואיד אחד הם וטעמם צרה וצוקה.
פסוק כב:שניהם - השם והמלך.
פסוק כב:מי יודע - עת בא אידם ופידם.
פסוק כג:גם, אומר, ולמוכיחים, שפתים - [כג-כו] ד' דבקים. גם אלה הדברים ידועים לחכמים הם חכמי המשפט, כי הכרת הפנים במשפט לא טוב הדבר והשופט האומר לרשע בדינו: צדיק אתה יקבוהו עמים, בעבור שלא עשה משפט כמשפט.
פסוק כג:ולמוכיחים - הרשעים על רשעם - יבא להם נועם ה'.
פסוק כה:ברכת טוב - כנגד יקבוהו. וטעם ברכת טוב – שברכתו תבא עליו.
פסוק כו:ומשיב דברים - ישרים בדין השפתים נושק, כלומר יעמדו דבריו כנשיקת שפתים.
פסוק כז:הכן - נוכח הבן המוזהר ידבר.
פסוק כז:ועתדה - העמידה עתד אחר ההכנה, וי"ו ובנית תחת או, כלומר או תבנה ביתך אם אין לך בחוץ מלאכה.
פסוק כח:והפתית - ה"א התימה, כלומר לא תעיד עדות שקר ולא תפתה אחר להעיד. פרוש אחר: ואם תפתה רעך.
פסוק כט:אל תאמר כאשר עשה לי רעה כן אעשה - אפתנו, אולי אשיב לו כפעלו, כענין: מי יפתה את אחאב.
פסוק לא:עלה - בלשון יחיד, על כל אחד מהקמשונים ידבר, קמשונים וחרולים - לשון קוצים.
פסוק לד:מתהלך - חסר או משרת כי כ"ף כאיש משרת במקום כ"ף כנגד הבן המוזהר. אפרש החלק השלישי זה החלק, יתכן להיותו חלק ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה ואנשי חזקיהו החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה.